מימון ההיי-טק מחכה למוסדיים

כבר שנים רבות מנסה הבורסה הישראלית לגשר על הפער הקיים בין שפע חברות הטכנולוגיה הקמות ופועלות בישראל, ובין מיעוט החברות שבוחרים להנפיק ולהיסחר בבורסה המקומית.

אמנם הניסיון המחודש סובל עתה מעיתוי אומלל נוכח הירידות החדות בשוקי העולם, אך הסיבה לאי-ההצלחה עד כה היא עמוקה הרבה יותר. הגופים המוסדיים הישראלים, אלה שאמורים לרכוש את המניות בהנפקה ולקחת את הסיכון הכרוך בכך, פשוט אינם ערוכים או רוצים בכך.

המוסדיים הישראלים לא זזים מאזורי הנוחות שלהם. הם מזרימים את כספי העמיתים להשקעות הפשוטות לתמחור, להשקעות המובנות מאליהן. אף אחד לא יכעס עליהם אם יפסידו כסף במניות ואג"חים של הטייקונים, אך אם הדבר יקרה בהשקעה בחברה לא מוכרת - הם ייאלצו לתת תירוצים.

בלי קשר לרמת הסיכונים והידע הנדרש על מנת לתמחר את הסיכונים, המוסדיים הישראלים לא אוהבים חידושים. זו הסיבה שהם מזרימים חלק קטן הרבה יותר מתיק ההשקעות שלהם להשקעות אקזוטיות כמו הון סיכון וטכנולוגיה, בהשוואה למוסדיים האמריקאים.

כדי שיתפתח בישראל מסחר שוקק במניות טכנולוגיה, המוסדיים המקומיים צריכים לעלות כיתה ולהפסיק להזרים את כספי החוסכים רק למקומות הטריוויאליים. לשם כך נדרש שינוי מהותי יותר שיתמרץ אותם לצאת מאזורי הנוחות שלהם.

חשוב להפגיש את המשקיעים המוסדיים עם חברות טכנולוגיה בעלות פוטנציאל להנפקה, אך חשוב הרבה יותר לפתור את הבעיות המבניות שמהן סובל שוק ההון. בעיות אלו גורמות לחלוקה לא יעילה של ההון. ללא פתרונן, הכנס של הבורסה והניסיון הנוכחי לעורר שוק של חברות טכנולוגיה, יוכתר ככישלון כמו קודמיו.