מערכת הבריאות מתמודדת עם בעיה שלא תיעלם

מקבלי ההחלטות הבינו שלא מדובר במחאה של מתמחים בלבד

הרופאים שמוחים נגד ההסכם שנחתם בין ההסתדרות הרפואית לאוצר יכולים לרשום לעצמם הישג לא מבוטל: נראה כי בשבועיים האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים, נפל האסימון בקרב לא מעט ממקבלי ההחלטות - מערכת הבריאות ומדינת ישראל מתמודדת עם בעיה רצינית שלא תיעלם כל כך מהר ושאין לה פתרון בית ספר, ודאי שלא פתרון של כוח.

מה הבינו מקבלי ההחלטות? ראשית, הם הבינו שלא מדובר במחאה של מתמחים בלבד, אלא במחאה נרחבת שהתפשטה כאש בשדה קוצים ומקיפה כיום מספר עצום של רופאים - מהסטאז'ר ועד מנהלי המחלקות. זה כבר לא משנה אם ההסכם טוב או רע, בתודעה של הרופאים מאזור המרכז (שהם מרבית הרופאים במדינה) מדובר בהסכם גרוע ומבזה, שגם קושר את ידיהם למשך שנים ארוכות.

הם הבינו גם שניסיונות לפתור את המשבר באמצעות הצגת הרופאים כרודפי בצע והכרעה כוחנית כמו בבית הדין לעבודה שאסר על ההתפטרות, או איומים על מתמחים לבל יתפטרו, ישיגו אולי שקט זמני וימחישו את עוצמת המערכת, אבל יהיה זה ניצחון פירוס, כי את רוח ההתקוממות לא ניתן לשבור באמצעות צווים.

"הרופאים עלולים להפוך למתוסכלים, קטנוניים ונקמניים. להחליט למשל שהם לא מחתימים שעון ובכך לבטל את ההסכם", ביטא אחד הבכירים במערכת את החשש מההשלכות של כפיית ההסכם על הרופאים.

עוד הם הבינו שחוסר האמון של הרופאים בתום הלב של המדינה ובכוונתה ליישם את המובטח בהסכם גדול כל כך, עד שנדרשים צעדים בוני אמון מיידיים כדי לשכנע אותם שההתחייבויות (כמו למשל ירידה לשש תורנויות בחודש למתמחה) אכן יקוימו. כך נולדו היוזמות להקדמת המענקים והגמשת חלוקת התקנים, יוזמת ה"פול טיימרים" וכעת הקמת הוועדה לבחינת תנאי העסקת הרופאים.

ואולם עדיין מוקדם מאוד להכריז על ניצחון לרופאים. במשרד האוצר רואים בפרשה הזו מקרה מבחן קריטי, ש"התקפלות" בו תשליך על עתיד יחסי העבודה במשק.

גם מנהיגי המתמחים עשו בשבוע שעבר טעות טקטית קשה ביותר, כאשר נגסו בגסות בידו המושטת לעזרה של סגן השר יעקב ליצמן, והודיעו בשעת לילה מאוחרת באמצעות הודעה מזלזלת לעיתונות כי הם דוחים את הצעתו לתוספת שכר לרופאים שישארו עד מאוחר בבית החולים. הם חסרי ניסיון אולי, וליצמן הוא לא כוס התה שלהם, אבל הם היו חייבים להבין שהצעד שהוא עשה היה תקדימי וכן, גם להוכיח נימוס אלמנטרי למי שהזמין אותם לביתו וניסה למצוא פתרון לפלונטר. אפשר לדחות את ההצעה שלו ולהמשיך במשא ומתן, אבל להשפיל אותו פומבית - זה רעיון גרוע מאוד. במאבק כזה אתה רוצה את ליצמן לצדך - לא כאויב שלך.