המדינה איפשרה לחשוף את פרצופם האמיתי של הטייקונים

1. המכרז להרחבת מתקני ההתפלה הוא מקרה הריכוזיות הקשה ביותר שבו נתקל עד כה הציבור בישראל. הסיבה לכך אינה נעוצה בהיקף ההון הכרוך בענף ההתפלה או במוטת המעורבים בו. הסיבה היא ששיקולי ריכוזיות הוכיחו כי אינם מוגבלים לשוק ההון או לצרכנות המותרות - אלא מסוגלים לחצות את הגבול, תרתי משמע, ולהשליך גם על מוצרי יסוד אשר מהווים תשתית קיומית חיונית.

2. מי ההתפלה משמשים כיום כ-40% מן המים המסופקים למגזר העירוני. כלומר, מגבלת התפלה תשליך במישרין על איכות חייהם הבסיסית של הצרכנים הביתיים. העובדה שחברה פרטית מוכנה לפגוע במישרין בצורך קיומי של הציבור - מכל שיקול עסקי, מוצדק ככל שיהיה - מעידה באופן המובהק ביותר שלא ניתן לסמוך על "אחריותם", "תרומתם" או "מחויבותם" של בעלי הון לאינטרס הציבורי, כל עוד האינטרס הזה לא מעוגן בחוק מחייב או כפוף לרגולציה תחרותית נוקשה.

3. מחיר המים שהציעה המדינה ליזמים התברר שלשום ככלכלי בהחלט. עובדה היא שאחד היזמים הסכים להקים למעשה מתקן התפלה נוסף תמורת הצעת המדינה - לא מאלטרואיזם צרוף - בעוד המונופול בענף סירב להגדיל את תפוקתו, ולו ב-10%, עד שייענו דרישותיו המפליגות.

גם אם היה המחיר שהציעה המדינה גבולי, עצם האמרה שלפיה "יזמי ההתפלה לא חייבים להגדיל את המתקנים - ואם המדינה רוצה מים, אז שתשלם כמה שדורשים ממנה" אינה בגדר תירוץ קביל, אלא בדיוק הסימפטום לבעיה החמורה והחמקמקה של הריכוזיות במשק. זו אשר השרישה בשיח, בלי ששמנו לב, את היעדר התחרות ואת התלות הציבורית בבעלי הון כמובנים מאליהם.

4. אין במקרה הנדון כדי להצדיק הלאמה של מתקני התפלה, או לבטל את מתווה הזכיינות הפרטית בשוק כלשהו. חברת המים הלאומית מקורות לא תקים באשדוד מתקן טוב יותר משל IDE, לא תקים אותו מהר או זול יותר - ועוד לפני שעלתה על הקרקע, כבר הספיקה מקורות להפקיד על הפרויקט שלה דמות פוליטית חסרת ניסיון בהתפלה.

אלא שהסיאוב הממשלתי בקידום פרויקטי תשתית אינו מצדיק הפקרה פרועה של המשק בידי היזמות הפרטית. שכן, מתקן ועוד מתקן - כבר יוצרים שוק. רשות ההגבלים העסקיים כשלה בריסון הריצה העיוורת של אגף החשב הכללי באוצר - וחוסר האחריות של השניים, הוא שאיפשר לתשובה, עופר ואריסון לחשוף את פניהם האמיתיות, ולומר בעצם: "תאזקו אותנו - או שתתייבשו".