מי יקבל דירה מסובסדת - דפני ליף או אטיאס?

מחאת האוהלים החלה בנושא הדיור. דפני ליף נטעה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, כאשר היא אומרת שאין היא יכולה לעמוד עוד במחירי השכירות המנופחים.

הדיור נשאר עד היום הבעיה המרכזית במחאה, ועכשיו מתקרבת שעת ההכרעה, שמתרכזת סביב נושא אחד: קריטריונים. האם הקריטריון לקבלת "דיור למשתכן" יהיה "מיצוי כושר ההשתכרות" של הזוג הצעיר, או "מבחן הכנסה".

שר השיכון, אריאל אטיאס, רוצה כמובן את קריטריון מבחן ההכנסה. ברור לו שבמבחן הזה אין לליף ולחבריה סיכוי. הם אנשים עובדים, ואפילו אם הם מרוויחים מעט, הם מרוויחים הרבה יותר מהחרדי הממוצע שפשוט לא עובד, אלא חי על קצבאות ודמי כולל. אפילו אם אשתו עובדת, הרי מספר הילדים יכריע את הכף, כי מבחן ההכנסה מתייחס להכנסה לנפש, ובזה אי אפשר לנצח את החרדים.

לעומת זאת, אם הקריטריון יהיה מיצוי כושר ההשתכרות, החרדים יהיו האחרונים בתור, כי הם לא ממצים את כושר ההשתכרות שלהם, משום שהם פשוט לא יוצאים לעבודה מתוך בחירה מודעת.

החלק העצוב בסיפור הוא שלא רק אטיאס תומך בקריטריון של מבחן הכנסה. גם שר האוצר, יובל שטייניץ וראש הממשלה, בנימין נתניהו, תומכים במבחן הכנסה. זאת, כי הם מעוניינים יותר מכל לשמור על יציבות הקואליציה, כלומר, לא להרגיז את ש"ס.

בתחילת השבוע ביקר ראש הממשלה אצל הרב עובדיה יוסף, וזכה ממנו לתשבוחות ולברכות. הרב אמר לו שלא ישים לב להפגנות: "הם יעשו מיליון, יעשו רבבות, אבל את עלית על כולנה". והוא יודע על מה הוא מדבר, כי בממשלה הנוכחית קיבלה ש"ס תקציבים והטבות יותר מאשר בכל ממשלה אחרת.

באותה פגישה התייחס נתניהו לנושא הדיור, ולא במקרה. הוא פנה לאחר הילדים שהיו בחדר ואמר שהוא רוצה שגם לו תהיה דירה, ושהוא יודע שמצוקת הדיור היא של כל עם ישראל, והוא מודע לצורך לפתור אותה לכולם. כלומר, לא יפגעו בחרדים.

האמת היא שהשיטה של מחיר למשתכן אינה שיטה טובה. היא בריחה מהפתרון האמיתי, כי היא נותנת מתנה למעטים בלבד. היא לא יכולה לפתור את בעיית המחיר למעמד הבינוני.

עד כה דאג אטיאס להעביר את רוב הדירות המוזלות למגזר החרדי. לשם כך השתמש בשני מבחנים עיקריים: מבחני הכנסה ומספר ילדים.

הממונה לשעבר על התקציבים באוצר, אודי ניסן, אמר באחרונה שכתוצאה מקריטריונים תפורים אלה, ב-2010 קיבלו החרדים יותר מ-50% מהדירות בפרויקטים של מחיר למשתכן.

ואמנם מתברר שלאורך כל תקופת ממשלת נתניהו, כלומר בשנתיים וחצי האחרונות, קיבלו החרדים 3,600 דירות מתוך 6,000 דירות שניבנו בפרויקטים של מחיר למשתכן בערים כמו לוד ובית שמש, כלומר 60% מהדירות. ומשום שמשקל החרדים באוכלוסייה הוא כ-10%, הרי ברור שיש כאן אפליה בוטה.

יש לי הצעה לקריטריון אחר: קריטריון העבודה - מי שעובד במשרה מלאה ומשלם מס הכנסה יהיה הראשון בתור. זה קרירטריון שתפור על המעמד הבינוני. זה קריטריון צודק, כי הוא אומר: מי שתורם לחברה בתפוקה ובמסים, ייהנה מהחברה, כלומר מוויתור של המדינה על 50% ממחיר הקרקע. צעד כזה יעודד יציאה לעבודה וייתן יתרון למי שעובד ותורם לחברה.

האם לאיל גבאי, המנכ"ל היוצא של משרד ראש הממשלה ומי שעומד בראש צוות שדן בנושא במסגרת ועדת טרכטנברג, יהיה אומץ לבטל את הקריטריון של מבחן הכנסה ולהכניס את הקריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות? האם יהיה לטרכטנברג האומץ לעמוד מול נתניהו, שטייניץ ואטיאס?

רק לא מע"מ דיפרנציאלי

ככל שדיוני ועדת טרכטנברג נמשכים, כך עולה הדרישה למע"מ דיפרנציאלי. זה פטנט שפוליטיקאים אוהבים. יש בזה מן קסם; מורידים מע"מ ומחיר המוצר יורד, ואז לא צריך להתאמץ לבצע רפורמות ושינויים מבניים.

שר התמ"ת, שלום שמחון, למשל, רוצה לפתור את בעיית המחירים בעזרת הפחתת מע"מ ל-8% על מוצרי מזון בסיסיים, תרופות לקשישים ועלות מעון לפעוטות. יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני ושר התשתיות עוזי לנדאו רוצים לבטל את המע"מ על המים. שרת החקלאות, אורית נוקד, רוצה להוריד את המע"מ על מוצרי חקלאות. אחרים רוצים להוריד את המע"מ על חשמל וספרים, והרשימה ארוכה.

כל אלה כמובן לא מדברים על צד ההכנסות, אבל הם צריכים לדעת שאם הצעותיהם יתקבלו, הרי שיהיה צורך להעלות את המע"מ על שאר המוצרים ל-25%, וזה כמובן יגרום להגדלת העלמות המס, כי יש גבול שממנו כולם ינסו להעלים, מה גם שעסקים ינסו להגדיר כל מכירה כמכירת מזון.

הפוליטיקאים צריכים לדעת שאם יש משהו מוצלח במערכת המסים שלנו, זה המע"מ השווה על כל המוצרים (חוץ מירקות ופירות וחוץ מאילת). זאת לא הבעיה שלנו, אלא היתרון. משלחות מרחבי תבל באות אלינו ללמוד על יתרונותיו, כי מע"מ שווה על כל המוצרים גורם להקצאה יעילה של המקורות, מונע העלמות והוא צודק ויעיל.

לעומת זאת, אם נוריד, למשל, את המע"מ על מזון, אנחנו בעצם מצהירים שמזון חשוב יותר ממחשבים או ספרים. האם זה נכון? ברגע שהמע"מ על מזון יירד, יצרכו יותר מזון ופחות מחשבים וספרים, וזה עיוות בהקצאה המקורות שמובילה בהכרח לרמת רווחה נמוכה יותר של הציבור.

האם נכון בכלל לעודד רכישת מזון? הרי אנחנו חיים בחברה שצורכת יותר מדי פחמימות וסוכרים, משמינה יותר מדי, וכך פוגעת בבריאות.

סיבה נוספת: ברגע שנוריד את המע"מ על מזון, גם העשירים ייהנו מכך, ומדוע לסבסד אותם? הרי כבר למדנו שהדרך הנכונה היא סבסוד הנצרך ולא המצרך. זה מחזיר אותנו לשנות ה-50 וה-60, כאשר מוצרים רבים היו מסובסדים והבזבוזים היו עצומים. לא חייבים להרוס מה שעובד טוב.

כבוד האדם בבית הכלא

עכברים, ג'וקים, צפיפות קשה, מחנק, פשפשים, ענישה לא סבירה, טיפול רפואי לקוי, מזון לא מספק - אלה מקצת הממצאים בדו"ח עדכני של הסניגוריה הציבורית על המצב בבתי הכלא ובבתי המעצר שלנו.

יש אסירים שנכבלים למיטותיהם כאמצעי ענישה, יש שמושלכים לתא זעיר בלי מים, יש תאים שבהם אין אפילו וילון מפריד בין המיטות לשירותי ה"בול קליעה".

זו תזכורת לכל אלה שהתנגדו להקמת בית כלא פרטי בנימוק שיש בכך פגיעה בכבוד האדם וחירותו. כלומר, התנאים המחפירים הללו שנמצאים כבר עשרות שנים בבתי הכלא שמחזיקה המדינה, הם לא פגיעה בכבוד באדם וחירותו. העובדה שבבתי הכלא הציבוריים מספקים לאסיר תנאים מחפירים ותהליך שיקום עלוב שתוצאותיו חזרה של רוב האסירים לכלא פעם נוספת, זה לא פגיעה בכבוד האדם וחירותו.

מתי יש פגיעה? כאשר המדינה מאפשרת ליזם פרטי לבנות בית כלא, כאשר היא קובעת תנאים מצוינים לאסירים ותהליכי שיקום ראויים, כאשר שירות בתי הסוהר מפקח על הכל מלמעלה. לפי בית המשפט העליון, זו פגיעה בכבוד האדם וחירותו. עולם הפוך.