הגניוס היהודי לא גר כאן יותר

סטודנטים שירצו ללמוד אצל חתן פרס הנובל הישראלי החדש, פרופ' אריה ורשל, יצטרכו להגיע לאוניברסיטת לוס אנג'לס, שבה הוא חוקר לאחר שלא קיבל קביעות בישראל. גם שותפו לזכייה, פרופ' מייקל לויט מאוניברסיטת סטנפורד, עשה עמו את הדוקטורט במכון ויצמן.

דור החוקרים שהביא את המחקר הישראלי לקדמת הבמה בזירה הבינלאומית, יפרוש בקרוב לגמלאות. חלק גדול ממנו כבר פרש או מבצע את עבודתו בחו"ל. הם יוחלפו על ידי החוקרים הצעירים בני המזל שהצליחו לקבל תקן במוסד אקדמי בישראל. חוקרים ישראלים מובילים רבים נמצאים בכלל בחו"ל, יחד עם כ-10% מבעלי הדוקטורט הישראלים.

בינתיים, הסטודנטים באקדמיה בישראל יזכו לחוויית הוראה בינונית ומטה, שלרוב לא מכשירה אותם כראוי להתמודדות בחזית החדשנות והמחקר עם בוגרי האוניברסיטאות בעולם. במערכת ההשכלה הגבוהה מודעים לבעיות הרבות באיכות ההוראה, וכבר לפני יותר מעשור החלו לנסות לשפר את המצב.

אבל בינתיים, הסטודנטים מתקשים להבחין בשינוי משמעותי. לפני עשר שנים הקימה המל"ג ‏(המועצה להשכלה גבוהה‏) מערכת להערכת איכות ההוראה, שכללה חוות דעת של ועדות מומחים בינלאומיים בתחומי המחקר השונים.

ב-2006 הוועדה הבינלאומית קבעה כי בתחום מדעי המחשב התגלו בעיות בתחומי הלימודים ומחסור בסגל בכיר בחלק מהמוסדות. ב-2007 קבעה ועדה אחרת כי "מסלולי הלימוד למינהל עסקים נמצאים במצב נואש של הידרדרות" וכי "ההיבט הלימודי נפגע במיוחד". ב–2008, ועדה נוספת הציגה התרשמות "עגומה" מתחום הכלכלה באקדמיה הישראלית, שנמצא במצב "חמור ביותר" ועל סף קריסה.

הוועדות הוקמו גם כדי לאפשר לציבור הסטודנטים להעריך את מצב ההוראה במוסדות השונים, אבל משום מה הוות"ת הפסיקה לתרגם את הדו"חות לעברית, הם קשים להשוואה וסטודנטים רבים כלל לא מודעים אליהם.

למרות ההשקעות בשנים האחרונות, ראשי האקדמיה מודים שהתוספות התקציביות אולי יצליחו לחלץ את ההשכלה הגבוהה בישראל מבוץ, אבל לא יקדמו אותה הרבה מעבר לכך. יו"ר הוות"ת, פרופ' מנואל טרכטנברג, כבר הודה בעבר שמיקומה הבינלאומי של ישראל כאחד הכוחות המובילים במחקר כבר לא מובטח בעתיד, לאור ההשקעות האדירות שמבצעות מדינות רבות - גם במזרח הרחוק ובמדינות ערב - בפיתוח המחקר והאקדמיה.

תוספות התקציב, שגם הן קוצצו, עדיין לא מסמלות את חזרת האקדמיה הישראלית לראש סדר העדיפות בישראל. אם לא נצליח לטפל בכמה מנקודות התורפה המרכזיות במערכת - כמו איכות ההוראה, בריחת המוחות ופערי השכר בין המוסדות בישראל ובחו"ל, הגניוס היהודי ימשיך להתקיים רק בהיסטוריה - או בארה"ב.