אל תגעו בביטוחים המשלימים

נדמה כי התחרות הפופולרית ביותר בשבועות האחרונים, סביב הדיונים בוועדת גרמן על דמותה של מערכת הבריאות בישראל, היא מי יכה חזק יותר בתוכניות שירותי הבריאות הנוספים ‏(השב"ן‏) של קופות החולים, המכונות בפי כל הביטוחים המשלימים. הביטוחים המשלימים נהפכו לשק החבטות החדש של רבים וטובים, הבוחרים להצטרף לעדת המלעיזים, תוך ניסיון פסול ושטחי לתלות בהם את כל תחלואי מערכת הרפואה הציבורית בישראל. אלא שכטבען של אופנות רבות, האמת רחוקה מאוד מהדימוי השלילי שמנסים להלביש על הביטוחים המשלימים.

בדירוג מעודכן של חברת בלומברג שפורסם לאחרונה, דורגה מערכת הבריאות בישראל במקום הרביעי בעולם - הרבה לפני מדינות מערביות אחרות גם בהיבט העלות המוחלטת של שירותי בריאות לנפש, תוחלת החיים ומדדים נוספים. האין זו עדות לתרומה המשמעותית גם של הביטוחים המשלימים לאיכות מערכת הבריאות? יתרה מכך, החל ב–1998, עת הוסדרה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי אופציית הביטוחים המשלימים של קופות החולים, האמון שניתן להם בציבור הוא חסר תקדים. האין זה מקרי שקרוב ל–80% מאזרחי המדינה מבוטחים בביטוח משלים?

אם המוצר הזה היה חסר תועלת ובלתי משתלם, מה משך שיעור כה גבוה ומרשים מהאוכלוסייה להצטרף אליו? האם תוקפי הביטוחים המשלימים יכולים למצוא עבורנו תוכנית בריאות שוויונית יותר במחיר השווה לכל נפש ועם ערך מוסף כה גבוה המותאמת לצרכים וליכולות של מעמד הביניים? האם מישהו מבין עדת הלוחמים הנחושים נגד הביטוחים המשלימים יכול להצביע על תוכנית ביטוחית, שבה אחוזי השימוש של המבוטחים במכלול שירותיה הוא כ–90% - גבוה לאין שיעור מאחוז השימוש בביטוחים הפרטיים? האם יש בנמצא תוכנית שמדי שנה רושמת עלייה של כ–15% בשימוש של המבוטחים בשירותי התוכנית, כל זאת כמעט ללא שינוי בפרמיות שמשלם המבוטח?

במקום לטפל לעומק בחוליי המערכת הציבורית שטמונים בניתור נכון ומבוקר של ההיצע הרפואי הרבה יותר מאשר בביקוש, ביחסי גומלין ראויים ומאוזנים בין רפואה בקהילה לרפואה בבתי החולים ובהבאת מקורות מימון חדשים למערכת, נוח וקל יותר לחבוט בביטוחים המשלימים. כאילו שלפני קיומם התורים והזמינות לטיפול רפואי במערכת הציבורית היו סבירים. כאילו שלולא הביטוחים המשלימים מערכת הרפואה הציבורית היתה מאוזנת כלכלית ומתנהלת למופת ונותנת מענה הולם לציבור בתחום הניתוחים והייעוצים, וכאילו שניתן להטיל ספק בעובדה כי הביטוחים המשלימים, באמצעות אופציית בחירת המנתח, הם אלה שהביאו למיגור התופעה הנלוזה של תשלום פרטי "תחת השולחן" לרופאים בבתי חולים ציבוריים.

על מה כל הסער וההמולה? הרי סך כל ההוצאות על בחירת מנתח בכל הביטוחים המשלימים של קופות החולים הוא כ–1.2 מיליארד שקל בשנה, שהם כ–7% בלבד מסך ההוצאה על כל הניתוחים במערכת הבריאות. עבור חוות דעת שנייה הוציאו כל הביטוחים המשלימים גם יחד סכום של כ–350 מיליון שקל - סכום מזערי מול ההוצאה הלאומית הכוללת על רפואה מקצועית בקהילה ובבתי החולים.

במקום לתעתע בציבור ולהסתיר את העובדה שעודפי הביטוחים המשלימים מיועדים כל כולם למבוטחים עצמם ולפיתוח שירותים חדשים ומתקדמים, כגון רפואת שיניים, אביזרים רפואיים שאינם בסל וניתוחים יקרים בחו"ל, רצוי להדגיש כי הביטוחים המשלימים מהווים נכס לא רק ללקוחות המבוטחים בהם, אלא למערכת הבריאות כולה. הם מעניקים לה גמישות תפעולית בהיבט של הזמינות לשירות, באמצעות שירות בחירת מנתח והתייעצויות פרטיות והם מגבירים את התחרות על רמת האיכות הרפואית במערכת הפרטית והציבורית כאחד. הביטוחים המשלימים נהפכו לתוכניות נגישות לכל האוכלוסייה באמצעות הצטרפות פתוחה וחופשית לכולם, ללא כל קשר לגילו או מצבו הרפואי של המבוטח.

כ–6 מיליון אזרחים בחרו להצטרף במהלך השנים לביטוחים המשלימים ובמחי החלטה נמהרת עומדות להילקח מהם הזכויות שצברו במיטב כספם. הגבלת ההוצאה בתחום הניתוחים הפרטיים היא אמנם חיונית, אך אין זה מוסרי להטיל את התפקיד על הציבור החלש יותר במדרג החברתי. בעלי היכולת הכלכלית והבריאים ימשיכו לנהור לביטוחים הפרטיים ולניתוחים הפרטיים. מאחור יישארו, כרגיל, מעמד הביניים, המבוגרים והחולים המנועים מלהצטרף לביטוחים אלה. האם ועדת גרמן חושבת גם עליהם?

הכותב הוא ראש מערך ביטוחי הבריאות וכללית מושלם

בשירותי בריאות כללית