מסריח מהראש
נכון, הנפט רק הולך ומתייקר, אבל זה עדיין לא אומר שצריך להשתמש בו כבושם
החשש מדחייה עומד מאחורי רבות מהפעולות המטופשות ביותר שבוצעו אי פעם. עדיף לו חשש זה היה משתק לחלוטין את נושאו מאשר מדרבן אותו להיפוך תגובה - אמנם הוא היה נשאר וחצי (או כל) תאוותו בידו, אך לפחות הייתה נחסכת ממנו המבוכה שבעימות עם תוצאותיה האומללות של התנהגותו המגוחכת. לו היה מחזר שבור לב סוכר את פיו במקום לזעוק אל עבר מאהבת הפכפכה: "לכי, לכי, מי צריך אותך בכלל, כמוך יש אלף", יתכן ולא הייתה הולכת. או, לפחות, לא מלבינה פניו ברבים בחצי עיר.
והנה יחד עם עונת השנה הגיעה גם עונת החיזור ושתיהן יחד פורסות מגוון אינסופי כמעט של אפשרויות דחייה וריחות גוף לא נעימים בעליל. השילוב המדאיג בין השתיים בהחלט יכול לעורר התנהגויות מתריסות. למשל, פלוני-אלמוני, מודע לזיעת יולי השוטפת אותו והשלכותיה על הצלחתו העתידית בקרבן של בנות העיר הנאווה, עלול להחליט שמראש אין הוא משאיר דבר ליד המקרה. הוא לא יחכה עד שיתחלף משב הרוח - הוא יצהיר על צחנתו ויבטיח אותה מראש. כך לא תוכל להפתיע אותו אף אחת עם הערה מרושעת או עיקום אף קל.
כיצד יבטיח את צחנתו, ודאי תשאלו, והרי על מנת להטביע את ריחות הכרך יש צורך מיותר בחצי בקבוק קולון זול משוק הכרמל? יתמרח בנפט, אענה לכם. נשמע מטופש? אכן כך.
בצעד פסבדו-מחוכם בחרה המעצבת קורי אינגרם להוציא מהדורה מוגבלת של בקבוקוני בושם מהודרים המכילים חמישים מיל' של לא פחות מנפט גולמי. היא מכנה זאת אמירה חתרנית ושיקוף של תרבות הצריכה. אני מכנה את זה במילים שלא יעברו את הצנזורה. ואם ימצא קורבן האופנה האומלל שירכוש אותו במחיר המופקע אותו היא דורשת, הרי שהוא כבר בא על עונשו.