גם כן מזכרת
המזכרת הקולנועית מחזרה לעתיד לא ממש מרגשת. אנחנו מעדיפים פטריות
תשכחו ממילים גדולות כמו ביקורת חברתית, מחאה ושאלות פילוסופיות. הצידוק הראשוני של הקולנוע הוא בידור טוב, ניתוק. הסרט שלך יכול להיות המקבילה הרעיונית של "הנסיך", אבל אם לא גרמת לאף אחד באולם לשכוח ללעוס את הפופקורן לרגע, זה לא שווה כלום.
בגלל זה אני יכולה להבין את תעשיית המזכרות מסרטים. הקולנוע הוא בריחה, ולחלק יש הרבה ממה לברוח. אני לא נגד. אם אתה בן 37 ועוד חי עם אמא שלך, עדיף שתברח לעולם של בובות פעולה מאשר למרתף עמוס בצנצנות פורמלין מלאות בגפי נשים צעירות שביתרת.
אבל לפעמים הגבול הזה נחצה קצת יותר מדי. זה בסדר להשקיע בערך 20 דולרים בבובת פעולה, או אפילו מעל 100 דולרים בשביל אדידס במהדורה מוגבלת מ"עמוק במים" של ווס אנדרסון (לו היו קיימות), אבל לשלם 250 דולרים בשביל קופסת מתכת עם כמה צינורות בתוכה שמדמה זרם חשמלי - זה קצת מוגזם. גם אם היה אחד כזה ב"בחזרה לעתיד".
מילא אם זה היה מצליח לשלוט בזמן. הייתי מסתפקת אפילו בקפיצה של חמש דקות אחורה או קדימה - לפעמים זה בדיוק מה שצריך בשביל לתפוס את הרכבת האחרונה. אבל מדובר בשלדת מתכת בגודל 42X28.5X14 ס"מ שצורכת שלוש בטריות בשביל ששלושה צינורות יהבהבו. סלחו לי אם העובדה שקיימים שני מתגי אור נפרדים לא מרגשת אותי. אני מעדיפה לאכול כמה פטריות מקולקלות ולחזור לעבר באופן מנטאלי.