לקנות קלאסה בכסף

כמה שנאתי את ימית וייס. כל אימת שמבטה היה נח על בחור בו רצתה, כל שהייתה צריכה לעשות הוא לעפעף מולו זוג עיני בטי דייויס, לנשוף את עשן הסיגריה שלה הישר אל פניו ומקץ 20 דקות הבחור כבר היה על ברך אחת, אוחז בטבעת עבורה משכן את הכליה של אמא שלו. אני, בינתיים, הייתי מדליקה סגריה ושורפת לעצמי את הריסים.

בניגוד לחתנים מאוקראינה, קלאסה אולי אי אפשר לקנות בכסף, אבל בהחלט שווה לנסות. מה כבר יש לי להפסיד, חוץ מהריסים שעוד נותרו לי ועשרות אלפי שקלים. נראה מי יוכל לעמוד בפניי כשאשלוף באלגנטיות סיגרלת נובלס לייט מקופסת הסיגריות המעוצבת בנוסח ארט-דקו שלי.

• קופסת סיגריות מעוצבת (5,580 דולרים) »

הכדורים הרעים

"האסיר", הסדרה האניגמאטית על כפר הנופש הכי פסיכדלי מאז אכזיב, נגעה בלבבות רבים. במשך כל שירותי הצבאי חיכיתי שיפנו אלי באמירת המספר האישי שלי, רק כדי שאוכל לזעוק "אני לא מספר, אני אדם חופשי!", אבל לא, גם הנאצית שבמפקדות הקורס תמיד הקפידה לפנות אלי בנימוס תוך אמירת שמי המלא. צבא של מנוולים.

הסדרה העלתה שאלות רבות מספור ולא ממש טרחה לענות עליהן (מישהו אמר "אבודים"?), אבל מבחינתי העיסוק הבלתי פוסק ב"מס' 6" וניסיונות הבריחה שלו רק מדגישים את האתנו-צנטריות של שנות ה-60' המאוחרות. הפוקוס על הגבר האנגלו-סאכסי הלבן, ולא, חלילה, על הכדורים המשונים שמסכלים את ניסיונות הבריחה שלו.

כולנו יודעים איך זה להרגיש כלוא מבלי לדעת למה, איך ומתי זה ייפסק, הרי ראינו את "מועדון לילה" - אבל מה מרגיש הכדור? זה מה שבאמת הייתי רוצה לדעת. ועכשיו אני יכולה. כל מה שצריך לעשות הוא להצפין לאנגליה, להיכנס לכדור, ומספר אחד, לפקודתך.

• ספורט "ספירינג" באנגליה (55 ליש"ט, כ-375 שקלים) »

תענוג בקופסה

כפי שלא מומלץ לעבור ניתוח בקליניקה מאחורי התחנה המרכזית, או לרכוש רכב במזומן מבחור בשם ראול שמסתובב בחניה של מלון בלאס-ווגאס במכנסי טניס, כך יש דברים שפשוט עדיף לא להסתכן ולאכול מקופסת שימורים.

כמו בשני המקרים הקודמים, התוצאה יכולה לנוע ממשעשעת לסביבה, דרך הרת אסון, עד סכנת חיים של ממש. ואם לא תמיד אפשר לדעת מה הכניסו בצ'יזבורגר מהימן יחסית ממקורות מוסמכים, תארו לכם מה יכול להימצא באחד כזה שמוצאו בקופסת שימורים.

• צ'יזבורגר בקופסת שימורים (3.95 יורו, כ-21 שקלים) »

צפרדע או תואר?

זהו. נכנעתי. הנני מודיעה בזאת על תבוסתי בקרב כנגד ההיגיון האנושי. לא בפיצוץ אדיר כי אם בשריקה דקה גוועה רוח הלוחמנות שאפיינה את תהיותיי הקודמות. אם בתחילה יכולתי לירות חיצי רעל, להשחיז מלים, הרי שעכשיו לא נותר בי עוד כוח.

"אלי אלי, עזור נא לי", אני זועקת מול מסך המחשב. "בשביל מה זה טוב?!", אני ממלמלת בעיניים דומעות. "למה מייצרים את זה? ומילא זה, למה קונים את זה?". אבל שירי הוא בת קול ברוח ותפילותיי נותרו ללא מענה.

כל שנותר הוא להניף דגל לבן ולומר "ניצחתם. שברתם את רוחי. הנה מספר חשבון הבנק שלי. אם אני אקנה צפרדע זכוכית בסכום ששווה לשכר הלימוד לתואר ראשון באוניברסיטה, אתם מבטיחים לעזוב אותי במנוחה? או לפחות לזכות אותי בתואר?"

• צפרדע זכוכית (6,400 דולרים) »

להחזיק בבטן

תגובת הפחד למראה בחור חמוד משתנה מאישה לאישה. יש את המצחקקות, יש את המסמיקות, ויש את אלה שנבעתות ומקיאות לו על הנעליים.

היתה למשל הפעם ההיא באילת שממש התפללתי שאיזה בחור יבקש את הטלפון שלי ובמקום זה חטפתי מכת שמש והקאתי לו על הנעליים, או הפעם ההיא ביוון שממש רציתי שהבריטי ההוא יבוא איתנו למועדון ובמקום זה חטפתי הרעלת קיבה והקאתי לו על הנעליים, או הפעם ההיא בסנטרל פארק שפגשתי בחור ממש חמוד ו... טוב, אתם כבר יודעים. אבל מה הקטע עם להסתובב יחפים בסנטרל פארק?!

אך אולי האשם אינו בשמש, בקיבה הרגישה או במערכת התגובות הפסיכוסומטיות המפותחת מדי שלי. אולי זה האלכוהול הזול בו אני נעזרת כמפחית חרדה. מעתה, במקום טקילה זולה בנייר חום מהפיצוציה אשקיט את חששי ביין צרפתי משובח בציר 1967. התקף פאניקה או לא, רק המחשבה על המחיר תעצור אותי מלהקיא אותו.

• יין צרפתי יוקרתי (8,827 דולרים, כ-28,835 שקלים) »

טורים קודמים

עיסוי עם יהלומים
פינוקים בשירותים
לומדים יפנית