פינוקים בשירותים
אסלה מבדולח, מגבונים לחים מפראדה, מעצור מעוצב לדלת, כרכרת לנסיכות ודג פרעוני חנוט. כל מה שכסף יכול לקנות
להיות עשיר, אומרת השמועה, זה לא קל כמו שנדמה. גם אחרי שמצליחים לשטוף לסבא את המוח, להירשם כמוטבים היחידים בצוואה ולהטביע אותו באמבטיה, העבודה, מסתבר, לא תמה. צריך להחיל לחשוב מה עושים עם כל הכסף הזה.
אחרי המניות, היאכטה וילדים ממדינות עולם שלישי (סתם, הם באים חינם עם המפעל) עדיין נשאר יותר מדי. אלה דברים שיכולים לשגע בן אדם. ואז מתחילים לקנות דברים כמו גושי בטון באלפי שקלים. ב"גושי בטון" אין הכוונה ל"פרויקט יוקרה במודיעין עלית", אלא לגושי בטון ממש. ואז צריך להתחיל לחשוב מה לעשות עם זה. אתם יודעים מה, תניחו את זה בינתיים ליד הדלת, שהמנקה תשבור את הראש. היי, זה דווקא נראה לא רע שם. בואו נקרא לזה מעצור לדלת! מעוצב! בצורת גוש בטון.
• מעצור מעוצב לדלת מבטון (1,500 דולרים, כ-5,386 שקלים) »
זה לח וטוב
טרם התגלה הכתם בכיור או על החולצה שמגבון לח לא הצליח להסיר. כנראה שזה חומר הניקוי החזק ביותר בעולם. לכן אני לא מתקמצנת, ובכל פעם שאני מבקרת בחנות של "הכול בדולר" אני קונה לפחות חמש חבילות ענק שמספיקות בערך לשנה.
חברותיי המתוחכמות יותר מעדיפות ללכת על מותגים מפוארים וקונות מגבונים של פאמפרס בסופר פארם במחיר כפול. מדובר בטעות חמורה, שכן למרות היותם חומר הניקוי היעיל ביותר, הם מתייבשים יותר מהר מאלי אילדיס מחוץ לבראקפסט עד שהשומר מזהה ומעביר אותו סלקציה. זה לא כמו אוכל שאפשר לאכול מהרצפה גם כמה שעות אח"כ, מרגע פתיחת החבילה הלחות מתחילה לחשב את קיצה לאחור.
אם כך, שלפחות האריזה תהיה משהו שאפשר להתגאות בו. פראדה הבינו זאת, והנפיקו מגבונים לחים - סליחה, " infusion D'Iris refreshing mono use towels". אמנם משקלם בריבוע כפול מליון לא שווה את מחירם, אבל העטיפה מקסימה. וזה פראדה.
• 10 מגבונים לחים בעיצוב פראדה (60 דולרים, כ-215 שקלים) »
כמו נסיכה
אין מגע פיסי מעיק יותר בעולם מנעיצת שתי אצבעות בכתף, בליווי המשפט "סליחה, את יכולה להעביר את זה קדימה לנהג? פעם אחת". רק הונחה האצבע הזרה על כתפי ומיד אני חשה איך האנתרקס מתפשט בגופי. החלופה, נסיעה באוטובוס, מערבת אינטרקציה רבה מדי עם אנשים שקונים בשוק, ואופניים זה נחמד, אם אתה חמי רודנר.
אם כך, למה שלא אתהדר בכרכרה שעולה רק 50 אלף שקלים? הרי זו עסקה ממש משתלמת. מה עוד יכול להבטיח לך נסיעה בנוחות ופרטיות? חוץ מאולי, מכונית? מדובר ברפליקה מדויקת של כרכרה מהמאה ה-19 (כן, אפילו לא כרכרה מקורית). זה בטח ממש נוח, חוץ מזה שאין בה מזגן. או מנוע. בטח תענוג לעמוד אתה בפקקים. במיוחד אם הסוסים אכלו משהו לא טוב יום קודם. כדאי למהר, מדובר במכירה פומבית.
• כרכרה (50 אלף דולרים מחיר ראשון) »
כסא למלכים
לפני מספר שנים חלקתי דירה עם בחור שלא האמין בקניית נייר טואלט. מבחינתו זה היה פשוט להוריד את הכסף בניאגרה. אני יכולה להבין את זה. לוגית, זה טיעון שקשה מאוד להתווכח אתו.
הבעיה הפילוסופית, וברמה מסוימת אפילו הקוואנטית, מתעוררת כאשר האסלה עצמה היא הכסף. מה קורה אז? האם שני הדברים מבטלים זה את זה ופוערים חור שחור במרחב הזמן-חלל שעלול לסחוף את כולנו לתוך לולאת זמן שלא תותר לעולם, אלא אם מישהו יוריד את המים?
עד שניתן יהיה לזמן את ויטגנשטיין ופון-נוימן לסיעור מוחות ופתרון התעלומה, מוטב שנניח לאסלת הבדולח. ובכלל, היא כבר נמכרה. עבור 75,000 דולרים, אם תהיתם. אבל אל חשש, המעצב כבר שוקד על הדגמים הבאים, בהם כיור מוזהב ואמבטיות כרום עם ידיות מצופות יהלומים. ורצוי מאוד שתזכרו להוריד בסוף את הקרש.
• אסלת בדולח (אזל מהמלאי) »
קללת הדג המצרי
יש דברים אתם אני לא מתעסקת. מומיות, למשל. וכל מה שקשור למצרים העתיקה, או למצרים בכלל. אפילו לסיר מלוחייה אני לא מתקרבת. ראיתי מספיק אינדיאנה ג'ונס בשביל לדעת ששום דבר טוב לא יכול לצמוח משאריותיהם החנוטות של בני התקופה הפרעונית.
כל זה טוב ויפה, אלא אם תפיסת הטוב שלכם היא "נשמתכם תקולל לעד ומאירה תבוא על ראשיכם וראשי כל בני ביתכם", ואז אתם יותר ממוזמנים לרכוש את שאריותיו החנוטות של שלד דג מצרי קדוש זה. אולי אתם יכולים להרשות לעצמכם את המחיר, אבל האם אתם יכולים להרשות לעצמכם את קללת המומיה שתרדוף אתכם לנצח?
• שאריות חנוטות של דג מצרי קדוש (1,498 דולרים להצעה ראשונה) »