דברים שצריך (ואין)
המון המצאות יש בעולם, אך כמה מהן עדיין לא קרמו עור וגידים. הנה רשימת הדברים שכולנו היינו רוצים לראות בבית: ממנוע חיפוש לזכרונות ועד לשקע אבסולוטי. ספיישל ראש השנה
העולם גדול ורחב, והמצאות בו רבות. מדי שבוע אנו אוספים למענכם את ההמצאות המשונות ביותר שכסף יכול לקנות, ומדי שבוע יוצאות לשוק המצאות חדשות, מעוותות ומוזרות מקודמותיהן. יש בכך משהו מנחם – כל רעיון, ולו המופרך ביותר, יכול לקרום עור וגידים, ולהימכר במחיר מופרז.
חשבתם שאף אחד לא ימציא מזלג דיאטתי? טעיתם; קיוויתם שלפחות יוותרו על קָאנוּ-לביש? חשבו שנית; ומה עם כלום? הרי אף אחד לא יעז למכור כלום. ויפתח היצרן את פיו, ויאמר: פחחח.
אבל ישנן המצאות שעדיין אין. ישנם רעיונות שמחכים ליזם, לאדם שירים את הכפפה, יגייס את ההון והטכנולוגיה, ויהפוך אותם למציאות שניתן לרכוש. אספנו בשבילכם כמה המצאות כאלה. אם יש לכם גם כמה לתרום, טקבקו לנו. אם לא, אבל אתם מעוניינים לקחת את הרעיונות הללו, ולהפוך אותן לסטארט-אפ – לכו על זה. אנחנו מקבלים תמלוגים בבירה.
קלטת לנהגי מוניות
אנשים נוהגים לזלזל בנהגי מוניות. הם חושבים שהם עובדים עליהם, שהם עצלנים והכי גרוע – שהם לא מבינים כלום בפוליטיקה. קשה להבין למה זה כך, מדוע החליט עם שלם לצאת למסע השמצות כנגד אחיו הנוהגים בסקודה. למדור יש הצעה. אולי, רק אולי, הבוז הנ"ל אינו הבוז שלנו. אולי ירשנו אותו מאבות אבותינו, מלעגם עתיק היומין לעגלון. הם היו יושבים בשטייטל, מפצחים גרעינים, ועושים צחוק מהיחיד שיכול היה להרשות לעצמו חמור.
אולי. אין לדעת. ובכל זאת, יש עניין מטריד אחד בנוגע לנהגי מוניות, והגיע הזמן ללבן אותו: מה הקטע עם המוסיקה? כל נהגי המוניות ממילא שומעים את אותם השירים. תמיד. לא הגיע הזמן שהם יקליטו לעצמם קלטת, ויסתובבו איתה בריפיט?
[הצעה: רן יניב הרטשטיין]
מנוע חיפוש לזיכרונות
כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, האומללות היא שמגיעה במגוון וריאציות נרחב. אולם גם על האומללות האנושית חולשים מספר חוקי טבע, עקרונות יסוד, שמקנים לה צורה ותבנית. אחד מהעקרונות הללו חולש על סקאלת סבל שלמה, והוא אחראי לכמה וכמה כאבי לב: הזיכרון האנושי.
מהעקצוץ של "עומד על קצה הלשון" ועד לשכחה הקולקטיבית של עמישראל, מיום הנישואים שנזכרתם בו ביום הגירושים ועד לגאווה הלאומית הצרפתית – הזיכרון האנושי יצר בעיקר סבל. ולכן הגיע הזמן לעשות מעשה. יקומו נא גוגל, יחדרו לנו לפרטיות כאוות נפשם, ויקימו מנוע חיפוש זיכרונות, אחד יעיל, שממש ימצא דברים. כי ככה כבר אי אפשר.
[הצעה: מיטל שרון]
טביעת תחת לאופניים
לזהות אנשים זה לא קשה. אנשים נבדלים בכיסם, כוסם, אצבעם ורשתית עינם. הייתם חושבים שכל אמצעי הזיהוי הללו יהפכו גנבים למחוסרי עבודה, ולא כך. לכן צריך להמציא אמצעי זיהוי נוסף: טביעת תחת.
בואו נודה בזה – גנבי אופניים ראויים למוות, עדיף מוות איום. אולם מאחר שהחוק מקל, והמשטרה לא ממש מתעניינת, יש צורך לגייס את מיטב המוחות. הפיתרון היחיד למצוקת בעלי האופניים הוא אופניים מסוג חדש, כאלו שיזהו את בעליהם לפי טביעת תחת, ויימנעו מלהשתרלל תחת עכוזו של כל גנב חמדן. איך עוד לא המציאו את זה, איך?
[הצעה: איה מרקביץ']
סדין מקרר
סדין חשמלי זו המצאה נהדרת. לאירופה. כאן, בישראל, חם. חם ורע וחם יותר. אנחנו לא צריכים סדין חשמלי, אנחנו צריכים סדין על גז קירור. כך נוכל להתרפק על המיטה בלילות תל אביב הלחים, וממש להירדם. אתם יודעים, כמו שאנשים בנורווגיה עושים בלילה. וזהו.
[הצעה: איתמר שאלתיאל]
שקע אבסולוטי
טכנולוגיה זה משהו. המדור הוא האחרון שיצהיר על פחד מהתקדמות הידע האנושית. המדור אוהב ידע. ידע אפשר לקנות. רק מה, עם כל הטכנולוגיה הזו יש לנו הרבה יותר מדי כבלים: כבלים למחשב וכבלים ל-Wii וכבלים לטלוויזיה וכבלים למודם וכבלים לחשמל.
אז די. אי אפשר להמציא שקע לכל תקע, לא לנצח. העידן שלנו בשל לשקע אבסולוטי, שיכיר כל כבל בשמו, ויסכים להזדווג איתו באהבת אמת. יש לשים סוף לבררנות המוליכים החשמליים, ולאחד את כולם לשקע אחד, נצחי, אלוהי. המלצת המערכת: USB.
[הצעה: אפרת אסקירה]