תוכנית הבנייה הלאומית - ההבדל בין חכם לפיקח

קבינט הדיור קיבל מספר החלטות בתחום הדיור שעל פניו חיוביות ועשויות לסייע בקידום הבנייה למגורים בישראל. יחד עם זאת, בין שלל ההחלטות החיוביות, מצאה מקומה החלטה בעייתית, וזאת בלשון המעטה, המכונה "קידום הבנייה למגורים", שביישומה מתגלגלת כהצעת חוק.

על פי הצעת החוק, חברה, שהיא בעלת זכות במקרקעין לבנייה של 200 דירות למגורים או יותר, ולא תמכור את הקרקע או הדירה בתוך שלוש שנים מיום כניסת החוק לתוקף, תידרש לשלם בעת המכירה מס עיכוב בנייה. שיעור המס נע בין 0.5% ל־10% ומשתנה לפי מהות הזכות הנמכרת ולפי פרק זמן "העיכוב במכירה".

המעניין הוא שמרבית הגורמים שהיו מעורבים בהחלטה מודעים היטב לכל החסמים והאילוצים הקשים המעכבים בנייה בישראל, ובמקום לטפל בהם, בחרו לטפל בתוצאה של החסמים. הרי עסקינן בעולם לא פשוט בכלל בו ישנן מגבלות מימוניות שמשית בנק ישראל, איטיות וסרבול מוסדות התכנון, בעיות בנושא פיתוח ותשתיות עליהם מופקדים רשויות מקומיות ו/או משרדים ממשלתיים, הליכי רישוי ארוכים, מחסור חמור בידיים עובדות ועוד.

לכל מי שמצוי בענף ברור: בשנתיים האחרונות, מדיי שנה יש כ־85 אלף יח"ד בבנייה בו זמנית, המביאות למיצוי כמעט מלא של פוטנציאל הייצור, בדגש על יכולת מימון וכוח עבודה. ללא שחרור חסמים אלה, הרי ש"עידוד בנייה" באמצעות תיקון החוק, לא יביא להרחבת היצע יחידות הדיור במשק, אלא ייתכן שיביא למצב הפוך ויגרום לעליית מחירים נוספת במחירי הדיור.

על פי התאחדות בוני הארץ, חברות מרובות קרקעות לבנייה יידרשו לשנות את התוכניות העסקיות שלהן, להפנים כי ידרשו בעתיד לשלם "קנסות" ולגלם זאת, באופן מיידי, במחירי הדירות. תיקון החוק יגדיל את מרכיב אי־הוודאות בעיני התאגידים הבנקאיים, דבר שישפיע בעת מתן אשראי.

קשה להבין איך ניתן לקרוא ל"מקל" בתצורת קנס "עידוד בנייה על קרקעות מתוכננות", מדובר בציניות לשמה. נהוג לומר כי ההבדל בין חכם לפיקח הינו, שהפיקח יודע לצאת מצרות, שהחכם אינו נכנס אליהן. אם הצעת החוק תעבור, בעוד מספר שנים יידרשו מיטב המוחות היצירתיים בממשלה להיות "פיקחים" ולבחון דרך מילוט אלגנטית מבור עמוק שהם חפרו. ואני שואל, האם לא נכון יותר להיות חכמים עכשיו במקום פיקחים מאוחר יותר?

הכותב הוא עו"ד, סמנכ"ל בהתאחדות בוני הארץ