אריה דרעי דיבר על איחוד, ראש פינה על הכוונת

לפני שבועיים ערך משרד הפנים טקס חגיגי לכבוד מאה רשויות מקומיות שקיבלו פרס על ניהול כספי תקין. אחת מהן היתה המועצה המקומית ראש פינה שמפגינה עוצמה כלכלית משמעותית עבור יישוב של 3,000 תושבים בלבד, אולם יותר משנציגיה שמחו על קבלת הפרס, הם הוטרדו מהתבטאות של שר הפנים אריה דרעי שעשויה להשפיע על עתיד היישוב. מבלי שהנושא עלה לפני כן בטקס, דרעי התייחס בדבריו לצורך לאחד רשויות בגליל המזרחי.
הכוונה לאחד רשויות סמוכות כדי לבטל כפילויות של שירותים ותפקידים, לנצל טוב יותר תקציבים ולחלק הכנסות בצורה הוגנת יותר בין יישובים סמוכים, נמצאת על הפרק זמן רב. כבר יותר מעשור שראש פינה מוזכרת כיעד לאיחוד עם צפת או חצור הגלילית הגובלות בה. באותם יישובים מעוניינים מאוד באיחוד, ועתה סבורים שם שההזדמנות לממש אותו קרבה, בעיקר לאחר שדרעי השלים את הקמתן של שש ועדות גיאוגרפיות קבועות במשרד הפנים.
עד כה, סוגיות של איחוד רשויות נבדקו על ידי ועדת גבולות שהוקמה אד־הוק כדי לבחון מקרה מסוים של איחוד רשויות. לעומתן, הוועדות הגיאוגרפיות הן קבועות ויבחנו את הנושא באופן שוטף. אחת הוועדות תעסוק בגליל המזרחי, ואיחוד ראש פינה ושכנותיה יהיה סוגיה מרכזית על שולחנה.
נתוניה הכלכליים של ראש פינה מבהירים מדוע שני היישובים לוטשים אליה את עיניהם. בעוד חצור נמצאת באשכול סוציו־אקונומי 3 וצפת באשכול 4 — ראש פינה נמצאת באשכול 7. חיים בה 3,000 תושבים בלבד בשטח נרחב והמועצה מפיקה הכנסות עצמיות של כ־17 אלף שקל בשנה לתושב לעומת כ־3,000 שקל בצפת וחצור. לראש פינה יש מרכזי מסחר פעילים על כביש 90 שמוביל לאצבע הגליל, ושכניה טוענים שהיא זוכה לתקבולי ארנונה מבסיסי צבא, חברת החשמל, מקורות ומשרד הביטחון שנכללו בשטחה עם קום המדינה.
. צילום: אבישג שאר־ישוב האיחוד נבחן לראשונה ב־2003–2004, אך שר הפנים דאז אברהם פורז שלל אותו. הוא נבחן גם בתקופת מאיר שטרית ובהמשך עלתה יוזמת חקיקה פרטית שלא הושלמה.
"מוכן לוותר על תפקידי"
שמעון סויסה, ראש מועצת חצור הגלילית הצמודה לראש פינה, כה בטוח בצדקת האיחוד של יישובו עם המושבה עד שהוא מצהיר שהוא מוכן לוותר למענו על התפקיד: "יש רצף גיאוגרפי וטבעי בין ראש פינה לחצור הגלילית, ודווקא בגלל ששני היישובים לא גדולים החיבור יהיה יעיל ותקום עיר קטנה שתספק שירותים איכותיים לכל תושביה”.
סויסה נוגע בעצב החשוף של הפערים החברתיים המובנים בין הרשויות. "החלטה כזו תהיה צודקת בנוגע לחלוקת משאבים נכונה יותר", הוא אומר. "ראש פינה נהנית מאז קום המדינה מתקבולי ארנונה מגופים ממשלתיים. הפער בהכנסות הארנונה צועק, וכשניגשים לטפל בפערים החברתיים, צריך לראות איך מתקנים עיוותים היסטוריים. אולי חצור לא היתה בגירעון מובנה אם היו נותנים לה ארנונה מבסיסי צה"ל?".
הוא מסכים שיש כעת פתיחות מצד מקבלי ההחלטות לטובת האיחוד, אבל ביד השנייה הוא צריך להיאבק בצפת שמעוניינת גם היא במושבה. "צפת היא אחת מארבע הערים הקדושות ולכן לא ניתן להתחבר אליה או לחבר אותה. מיקומה הגיאוגרפי מייצר נתק ברור מיתר היישובים והחיבור שלה עם ראש פינה לא ייצר ערך מוסף".
אלא שמול חצור ניצבת צפת שראש העיר שלה אילן שוחט משוכנע לא פחות מעמיתו מחצור, שראש פינה צריכה להתאחד דווקא עם העיר בראשותו. "צפת וראש פינה כבר מחוברות פיזית וחברתית", מסביר שוחט. "הרחבה ד' של ראש פינה נמצאת בשטחנו ושכונת נוף כנרת (ששייכת לצפת — ד"ל) קרובה יותר לראש פינה מאשר לעיר. התיכון בצפת, החוגים, הקולנוע ומנויי התיאטרון כבר משרתים את ראש פינה ותושבי צפת הם אלה שמחיים את המרכזים המסחריים של ראש פינה. יש לנו שיתופי פעולה עירוניים שונים כך שהחיבור כבר קורה".
ומדוע לא לבצע איחוד עם חצור הגלילית? "חצור היא משקולת מאוד גדולה בחיבור כזה, שיהיה רק הישענות על ראש פינה. זה רק יוריד את ראש פינה למטה. לעומת זאת חיבור לצפת ישמור על מעמדה של ראש פינה ויחזק את צפת". גם שוחט תולה את יהבו בדרעי. "הוא עוסק מבוקר ועד ערב בחלוקת מענקי איזון והוא אמר שהוא לא רוצה לראות תוכניות הבראה אלא תוכניות המראה. אין לו לחצים פוליטיים מתוך המפלגה ויש הזדמנות לחולל שינוי".
"פיתחנו את המושבה"
בלב המשוואה עומדת ראש פינה וראש המועצה שלה אביהוד רסקי שמתנגד לכל היוזמות. "איחוד לא יחזק אף אחד ויגרור אותנו למטה. פשוט נטבע עם חצור או עם צפת. אם יאחדו אותנו, לא יהיה יישוב חילוני אחד בכל הגליל ואנחנו ניטמע בתוך היישובים האלה. תראה מה קרה שם: זרקו מאות מיליונים בהשקעה ממשלתית בצפת ובחצור והן נותרו במצב גרוע", הוא מסביר.
לדבריו, ראש פינה משגשגת בזכות פיתוח מקומי ויוזמות פרטיות. "היה לי ברור שאי אפשר לסמוך על המדינה ופיתחתי את ראש פינה ממצב שלא היו בה מסחר ושירותים למצב הקיים. ידענו למנף את המיקום האסטרטגי שלנו, סייענו ליזמים, הבאנו תיירים ויש היום כ־500 צימרים ושפע מסעדות".
בעמדתו של רסקי תומך גם יגאל שחר, הממונה לשעבר על מחוז צפון מטעם משרד הפנים, שלדעתו איחוד רשויות הוא בדרך כלל צעד שגוי. "המטרה היתה ליצור מערכות שיש להן יתרון לגודל, אבל זה לא הביא בחשבון את ההיסטוריה של היישובים, חלקם מאוד ותיקים, עם דפוסים חברתיים שונים", הוא אומר. "המחשבה שנראית מאוד הגיונית תחילה, שאפשר לעשות סלט, זה מהלך שלא עובד והוא לא טוב".
על האיחוד של ראש פינה אומר שחר כי "תמיד היתה קנאה בין חצור לראש פינה וחשבו שאיחוד ייצור שוויון. אני לא חושב שזה ילך. צריך לעזור לחצור לקדם את האוכלוסייה שלה, ליצור מקומות עבודה ולקדם בתי ספר".
לדבריו, מדיניות איחוד הרשויות נולדה מתוך התחושה ש־280 רשויות מקומיות בישראל הן יותר מדי. אולם לדעתו במקום איחוד צריך לאמץ מודל של מערכת אזורית שתיתן שירותים לכמה יישובים, בדומה לאשכולות האזוריים שכבר קיימים בכמה מקומות בארץ. "לכל יישוב יש הדנ”א שלו ויותר נכון לעשות מעין קונגלומרט של כמה יישובים, מאשר לנסות להפוך אותם לאחד", מסכם שחר.