ניסו לסחוט הנחה בחכירה ואיבדו את הקרקע

שישה בעלי מגרשים באזור התעשייה המזרחי של כפר סבא יידרשו להשיב את הקרקעות לעירייה, כך פסק בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. מדובר במגרשים בבעלות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שנחכרו לטובת עיריית כפר סבא, ובחכירת משנה לטובת חוכרים פרטיים, רובם קיבלו את הזכויות במגרשים בירושה.
הסכמי החכירה המקוריים נחתמו ב־1953 מול העירייה, ותקופת החכירה בכל אזור התעשייה הסתיימה בשנת 2000, אז ניתנה לבעלי המגרשים זכות לחתום על הסכם חכירה חדש בעלות גבוהה יותר, בהתאם לשווי המגרש. דמי החכירה החדשים עמדו על סכום גבוה בהרבה מאלה שהחוכרים הורגלו לשלם. כך למשל באחד המגרשים קיבלו החוכרים דרישה לתשלום שנתי של 46 אלף שקל, זאת לעומת 3,328 שקל שהם שילמו עד כה. החוכרים התנגדו לדמי החכירה החדשים, ודרשו לחתום על הסכמים ישירות מול רמ"י, ללא מעורבות העירייה.
העירייה מצדה התריעה בפניהם כי אם לא יחתמו על הסכמי החכירה החדשים עד סוף אוקטובר 2002, הם יידרשו לפנות את הקרקע. בינתיים כבר 16 שנה שהחוכרים מנהלים הליכים משפטיים רבים, וכל אותה ממשיכים להחזיק בקרקע ללא הסכם וללא תשלום דמי חכירה.
אזור התעשייה, כפר סבא . צילום: עמית שעל אזור התעשיה המזרחי, המוכר בעיר כמתחם התע"ש, משתרע על 70 דונם. שטח המגרשים שהעירייה צפויה לפנות ולהוציא למכרז חכירה חדש משתרע על כ־5.5 דונם. פסק הדין קבע כי אין על עיריית כפר סבא, שיוצגה על ידי משרד עורכי הדין פלאט, לוין בן עמי, להשיב בחיוב לדרישת העותרים לחתום על הסכמי חכירת משנה חדשים עמם, וקבע כי לא ניתן להתקשר עם העותרים בהסכמי חכירת משנה חדשים ללא מכרז.
בית המשפט גם קיבל את עמדת העירייה, שלפיה אין כל הצדקה חוקית, ציבורית או מוסרית לתת היום לעותרים עדיפות מפליגה על פני שאר הציבור, ולהעניק להם "גמול" על שנים ארוכות של אי תשלום ועשיית דין עצמי, בדרך של קבלת זכויות
במקרקעי ציבור ללא מכרז. לו פעלה העירייה אחרת, קבע השופט צבי דותן, היתה פועלת שלא כדין ואף מועלת בתפקידה.
על טענת העותרים, שלפיה יש להם זיקה ארוכת שנים לקרקע ולכן מגיעה להם זכות קדימה, השיב השופט: "במקרה דנן העותרים אינם המחזיקים בפועל במקרקעין, ואינם מנהלים בהם כל עסק שהוא, אלא הם משכירים אותם לצדדים שלישיים, שהם המחזיקים בפועל כבר שנים רבות במקרקעין אלה. אינני סבור כי קבלת דמי שכירות יוצרת זיקה אישית משמעותית בין המקרקעין לחוכר המשנה".
עוד כתב השופט כי אין חולק כי העותרים כבר 16 שנה אינם מחזיקים במקרקעין מכוח שכירות, אלא מכוח "יצירת עובדות בשטח", קרי הישארותם במקרקעין לאחר תום החכירה.
בית המשפט דחה את העתירה, וחייב את העותרים בהוצאות משפט בגובה 50 אלף שקל.