ת"א היא לא בועה - כל השאר כן: הצעד שיהפוך גם את הפריפריה לנחשקת

תל אביב היא עיר כיפית. רחובות שמחים, בתי קפה עמוסי אנשים ואולמות תרבות מלאים. חוף הים שוקק חיים וחיי הלילה תוססים. מה שהחל כרחוב קטן בשם אחוזת בית - כהתרסה להוויה האורבנית-תרבותית של יפו - נהפך כעבור שישה עשורים לעיר קוסמופוליטית איתנה, מחוברת וחיונית. על מדרכה אחת בעיר אפשר לשמוע ערב-רב של שפות זרות: אנגלית, צרפתית, רוסית, אמהרית, ערבית ואחרות - שפות של תיירים לצד שפות של מהגרים, פליטים ועולים חדשים.

העיר העברית הראשונה, שביקשה ליצור שפה תרבותית ועירונית חדשה, ציונית, ישראלית - התחלה של הסיפור היהודי החדש בארץ ישראל - היא כיום עיר בינלאומית, המחוברת לשווקים הכלכליים, לאירועים התרבותיים, למוקדי החדשנות האקדמיים והטכנולוגיים, חלון ראווה דינמי למה שקרוי "מדינת הסטארט-אפ" הישראלית. תל אביב התפתחה במהירות הבזק והתחברה למרכזים עירוניים מובילים בעולם, אך היא מותירה מאחוריה מדינה מדשדשת, מבולבלת, נטולת כיוון ויוזמה. תל אביב בעוצמתה ובמרכזיותה הפכה את שאר המדינה לפריפריה אחת גדולה.

ההתיישבות העובדת וערי השדה, שבנוכחותן הפיסית שורטטו גבולות המדינה, לצד הערים המרכזיות של פעם כמו חיפה וירושלים, נותרו נטולות השפעה, מדוללות ממשאביהן הכלכליים והאנושיים, בפער עצום מול הפלא הצומח בטירוף - העיר תל אביב. צעירים וצעירות מכל המדינה מצביעים ברגליים, זורמים אליה, מצטופפים בדירות מחולקות לכוכים יקרים ומוכנים לעסוק במלאכות מזדמנות - הכל כדי לחלום את נעוריהם המבטיחים ולהשתתף בהפנינג התוסס והעכשווי.

נהוג לומר שתל אביב יצרה "בועה עירונית", אך האירוניה היא שההפך קרה. תל אביב עטפה את הפריפריה בפורמלין והקפיאה אותה בתוך בועה של זמן, מקום ורלוונטיות. מדינת תל אביב הכריעה את מדינת ישראל. היא רוקנה את עריה, השתלטה על עוצמתה הכלכלית, דילדלה את משאביה התרבותיים, ניוונה את קהילותיה ופירברה אותה. גבולות מרחב גוש דן - ובמרכזו תל אביב - מסמנים את הגבול בין המרכז לבין הפריפריה.

הטעות שפוגעת באיכות חיינו

עורכי תמ"א 35, שאושרה לפני כעשור, הבינו היטב את ההשלכות הלאומיות של מגמת ההתחזקות של גוש דן על חשבון כלל המדינה, ואת הבעייתיות של הפיכת תל אביב לעיר-מדינה. לכן הרעיון המרכזי של תמ"א 35 היה לקבוע בישראל ארבעה מטרופולינים ראשיים: תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע, לביזור המשאבים הלאומיים על פני שטח המדינה.

הערים הראשיות בישראל היו אמורות לזכות בפיתוח מואץ בתחומי התעסוקה, הכלכלה, החינוך והתרבות, ולהתחבר לרשת תחבורה ארצית יעילה ומתקדמת. תוכנית זו ודאי היתה משנה את מאזן ההגירה השלילי המתמשך בערי ישראל לטובת תל אביב, והיתה מאפשרת חלוקת משאבים צודקת ומאוזנת יותר בין האוכלוסיות השונות בישראל - צדק חברתי וצדק חלוקתי, ברוח הזמנים הנוכחיים.

בהקשר זה, נשמעת לעתים הטענה שלפיה הנתונים הגיאוגרפיים של מדינת ישראל אינם מאפשרים פיתוח כמה מטרופולינים עצמאיים במרחק של 100-150 ק"מ מתל אביב, ונכון להישען על מערכת תחבורה ציבורית יעילה, המאפשרת נגישות גבוהה למרכז תל אביב.

הנחה זו שגויה מעיקרה, ולא זו בלבד שהיא יוצרת בזבוז משמעותי במשאבי אנרגיה וקרקע המצומצמים ממילא בישראל, היא אף גורמת לפגיעה באיכות החיים של התושבים, להגברת אי השוויון החברתי ולמתח מובנה בין המרכז לפריפריה. המודל של ביזור האוכלוסייה בין כמה מטרופולינים הקרובים זה לזה קיים בכמה מדינות באירופה.

בהולנד לדוגמה - מדינה בעלת מאפיינים דומים לישראל - במרחק של כ-100 ק"מ מהעיר אמסטרדם שוכנות הערים רוטרדם והאג, שכל אחת מהן מהווה מוקד עירוני, כלכלי ותרבותי משמעותי בסביבתה. דוגמה נוספת היא שווייץ, שבה ערים כמו ציריך, ז'נווה ובאזל מתנהלות כערים ראשיות בעלות זהות מקומית ייחודית כל אחת, והן בעלות כוח השפעה משמעותי במרחב האזורי שלהן.

"פאריס הגדולה" - התוכנית השאפתנית הנרקמת עבור הפיתוח האזורי של פאריס-רבתי, היא דוגמה נוספת לחשיבה האורבנית העכשווית, שזנחה את התפישה המסורתית של פיתוח רדיאלי. במקום לבנות טבעות נוספות מסביב לעיר, היא מציעה לשזור מחרוזת ערים עצמאיות על בסיס עיירות קיימות, ליצירת ציר ליניארי אורבני הנפרש לאורך נהר הסיין, מהעיר פאריס ועד לעיר לה הבר (Le Havre) שלחוף האוקיאנוס האטלנטי.

מעיר-מדינה למטרופולינים ראשיים

ישראל העתידית צריכה לאמץ גישה תכנונית חדשה, המתמודדת עם הגידול הדמוגרפי החזוי מחד גיסא, ועם הדחיפות ליישם עקרונות לתכנון מקיים מאידך גיסא. המציאות התכנונית הנמשכת כאן, תביא את המדינה בתוך זמן קצר לפלונטר של קונפליקטים תכנוניים שלא ניתן יהיה לפתור בקלות. לכן יש צורך דחוף לעצור את האיוולת של פיתוח לא מבוקר המונע משקולי נוחות רגעיים ולחצים יזמיים ופוליטיים, ולרענן את התפישות המאובנות המלוות אותנו כמה עשורים.

תוכנית "הרשת הכפולה" המובאת כאן, מציעה תפישה עדכנית ורלוונטית לתכנון הפיסי ברמה הארצית והעירונית, שיבטיח פיתוח בר קיימא, תוך שמירה על איזון מידתי בין כוחות השוק השונים - הן ברמת כלכלית לאומית והן ברמה קהילתית תרבותית. העיקרון של תוכנית הרשת הכפולה נשען על יצירת מארג של שתי רשתות תכנון במדרג היררכי: רשת הערים המטרופוליניות ורשת הערים האזוריות-קהילתיות.

רשת המטרופולינים המאגדת את ארבע הערים הראשיות בישראל: תל אביב, ירושלים, חיפה, ובאר שבע, תהווה את השדרה הראשית של המדינה ברמה כלכלית, תעסוקתית ותרבותית. חיוני להפנות מיידית משאבים לפיתוח מואץ של שלוש הערים הראשיות - ירושלים, חיפה ובאר שבע - לאיזון התשתית לאומית.

במסגרת חיזוק ערי המטרופולין החדשות, יש ליזום, בין השאר, הקמת נמל תעופה בינלאומי נוסף, העברת מפקדות צה"ל לדרום במקום לבנותן בקריה בתל אביב; הקמת תשתית תיירות משמעותית בחיפה והחזרת הנהלות התאגידים הגדולים לעיר שעל הכרמל; הקמת תשתית תעסוקתית מתקדמת בירושלים; העברת כל משרדי הממשל מתל אביב לבירה ורעיונות רבים נוספים, שמעלים אבק במגירות של מקבלי ההחלטות.

חוסנן הכלכלי והדמוגרפי של ערי המטרופולין בישראל ייצור בהמשך מעגלי פיתוח משניים משמעותיים בהיקפם, ויתרום להקמת הרשת השנייה - רשת הערים האזוריות.

ערים אזוריות: קצב חיים אחר

הרשת השנייה - רשת הערים האזוריות, תאורגן על בסיס מארג הערים הקיימות שיפותחו בראייה מקיימת, ויצמחו לערים בעלות אוכלוסייה של עד כ-100 אלף תושבים כל אחת. ערים כמו קרית שמונה, נצרת, כרמיאל, עפולה, מגדל העמק, עכו, נהריה, אום אל פחם, כפר קרע ושפרעם בצפון; ואופקים, נתיבות, רהט, שדרות, דימונה וערד בדרום, הפזורות במרחבים המטרופוליניים, ייהפכו למוקדי השפעה עצמאיים בתחומי הכלכלה, התעסוקה, החינוך והתרבות.

הערים האזוריות יציעו חוויה עירונית אחרת - קהילתית יותר ואינטימית. הארגון העירוני יתבסס על הנתונים האזוריים, האקלימיים, הנופיים והחברתיים של הקהילה או הקהילות המרכיבות את היישוב. הדגש יהיה על איכות החיים ועל קצב חיים אחר. החיבור לסביבה הטבעית והאנושית יהווה את גרעין הרעיון להתפתחות העירונית של הערים האזוריות, וכל אחת תפתח את זהותה הפיסית והתרבותית על פי חזונם של תושביה.

רשת התחבורה הציבורית המתפתחת בישראל, הכוללת תחבורה מסילתית לצד כביש חוצה ישראל, הנפרשת לאורכה של המדינה, יוצרת תשתית מתאימה לפיתוח ליניארי משמעותי מהצפון ועד לדרום. באופן זה, כל היישובים בכל היררכיה יהיו נגישים לשירותים עירוניים, אזוריים וארציים מתקדמים, שיווניים ובאיכות גבוהה, תוך שמירה קפדנית על הסביבה הטבעית לקיום ברי קיימא.

תוכנית הרשת הכפולה תקדם תכנון מרחבי שוויוני וחלוקה צודקת של משאבי המדינה בין כל חלקי האוכלוסייה, תיצור מגוון עשיר של התמחויות עירוניות ותאפשר מימוש הפרוגרמה התכנונית המקיימת. המהלך יתרום לשמירה על משאבי טבע ואנרגיה היקרים, לצמצום זיהום האוויר והסביבה ואולי אף יהווה אור ירוק לגויים.

-

הכותב הוא אדריכל עצמאי ומרצה בטכניון