העוקץ החיפאי

>> בסוף שנות ה-90 פקד את המדינה גל של מעשי עוקץ נדל"ניים, שכולם התבססו על עיקרון דומה: נוכלים איתרו קרקעות של תושבי חוץ או של נפטרים שנותרו ללא יורשים. תוך זיופי מסמכים, התחזו הנוכלים או אנשים מטעמם לבעלי הקרקע או ליורשיהם, או לכאלה שרכשו את הקרקע מהבעלים - ומכרו אותה לאנשים תמימים. בפחות מ-10 מקרים מאותה תקופה אותרו הנוכלים והובאו למשפט, ואולם לרוב לא אותרו הכנופיות.

באחרונה הוצא פסק דין נוסף מאותה סדרת עוקצים, האחרון בינתיים, שיכול ללמד על הסכנות שאורבות לרוכשי נכסים, גם כאלה שעורכים בדיקות על הקרקע. מדובר בתביעה מצד חברת שורה בע"מ, שבבעלות אליעזר ואהוד שפירא, שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה באמצעות עו"ד קרן בצר. התביעה הוגשה נגד 12 נתבעים, בהם החברה שביצעה את העוקץ, בעליה, אנשים מטעמה, עורך דינה של החברה, המתווכים שהיו מעורבים בעסקה וגם עורכי הדין של החברה הרוכשת.

הסיפור החל באוגוסט 99', אז פנה מתווך לאליעזר ואהוד שפירא, בעלי שורה, והציע להם לרכוש מגרש ברחוב לסקוב בחיפה. המגרש מצא חן בעיני שפירא ולאחר יומיים ערכו המתווכים פגישה בין שפירא לבין אבישי אושרי וקרן אחרק, שהציגו עצמם כמוסמכים לנהל מגעים על מכירת המגרש מטעם בעלת הקרקע, חברת א. רודניק נכסים.

א. רודניק נכסים, שהתיימרה להיות בעלת הקרקע, היתה חברה בבעלות אלכסנדר רודניק שהחזיק ב-99 מתוך 100 מניותיה, עד אוגוסט 99', ולאחר מכן העביר אותן לידי ניסים היקרי.

בפגישה שנערכה סיפר אושרי כי החברה רכשה את המגרש בחצי מיליון דולר מבעליה המקוריים, תושבת חוץ. כראיה, הציג בפניהם את הסכם הרכישה, נסח רישום וייפוי כוח שהתקבל מהבעלים המקוריים ואף העתק ייפוי כוח נוטריוני שניתן על ידי בעלי הנכס.

לאחר משא ומתן, סוכם כי חברת שורה ובעליה אהוד ואליעזר שפירא תרכוש את המגרש בתמורה ל-460 אלף דולר. בהסכם שנעשה בנוכחות עורכי דינה של שורה, משרד עורכי הדין ישורון, שולמו באותו מעמד 587 אלף שקל לאושרי, אחרק ועורך דינם סגל.

ואולם שמונה ימים לאחר החתימה על ההסכם, התקשרה באת כוחה של בעלת הקרקע לעורך דינו של שפירא, והתריעה כי מרשתה לא ביצעה כל עסקה בקרקע, וכי קיים חשש שמדובר במעשה תרמית. בעקבות זאת, ביטל אהוד שפירא את יתר התשלומים עליהם התחייב בהסכם; בעלת הקרקע ועורך דין מתל אביב, שחותמתו עיטרה מסמכים נוטוריוניים שונים שאישרו את קיום העסקה עם בעלת הקרקע - הגישו תלונות במשטרה על מעשי הונאה וזיוף.

איש קש לא תמים

בינואר 2000 ניתן פסק דין הצהרתי, לפיו לחברת א. רודניק אין כל זכות בקרקע, וב-2001 הגישה חברת שורה, באמצעות עו"ד קרן בצר, תביעה כספית נגד א. רודניק, בעליה, נציגיה אושרי ואחרק, עורך דינם איתן סגל, שני המתווכים בעסקה ואף משרד עורכי הדין שלה - להשיב את הכספים ששולמו בגין רכישת הקרקע, ולפצותה בכספים נוספים. אהוד ואליעזר שפירא טענו כי נפלו קורבן לכנופיית נוכלים ולרשלנות של משרד עורכי הדין שייצג אותם.

שופטת בית משפט השלום בחיפה, בטינה טאובר, קבעה כי "כל תכלית היווסדה של הנתבעת 1 (חברת א. רודניק) היה לבצע פעולות תרמית ומתוך כוונה להוציא מהתובעת ו/או מכל מתקשר אחר בהסכם המכר כספים במרמה, ושעה שהנתבעת 1 כלל לא היתה בעלת זכויות במקרקעין נשוא התובענה".

השאלה היתה מי בעצם עמד מאחורי פעילות החברה. אלכסנדר רודניק, שהיה בעליה של חברת א. רודניק, היה בעת ביצוע התרמית בן 23. הוא עלה מאוקראינה שבע שנים קודם לכן. רודניק טען בעדותו כי שימש איש קש, ומי שרקח את התרמית היה אדם בשם אשר רובין, ששמו נקשר למספר מעשי עוקץ דומים במקרקעין. עם זאת, רודניק לא היה איש קש תמים, ונתן יד למעשה התרמית וההונאה, והשופטת ראתה בו חלק מכנופיית הנוכלים. בדומה, גם יתר המעורבים בפרשה הצביעו על רובין כעל הרוח החיה שמאחורי התרמית.

ומה לגבי עורך הדין של א. רודניק, איתן סגל? השופטת טאובר לא התרשמה מעדותו, לפיה לא ידע על הדברים. טענתו, שנפגש עם נוטריון מטעם בעלת הקרקע, הוכחה כלא נכונה והוכחשה על ידי הנוטריון; סגל, כך עלה מהממצאים, היה בקשרים איתנים עם רובין, ייצג אותו בעסקת עוקץ נוספת - ובסך הכל, כתבה השופטת, "עלה בידי התובעת לבסס את מעורבותו... בקנוניה שרקמו הנתבעים... ברמת ההוכחה הנדרשת, וזאת גם אם לא הוכח כי הנתבע 7 (סגל) היה מיזמי הקנוניה, אלא מי שחבר לעורכיה...", וכי התרשל, "הן על רקע מעורבותו בקידום עסקת העוקץ, תוך הסתרת מידע שהיה ברשותו מעיני התובעת (חברת שורה) ותוך שפעל מתוך עצימת עיניים...".

גם עורכי דינה של חברת שורה לא יצאו נקיים, וזאת לנוכח חוסר עירנותם בכל הקשור לבדיקת המסמכים המזויפים שניתנו להם על ידי סגל. בין היתר התגלה, כי נפלו פגמים וסתירות במסמכי היסוד של העסקה המזויפת בין א. רודניק לבעלת הקרקע. בין היתר הוברר, כי הסכם המכר המזויף נחתם כביכול שבועיים לפני שא. רודניק בכלל הוקמה. ואולם הנתבעים מטעם משרד עורכי הדין קבעו כי הבדיקות שערכו הסתיימו וכי אין מניעה מלחתום על ההסכם עם הנוכלים. השופטת כתבה לפיכך כי "התובעת (חברת שורה, א"מ) פעלה באחריות ואין לראות בה כמי שתרמה תרומה כלשהי לגרימת הנזק לעצמה", וחייבה את עורכי הדין להשתתף בפיצוי.

על המתווכים שתיווכו בעיסקה פסקה השופטת להשיב את עמלות התיווך שקיבלו. עם זאת קבעה, כי לא היו מעורבים בתרמית.