צדק מרחבי בתכנון העירוני? עולם כמנהגו נוהג

מליאת ועדת התכנון והבנייה של מועצת עיריית תל אביב התכנסה לפני כשבועיים, לדון בתוכנית המתאר לצפון מערב תל אביב יפו. מדובר בתוכנית סטטוטורית, הקובעת את סדר היום התכנוני ואת התשתית המרחבית של עתודות הקרקע בשדה דב ומסביב לו.

התוכנית, שאושרה במחטף, לא כללה התייחסות מחייבת לסוגיות מרחביות, שהן מרכזיות לעתיד העיר ולתצורות החיים בה. נעדרה ממנה, למשל, מחויבות להשקעה במערך תחבורה ציבורית המקדימה את הפיתוח, לצד פרישת שטחים ציבוריים ואזרחים ללא תלות בפיתוח היזמי העתידי.

כמו כן, לא פורטו בתוכנית סוגיות כמו דיור בר השגה ועירוב שימושים, כמו מגורים, מסחר, פנאי משרדים, מאחר שמדובר בפניה ליזמים, שלתפישתם מחיר הנדל"ן ירד בעקבות מהלכים כאלה. ההתעלמות מהנושא הרלוונטי והבוער ביותר של הקיץ האחרון מקוממת.

התוכנית היתה צריכה להתייחס לשטח כמעין דמות ראי למרקם העירוני הקיים של תל אביב יפו, אך במהותה היא פועלתבאופן הפוך לתשתית המרחבית של תוכנית גדס.

תוכנית גדס היא תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, שתוכננה ב-1925. היא הגדירה מערך מרחבי שהקדים את הבנייה, ויצרה תשתית רב-ממדית להתפתחות העיר; היא קבעה את גודל החלקות הבודדות לפיתוח, תתי-הבלוקים, הבלוקים, הרחובות הפנימיים, הצירים הראשיים, עירוב השימושים למגורים ומסחר, השטחים הציבוריים והאזרחיים, השדרות ויחסי הגומלין בין הבנוי לפיתוח. כל אלה נפרשו לפני הבנייה, הגדירו את המרחב העירוני והבטיחו את הנגישות וההשתנות של הבינוי, השימושים והקהלים לאורך הזמן, בלי לערער על התשתית העירונית הפתוחה והמשותפת לכל.

חזון העיר הפתוחה של גדס נגוז כבר ב-1952, ואת מקומו תפס חזון המתחם העירוני המקוטע, התקף עד היום. אז הומרה התוכנית העירונית שמציגה את עבר הירקון כהמשך ישיר של הרקמה העירונית, בכיסי פיתוח עם שטחי פירוז בין השכונות.

בעשורים האחרונים, תחמו את עצמם לדעת מרקמי המגורים הצפוניים החדשים בתל אביב יפו - כוכב הצפון, הגוש הגדול ופארק צמרת. הדוגמאות לכך רבות: כביש הגישה החליף את הרחוב, פרויקט המגורים הסגור או המגדל החליפו את הבלוק העירוני הפתוח, המתחם המרוקן החליף את הרקמה הצפופה, הרכב הפרטי החליף את התחבורה הציבורית ועירוב השימושים העירוניים נשמט. האחריות על המרחב העירוני הועברה כנטל ליזמים, בתמורה להטבות בנייה. שאלת ה"נוף" העירוני הומרה בשאלת הנוחות הפרטית.

התשתית הציבורית בעיר מייצגת באופן המוחשי ביותר את הארגון שלנו כחברה, הנבנית על תשתית מרחבית משותפת ודינמית לאורך זמן; או להבדיל, חברה המתאפיינת בבזבזנות ובדלנות. שאלות המגורים וההתרחבות העירונית, שעלו על סדר היום הציבורי במחאה החברתית הנוכחית, דורשות שינוי של מושגי יסוד וסדרי עדיפויות בהתייחסות לעירוניות, לאחריות ולהשקעה הציבורית והאזרחית בתשתיות מרחביות, המקדימות את הבנייה. זאת כדי להפוך את המרחב העירוני הישראלי לנגיש, מקיים וצודק.

-

כרמלה יעקבי וולק היא ראש החוג לעיצוב פנים של המסלול האקדמי המכללה למינהל. רבקה שטרנברג היא אדריכלית, מעצבת נוף עירוני ויזמית