נעים להכיר: הבית שהוא גם מוזיאון

 

שם: סנדרה וליאור גל

גיל: 37 ו-34

עיסוק: סנדרה אומנית, מורה ומדריכה לאומנות, וליאור מנהל את "ערוגות", עסק לגננות בבעלותו

כתובת: מושב ליד נהריה

גודל הנכס: בית פרטי של 150 מטר על חצי דונם.

גרים בבית: סנדרה, ליאור, שלושה ילדים ושני כלבים.

משלמים: רכשו ובנו את הבית לפני כשנה בעלות של 1.1 מיליון ₪.

ארנונה ומיסים: 700 ₪ לחודשיים + מיסי מושב.

לו סנדרה גל היתה ילידת ישראל ולא קנדה, היא היתה מבינה את ההשוואה המיידית המתבקשת בינה ובין כוהנת עבודות היד, בתיה עוזיאל. הבית שלה ושל משפחתה, על עיצובו היא האחראית הבלעדית, הוא למעשה התגלמות מורשת "מה שאפשר עם מה שנשאר". הבית עשיר בויטרינות מלאות במאות פריטים שגל אוספת במשך השנים, החל מרהיטי הילדות שלה ועד אוצרות גלומים שהיא מצאה ברחוב.

 

 

אפילו הדלפק במטבח, עליו אוכלים ילדי משפחת גל את ארוחת הצהריים, הוא למעשה ויטרינה מלאה בפריטים מעניינים, שסנדרה מעשירה באופן קבוע. "חוץ מאת בעלי והילדים שלי, מצאתי את כל הבית הזה בזבל". אם היא תמשיך כך, משפחת גל תצטרך בית גדול יותר תוך שלוש שנים. אבל סנדרה טוענת שהיא נגמלה: "אומנם את תריס העץ של המחסן הוצאתי מתוך הריסות של בית כשהייתי בחודש השמיני להריון, אבל זהו, נגמר, אלא אם כן אני אראה משהו ממש שווה. מדהים מה שאנשים זורקים".

 ואכן, בבית מוצגים לגאווה פריטים עתיקים ומיוחדים, גם מהמאה ה-18 וה-19, שבאמת לא ברור מה עבר לבעליהם הקודם בראש כשהשליך אותם לערימת זבל: כסא קולנוע עתיק מעץ, עור וברזל מפורזל. מכתבים ישנים, תמונות ותעודות עולה. מכונת תפירה עתיקה של זינגר. שולחנות, ארונות וויטרינות עתיקים. משייף ציפורניים, מברשת שיער, מראה ומנקה אוזניים קלאסיים. ארגזים מעוטרים, אקורדיון ישן, מזוודות ישנות, מצלמות, מסרטות ומכונות כתיבה. וזו רק רשימה מזערית ולא מייצגת האת הכלל העצום.

 

סנדרה לא רק אוספת, אלא גם משפצת, צובעת, מדביקה, מציירת ומכינה קולאז'ים מכל דבר, החל מכרטיסיות אוטובוס ועד בקבוקוני סיפולוקס. "אני אוהבת עומס, וחזרה אובססיבית על דברים". בבית יש לא מעט פריטים של איקאה שזכו לשידוך עם פריט עתיק כזה או אחר, צביעה ושפצור, כך שלעולם לא תזהו את המקור השוודי. כך למשל החלק הקידמי של המיטה, מסגרת הויטרינה המוארת בסלון והכוורת עמוסת הבקבוקונים שבאמבטיה. בהתאם לנטיית המחזור הזו, בבית גל, כוס שנשברת הופכת לפסיפס מרשים בחדר האמבטיה, או בכניסה. "הבן שלי שבר כוס, אז המשכתי ושברתי אותה ועוד המון כוסות אחרות, והרכבתי פסיפס במשך שלוש שנים. הוא עדיין לא גמור". אבל כבר מרשים בהחלט.

 

Value for Money

 

"שווה מאוד, אני מאוד מרוצה מהבית, מהמושב, מהמיקום. הבן הגדול שלי נולד לקרוון, ואז עברנו לבית שהיה כמו וילה לעומת הקרוון, ועכשיו עברנו לבית הזה, שהוא גם שלנו, וזה כיף גדול."

כמה השקעתם ולמה

 

הזוג גל בנה את הבית מהיסוד, השקיעו בגג עץ גבוה בסלון, קמין שמובער על ידי עצים, ולא התפשרו על איכות כל מערכות התשתית. מן הסתם, ליאור הגנן השקיע בגינה, שילב ספסלים, גלגל טחינה ועץ זית עתיק.

כמה זמן אתם מתכוונים להישאר בדירה

"אנחנו פה כדי להישאר. אני מתכוונת להשאיר את הבית הזה לילדים, שיריבו עליו".

בא לי בטוב

 "אני אוהבת מאוד את הגינה. אני מתה על הגג הגבוה בסלון, למרות החיסרון שאני עד היום לא יודעת איך להגיע לקורי העכביש שם למעלה. אני אוהבת את הכניסה, את המטבח ואת כל הויטרינות. הכל".

בא לי ברע

כאמור, את הבעיה עם קורי העכביש, וגם חדר הכביסה קטן מידי, אבל הכי אני מצטערת על הריצוף. זה הדבר היחידי שהחלטנו לחסוך בו". אריחי הקרמיקה הגדולים בצבע בז' צוברים, לטענת סנדרה, לכלוך. "בדיעבד הייתי עושה בלטות פשוטות, כמו פעם. זה יפה והיה מתאים לבית" היא מוסיפה.

חפץ אהוב

"הבובה העתיקה, שאני אפילו לא זוכרת מאיפה קיבלתי אותה כילדה. היום לא עושים דברים כאלו. היא עשויה מחרס ועץ, בדים איכותיים, רקמה ותפירה איכותית. אני רק יודעת עליה שהיא מאירופה".

חפץ שנוא

"עליתי מקנדה לפני 11 שנה, והבאתי איתי הרבה דברים, אבל רק מה שאני אוהבת".

על הניקיון

 

"יש לי שלושה ילדים, שיהיו בריאים, אז קשה לשמור על הניקיון. כשצריך, אני מנקה את הבית".

השכן התמהוני

 

"אני חושבת שאנחנו השכנים המוזרים".

רעשים

 "אין כאן רעשים בכלל. הבית בנוי באיטונג, ולא שומעים כלום. גם שיורד מבול, לא שומעים אותו".

ריב היסטורי

 

"בעלי נולד פה, ואנחנו נעשה הכל כדי להסתדר עם השכנים. אבל הכל. סירסנו את הכלב בשביל השכנים. אני לא יכולה שלא להסתדר עם השכנים שלי. אנחנו חיים הרבה בחוץ ואנחנו אוהבים את החיים".

רוצים לצאת מהקופסא?

הבית המיוחד שלכם זקוק נואשות למגע יד גולשים? הקירות והספות משוועות להכרה ציבורית? כתבו אל "דירה להכיר" - מדור הנדל"ן של nana10, ואולי תזכו לטיפול עיתונאי הולם.