הנסיכה והאפונה

אני אוהבת-אוהבת-אוהבת את רן דנקר ושונאת-שונאת-שונאת ווסאבי. שורש השנאה הזו טמון במפגש הראשון שלי עם העיסה הירקרקה, בעיצומו של דייט בסושייה אופנתית. "אני מת על הילו-טייל כאן", אמר הבחור המעודכן והאופנתי, ואני התביישתי להודות שמעולם לא נגעתי בסושי. "אה, כן... הוא ממש... נימוח", שיקרתי. הבטתי בתפריט והזמנתי סשימי, שנשמע כמו סושי חמוד ובלתי מזיק.

מה שקיבלתי, כמובן, הוא חתיכות של דג נא על אורז. בקושי רב בלעתי את חתיכות הדג תוך שאני מתאמצת לעשות פרצוף מתענג. אך אז, בבורותי, חשבתי שמה שמונח בצד הצלחת הוא מחית אבוקדו, ומול עיניו המשתאות של הבחור בלעתי גוש גדול של ווסאבי. אולי הייתי יוצאת טיפשונת-חמודה מהסיטואציה, אם לא היו זולגות לי דמעות גם מהאף. באותו רגע, רציתי לעשות חרקירי.

החטיפים שיגרמו לכם להזיע

הפלאשבק הזה עלה לי השבוע כשהוצע לי, כהמשך לנשנושים ליורו, לנסות גם את החטיפים האסייתיים החדשים של "Alex". החטיפים הללו זוממים לגרום לנו הקיץ להזיע עם מבחר תיבולים חריפים: פול מיובש בציפוי פיקנטי, אפונה מיובשת בציפוי צ'ילי חריף, ציפוי ווסאבי חריף מאוד, או ציפוי ווסאבי "חריף אש". החטיפים מגיעים באריזות יפות ומעוצבות, שעל גבן מצוינת דרגת החריפות, מ-1 ועד 4.

את החטיפים החריפים בחרתי לנסות על מספר אוהדי כדורגל, מאלו ששמים סחוג גם בפיתה עם שוקולד. דגימת המוצרים נעשתה על-פי סדר חריפות עולה, כשהראשון היה הפול בציפוי פיקנטי. "נחמד מאוד", קבעו כולם בזמן שחיסלו את השקית, וציינו שהחטיף מזכיר מיקס מאנצ'יז, רק פחות חריף. החטיף הבא שנוסה הוא האפונה בתיבול צ'ילי חריף. כאן ציינו הנבדקים כי מדובר בחטיף מעט תפל, ולא חריף כמעט בכלל. כששמעו מה מחיר החטיפים - 10 שקלים לאריזת 72 גרם, הם ציינו כי המחיר שערורייתי: "ממתי צריך לנחש 15 בשביל לאכול פול?".

החטיף הבא שהצעתי לאוהדים הוא האפונה בציפוי ווסאבי חריף. רק אחד הסכים להתנדב למשימת הקאמיקאזה המסוכנת וטעם את האפונה. "בואנ'ה משוגעת, מה עשית לי, אישה? תיכף אני יורק את זה עליך", חרז לי האוהד שיר האייקו רומנטי.

קשה לסיים לבד שקית שלמה

החלטתי שמכיוון שווסאבי עשוי להיות טעם נרכש, אלך לחפש קהל נבדקים מתאים יותר, והגעתי לכיתות החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת ת"א. באקט אוריינטליסטי מובהק, ניגשתי למלוכסנת העיניים הראשונה שראיתי במסדרון ונתתי לה לטעום מאפוני הווסאבי. עיניה הקטנות נפערו עד לגודל של שימי תבורי. "זה רעל! את מנסה להרעיל אותי!". "מה? אבל... את אמורה לאהוב את זה..." מלמלתי בבילבול, "אני סינית! לא יפנית!", הטיחה בי בעלבון והתנדפה משם.

בסופו של דבר מצאתי על דשא הקמפוס חבורת סטודנטים חובבי ווסאבי ששמחו לנסות את המוצר. דעתם המלומדת קבעה שמדובר בחטיף מעניין בעל טעם ווסאבי מודגש, שימצא חן רק בעיני אוהבי הדבר. לטענתם, שני חטיפי הווסאבי די דומים ברמת החריפות שלהם, וגם ה"חריף אש" חריף ברמה נסבלת. עם זאת, הוסיפו, הטעם הדומיננטי יקשה על אדם אחד לסיים שקית שלמה, אלא אם תהיה לצידו כוס בירה גדולה. גם הסטודנטים טענו כי 10 שקלים לשקית הוא מחיר גבוה מאוד, אך הודו כי בחטיפי הווסאבי ישנו ייחוד מסוים שעשוי להצדיק את רכישתם.

בשורה התחתונה

את החטיפים האסייתיים של "Alex" ניתן לחלק לשניים: הפול הפיקנטי והאפונה בציפוי צ'ילי בעלי טעם נגיש לכל, אך לא מיוחדים מספיק בכדי להצדיק את מחירם. לעומתם, חטיפי האפונה בציפוי ווסאבי חריף וציפוי ווסאבי "חריף אש" אינם מתאימים לחיך של כולם, אך להערכתנו הם עשויים להיות הטרנד הבא בברים הפלצניים הסמוכים לביתכם.

מחירם של חטיפי "Alex" הוא 10 שקלים לאריזה של 72 גרם, וניתן להשיגם ברשת אלונית, yellow, AM:PM, מנטה ופיצוציות ברחבי הארץ.