עו"ד ישי בית און: "כבודו, הפרנסה שלי נגמרה מאז פרסום הפרשה"
במשך שנים ייצג ישי בית־און את הבנק הבינלאומי עד שכינוס הנכנסים של חברת סלע שולדר הוביל לקרע. הבנק דרש להדיח את בית־און מתפקידו והאשים אותו בגניבה. בית־און נאבק בהדחה ובהאשמות, עד שאפילו השופט הובך
הסכסוך המתמשך בין הבנק הבינלאומי לעו"ד ישי בית־און, שייצג במשך שנים את הבנק, הסתיים בימים האחרונים לאחר שבית־און קיבל את עצת בית המשפט והחליט לסגת מהמאבק שניהל נגד הדחתו מתפקיד כונס הנכסים של חברת סלע שולדר, שמונה לו לפני 12 שנה לבקשת הבנק.
הדברים סוכמו בתום דיון סוער בפני השופט ד"ר עדי זרנקין מבית המשפט המחוזי בחיפה, שהורה לפני תשעה חודשים על העברתו של בית־און מתפקידו נוכח טענות חמורות של הבנק כלפיו. במהלך הדיון העלתה מנהלת מחלקת הגבייה של הבינלאומי, פרידה רוסמן, טענות חריפות ובוטות נגד בית־און ואף כינתה אותו "גנב". בית־און, שחקר את רוסמן, האשים אותה בשקרים בתצהיר ושב ופנה לשופט זרנקין בטענה שההחלטה להעבירו מתפקידו גורמת לו נזק מקצועי ופוגעת בפרנסתו וביכולתו לקבל מינויים בתיקים אחרים. השופט הציע לבית־און להסכים להעברתו מתפקיד הכונס, וחזר ואמר שלדעתו כך היה פועל כל עורך דין שהיה שומע שמי שביקש את מינויו אינו מעוניין בו יותר.
עו"ד ישי בית־און. העימות עם מנהלת הגבייה של הבינלאומי לא סייע לו לשפר את המצב
הסכסוך החריף בין הבינלאומי לבית־און נחשף בשורת כתבות ב"כלכליסט" בשנה שעברה. ביוני 2012 נחשף שדו"ח חקירה שהכין רו"ח יהודה ברלב והוגש לבית המשפט בתיק הכינוס העלה התנהלות תמוהה ביותר בקשר לשכר הטרחה שקיבל בית־און בתיק. ברלב אף חשף הסכם שכר טרחה סודי שנחתם לכאורה בין הבנק לבית־און, שפרטיו לא הובאו לידיעת השופט אשר טיפל בזמנו בתיק. הבנק מצדו האשים את בית־און שהוא "מעל בכספי הבנק", ואילו בית־און טען שהבנק מנסה לגזול ממנו את שכרו.
כמה חודשים לאחר מכן קבע השופט זרנקין שיש להפסיק ללא שיהוי את כהונת בית־און בתיק והורה על העברתו מתפקידו. במקביל מתנהלים הליכים משפטיים בין בית־און לבנק בכמה ערכאות נוספות.
בית־און ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון וטען שהשופט זרנקין הדיח אותו מהתיק מבלי שקיים דיון מסודר בעניין. העליון קיבל את הטענה וביקש מזרנקין לערוך דיון בנושא. דיון זה התקיים בשבוע שעבר.
הבנק מאשים: בית־און נטל לכיס כספים
כמה ימים לפני הדיון הגיש הבינלאומי "בקשה להוספת עובדות חדשות", שלטענת הבנק נודעו לו רק לאחרונה ויש בהן רלבנטיות לבקשה להעברת בית־און מתפקידו.
לטענת הבנק, הוא קיבל מכתב תלונה מזוג שרכש דירה מחברת שולדר והפקיד בידי בית־און 150 אלף שקל. לפי הבנק, בית־און מעולם לא דיווח לו שקיבל לידיו כספים מבני הזוג ו"על פי הבדיקה שערך הבנק, עו"ד בית־און הפקיד את הכספים שקיבל מבני הזוג בחשבונו הפרטי בבנק", הותיר אותם בידיו ו"נטלם לכיסו". לדברי הבנק, הסיפור מסביר את "הבסיס המוצק לחוסר האמון שרוחש הבנק כלפי עו"ד בית־און".
הבנק לא הסתפק בטענות החמורות שהעלה ואף הוסיף ש"אין להוציא מכלל אפשרות מקרים נוספים שבהם גבה בית־און לכיסו כספים מרוכשי דירות של החברות בכינוס מבלי שדיווח על כך לבנק או לבית המשפט". בהודעה לבית המשפט טען הבינלאומי שהוא מתכוון להגיש תלונה בעניין נגד עו"ד בית־און למשטרה וללשכת עורכי הדין.
בתיק בית המשפט לא נמצאה תגובה של בית־און להאשמות הבנק נגדו, אך בדיון שהתקיים בשבוע שעבר חקר בית־און את רוסמן, מנהלת מחלקת הגבייה בבנק, ושטח במסגרת החקירה את טענותיו. רוסמן אימתה בתצהירה את טענות הבנק וציינה שלפי בדיקתו הפקיד בית־און כספים שקיבל מרוכשי דירה בחשבונו הפרטי ולא אותרה העברתם לחשבון הכינוס או לבנק.
החקירה עלתה מהר לטונים גבוהים, כשבית־און טען שלמרות הטענות החמורות של הבנק נגדו הוא ממשיך לטפל בשם הבנק בכעשרה תיקי כינוס. רוסמן השיבה שהבנק ביטל את ייפוי הכוח של בית־און כבר באוגוסט 2010, אך "הוא השאיר לעצמו הרבה תיקים", והדבר אינו מעיד על הסכמת הבנק להמשך תפקידיו של בית־און בתיקי הכינוס שבהם הבנק הוא נושה מובטח.
"אם מעלתי וגנבתי ועשיתי דברים כאלה נוראיים, אז למה לא ביקשתם להעביר אותי מתפקידיי בתיקים אחרים?", שאל בית־און. רוסמן השיבה: "אני רוצה להבין, אתה מטיל ספק בכך שהבנק איבד אמון? כן, הבנק איבד לגמרי אמון בעו"ד ישי בית־און, שגנב כספים בשני תיקים. הבנק גם לא יודע עד היום כמה כספים ישי בית־און גנב".
בשלב מסוים התערב השופט זרנקין בחקירה: "מר בית־און לא צריך לשאול את זה, הרי לאבד אמון במישהו זה עניין סובייקטיבי, זה לא משהו שאפשר להכניס למעבדה. כל קו החקירה הזה לא נראה לי... למה אדוני נאחז בעניין הזה? התגובה הטבעית שאפשר לצפות לה ממישהו ש(אומרים לו) 'אנחנו לא רוצים אותך', היא 'אז קחו את התיקים, שיבושם לכם'. זה הדבר היחיד שתשעה מתוך עשרה עורכי דין היו אומרים, 'לא רוצים? לכו לכל הדרכים הטובות, קחו התיקים ועזבו אותי במנוחה'".
השופט לא מבין את ההתעקשות
השופט המשיך: "אני מרגיש מבוכה. למה אדוני צריך להיאבק על המינוי אם אומרים לו שלא סומכים עליו?". בית־און השיב שפרסום ההחלטה להדיחו גרמה לו להתקשות בקבלת מינויים. "כבודו, הפרנסה שלי נגמרה מאז", אמר בית־און לשופט. השופט: "זה לא מקדם אותנו לשאול למה לא עשיתם (כלומר הבנק - ע"ר ות"ג) ככה וככה. תפוס את השור בקרניו. יש פה בקשה להעביר את אדוני מתפקידו והם נתנו לה טעמים. אתה אומר שהטעמים האלה הם טעמי סרק, אז תיגש לנקודה". בית־און השיב שהוא רוצה להוכיח שטענתה של רוסמן בתצהיר "שקרית".
בהמשך עסקה החקירה בבקשת שכר הטרחה של בית־און, 13 מיליון שקל. כפי שנחשף ב"כלכליסט", בפועל בית־און קיבל רק חלק מהסכום והיתרה שולשלה לקופת הבינלאומי.
רוסמן אמרה בחקירתה בהקשר זה: "אני יודעת שכל עורכי הדין שמייצגים את הבנק הבינלאומי עובדים לפי הסכמי שכר טרחה. אנחנו אף פעם לא משלמים לפי ההסכמים שפוסק בית המשפט לכונס נכסים. ידעת את זה טוב מאוד, עבדת בבנק הבינלאומי והתיק של סלע שולדר הוא לא התיק הראשון שלך. ההסכם הזה מאוגוסט 2003 יוצא דופן בנדיבותו, אנחנו לא משלמים כאלה סכומים ואתה קיבלת כאן סכומים יפים מאוד לכל הדעות".
בית־און: "לא, לא לדעה שלי". רוסמן התעקשה: "גם לדעה שלך ואני אסביר לך למה: בכל התיקים האחרים קיבלת הרבה פחות; הסכמת להמשיך לעבוד והסכמת וביקשת עוד תיקים".
השופט האיץ בבית־און להתקדם, וזה השיב: "כבודו, איך אדוני יכול לעזור לי? אולי, לא יודע, שאני אצא מפה עם איזושהי החלטה של אדוני שההחלטה הקודמת מבוטלת. אין לי פרנסה".
השופט השיב: "אני לא נותן ייעוץ. אם אדוני שואל מה אני חושב שנכון היה לעשות, זה מבלי להודות בטענות של הבנק, מבלי להודות על מה שנאמר בדו"ח ברלב... אבל במקום שלא רוצים בו את שירותיך אתה לא נותן אותם. זה הכי מכובד, אם אדוני שואל אותי".
בית־און לא הרפה: "אני מסכים עם אדוני, אני רק מבקש אם אדוני יכול, זה באמת לפרנסה שלי".
השופט: "אני את שלי אמרתי".
בית־און: "אולי אפשר טיפה יותר אדוני. אני פונה לאדוני, זאת הפרנסה שלי".
בסופו של דבר הסכים בית־און לקבל את המלצת השופט שלא להתנגד להעברתו מתפקידו. השופט מסר החלטה, ובה כתב שבית־און והבנק קיבלו את המלצתו שבית־און יסיים את תפקידו, זאת מבלי שיושלם הדיון בטענות שהבנק העלה נגדו בהליך הספציפי של תיק הכינוס. "הואיל וכך, החלטתי בדבר סיום תפקידו של עו"ד בית־און ככונס נכסים בתיק הנדון עומדת על מכונה", כתב השופט זרנקין והוסיף: "אין באמור כדי לקבוע ממצא כלשהו על טענות שהועלו נגד עו"ד בית־און באשר להעברה מתפקידו כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה, וככל שיש הליכים משפטיים בין הבנק לבין עו"ד בית־און אלה יעמדו לגורלם בערכאות שבהן הם נידונים".
"זה שהבנק אומר לא הופך אותי לגנב"
עו"ד ישי בית־און מסר בתגובה: "הבנק הבינלאומי מנסה לפגוע בפרנסה שלי, מכוח המרות שלו על עורכי הדין שעובדים עמו. זה שהבנק אומר שאני גנב, לא הופך אותי לגנב. הם אלו שגנבו ממני שכר טרחה של 5.5 מיליון שקל שהמחוזי פסק לטובתי ככונס נכסים, ואין לבנק מענה על כך וזה הוכח בחקירה. אני שמח שההחלטה שניתנה בספטמבר לפיה כביכול הודחתי מתפקידי ככונס בשל נימוקים שהעלה הבנק, ההחלטה הזו בוטלה וזה היה חשוב לי כי היא פגעה לי בפרנסה על לא עוול בכפי. לאור זאת אני מרצוני הסכמתי להעביר את התיק והסכסוכים עם הבנק על מיליוני השקלים שהבנק חייב לי ימשיכו להתברר בנפרד. ההחלטה גרמה לי נזק, ופגעה בי בקבלת תיקי כינוס לטיפולי, ברגע שהיא בוטלה והשופט הציע שנמשיך לנהל את הסכסוכים הכספיים שלנו בנפרד, מאותו הרגע אינני מעוניין יותר לא מדובשו ולא מעוקצו ואינני נתפס בקרני המזבח. בשלב זה שמחתי להתפטר והתפטרתי מרצוני החופשי".
תגובת הבינלאומי: "עצם הוויתור של בית־און על התפקיד ועל הערעור, וזאת למרות שהכחיש בכל תוקף את טענות הבנק נגדו, קרי הונאה ושליחת יד בכספי הבנק, מדבר בעד עצמו".