ההנפקה שנולדה בחטא תסתיים בעונש

הנפקת אי.די.בי בפברואר 2012 נולדה בחטא. כבר אז, לכל מי שהכיר את מצבה של אי.די.בי מחד ואת מצבה של הכלכלה העולמית מאידך היה ברור כי המספרים פשוט לא מסתדרים. החובות רבים מדי, מועד הפרעון של חלקם קרוב מדי והכסף בחשבונות ובדיבידנדים לא יספיק לכיסוי. אבל לאור כל אלה, גם רכישת מניות אי.די.בי אינה אטרקטיבית ונדרשת יצירתיות רבה.

רבות נכתב על היצירתיות הזו של נוחי ששימשה אותו לגיוס כל חבריו בשוק ההון ועולם העסקים הישראלי – החל מיאיר המבורגר ועד מיכאל שטראוס, אבל אף אחד (חוץ מחוקרי רשות ניירות ערך) לא שיער כי דנקנר, אחד האייקונים של הכלכלה הישראלית, ילך רחוק כל כך. בשביל היוהרה והאגו. באופן אירוני למדי, כמו שתואר בספרים וסרטים רבים, כך גם כאן – סחרור שכבר החל, לא ניתן לעצירה. בסופו של דבר, כל הצעדים של דנקנר רק דחו את הקץ, אך לא יותר מכך.

באופן חריג פירסמה רשות ניירות ערך נייר מפורט המתאר את השתלשלות האירועים כולל צירופי מילים שקשה היה לדמיין אותן בהקשרו של דנקנר "צו עיכוב יציאה מהארץ", "ערבות בנקאית של 5 מיליון שקל" ו"חשש ממשי להימלטות ותיאום גרסאות". המסכת העולה מהנייר של רשות ני"ע אינה עוד סיפור קשה להוכחה של שימוש במידע פנים או מניפולציות מעו"ף מתוחכמות, אלא הרצת מניות פשוטה ובנאלית.

ברשות אף מגדילים וכותבים כי דנקנר מימן את פעולות רכישת המניות ואפילו העביר 8 מיליון שקל לחשבונו של המקורב שסייע במלאכת ההרצה. העובדה שחוקריה הזהירים מאוד של הרשות מציינים זאת במסמך שיצא לתקשורת, מלמדת על כך כי יש לה הוכחות וזה כבר מצביע על אובדן עשתונות מוחלט מצדו של דנקנר.

לא אחת נאמר על דנקנר, שרכש את השליטה באי.די.בי ב-2003 במהלך ממונף שעורר גלי הערצה בשוק ההון לאור נועזותו ועיתויו הנכון, כי הוא קודם כל סוחר ורק אחר כך איש עסקים ומנהל חברות. את ההוכחה החותכת לכך קיבלנו בהתעסקות בלתי פוסקת ברכישה ומכירה של מניות קרדיט סוויס שעבור דנקנר הייתה לעתים קרובות מקור רב יותר לגאווה, מאשר מהלך עסקי חכם בשופרסל או סלקום, למשל, "החברות האמיתיות" בפורטפוליו של אי.די.בי.

על כן נראה כי מה שנחשף היום פשוט מחזיר את דנקנר למימדיו הטבעיים – לא איש עסקים דגול שיודע לזהות את החברות הנכונות ולהשביח אותן, אלא סוחר מניות שהאגו וחטא היוהרה סיבכו אותו עד מעל הראש.