האם ראוי לשלול הטבת מס מחברה המשכירה בית מלון?

בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון, בית מלון זכאי לפטור ממס חברות או להפחתה בשיעור המס לתקופה שבין שנתיים לעשר שנים (בהתאם למיקום הגאוגרפי שלו). אחת ממטרות ההטבה היא לעודד הקמת בתי מלון לצורך פיתוח ענף התיירות בארץ.
כתנאי לקבלת ההטבה יש לעמוד במספר פרמטרים, ביניהם:
• על החברה לבצע במלון (במבנה ובציוד) השקעה מינימאלית. הסכום משתנה בהתאם לעליית המדד וכיום עומד על סך של כ- 400,000 שקל. השקעה מינימלית זו נדרשת על מנת להבטיח שמי שיקבלו את ההטבה יהיו בתי מלון חדשים או כאלה שהגדילו את מספר החדרים שלהם ולא בתי מלון שעברו שיפוץ בלבד.
• על בית המלון לכלול לפחות 11 חדרים ולהעניק לאורחיו שירותים נוספים מלבד לינה כגון הסעדה, מתקני נופש וכו' (יש מגוון "שירותים נוספים" אשר ניתן לספק לאורחים כדי לזכות בהטבה ואין חובה לתת שירות כזה או אחר).
• תפוסת התיירים במלון בפועל צריכה להיות לפחות 25%.
על פי החוק, חברה העומדת בתנאים אלה ואחרים תקבל פטור ממס עד למועד חלוקת דיבידנד לבעלי המניות (לרוב הכספים אינם מחולקים כך שהפטור המוענק לחברה הוא ממשי).
שלילת ההטבה מחברה שהקימה בית מלון לאחרונה פורסמה החלטת מיסוי השוללת את מתן ההטבה לחברה שהקימה בית מלון והתקשרה עם חברה אחרת המתמחה בהפעלת בתי מלון על מנת שזו תתפעל את המבנה.
בין שתי החברות נחתם הסכם שעל פיו החברה המקימה תקבל מהחברה המתפעלת שני סוגי תשלומים: תשלום קבוע ותשלום נוסף התלוי במחזור הכספים של החברה המתפעלת.
בהחלטת המיסוי צוין כי החברה המקימה לא תהיה שותפה לניהול המלון ולא תישא בסיכונים הכרוכים בגביית כספים מלקוחות, תביעות, תלונות וכד'.
בהחלטה, רשות המסים בחרה לראות בהכנסת החברה המקימה כהכנסת "שכירות" ולכן שללה את זכאותה להטבת המס המיועדת לבתי מלון.
מדוע ההחלטה שגויה?
לטעמנו רשות המסים טעתה כשבחרה לשלול מהחברה המקימה את ההטבה, ממספר טעמים:
1. כאמור, אחת ממטרות החוק היא לעודד בניית בתי מלון והבאת תיירים לישראל. החברה המקימה ביצעה את ההשקעה הראשונית ובנתה את בית המלון, שכלל את מספר החדרים המינימאלי הקבוע בחוק. בכך הגשימה החברה את מטרת החוק ולכן ראוי היה לתת לה את ההטבה.
רשות המסים . 2. מבחינה כלכלית, רשות המסים אינה נפגעת מהמהלך של הפרדת הקמת המלון מתפעולו השוטף. פיצול זה הגיוני שכן הוא מחלק את הסיכון שבבניית בית מלון והסיכון שבתפעול בית מלון בין שתי חברות.
נסביר זאת בדוגמה הבאה: ההכנסה הכוללת מתפעול בית המלון תהיה זהה בין אם המלון יבנה וינוהל על ידי חברה אחת ובין אם יבנה על ידי חברה אחת וינוהל על ידי חברה אחרת. בשני המקרים – הוצאות התפעול תהיינה אותן הוצאות.
יוצא איפא שחלק הרווח היחידי שמשתנה הוא גובה התשלום בגין השימוש במבנה (בניכוי הוצאות הבניה המותרות בניכוי שנתי – פחת), אשר מיוחס לחברה אחרת ומקטין את הרווח שנותר בידי החברה המפעילה. כלומר הרווח הוא אותו רווח – במקרה הנוכחי הרווח מחולק בין שתי חברות ובמקרה האחר הרווח נזקף כולו לחברה אחת. בכך שהרשות איננה מעניקה הטבה לשתי החברות היא למעשה מקטינה את הרווח שהמחוקק בחר להעניק עליו הטבה.
3. רשות המסים טעתה כשקבעה שהחברה המקימה לא נושאת בסיכונים שכן לפי ההסכם בין החברות, גובה דמי השכירות שהיא תקבל מהחברה המתפעלת תלוי במחזור ההכנסות של המלון. בישראל, בה אחת למספר שנים אירוע בטחוני פוגע במספר התיירים מדובר בסיכון מהותי.
ההחלטה גם עומדת בניגוד לפסקי דין אחרים (עמותת מכבי אבשלום (ע"א 576/66); אגודת ידידי האוניברסיטה, 335/79) בהם נפסק כי בעלי נכסים המשכירים נכס ומתנים את התמורה בהיקף ההכנסות של השוכר נחשבים כ"מפעילי עסק" לצרכי מס.
לטעמנו, בהחלטתה האמורה רשות המסים בחרה להתעלם הן ממטרת החוק – בניית בתי מלון חדשים, הן מתכלית החקיקה, הן מההיבט הכלכלי של החלטתה והן מפסקי דין שקבעו את סיווג העסק במקרים מעין אלו.
להחלטה
* רו"ח דוד נחמני ממשרד ישועה-נחמני עוסק במסים
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"