עמידר ביקשה לסלק "דייר ממשיך" על סמך מכתב מזויף והפסידה

אמו של הנתבע ואחיו – אם חד הורית – הייתה דיירת עמידר והתגוררה בדירה שבבית שמש עם ילדיה עד שנפטרה ב-2005. בשנת 2006, אישרה הוועדה להקניית זכויות של עמידר את שני האחים כדיירים ממשיכים. במשך שש שנים לא נחתם חוזה של דייר ממשיך עם אף אחד מהם, עד שבשנת 2012 חתמה עמידר על חוזה מול האח של הנתבע ואשתו. למרות החוזה, האח ואשתו בחרו לרכוש דירה אחרת ולהתגורר במקום אחר. הם דיווחו לעמידר על עזיבתם בשנת 2013.
המחלוקת הייתה האם הנתבע התגורר בדירה במהלך השנים או שמא גר במקום אחר. עמידר הגישה תביעה בבימ"ש השלום בירושלים בה דרשה לסלקו מהדירה, בטענה שהוא פולש שחזר אל הדירה אחרי חמש שנים שלא היה בה, ולכן הוא אינו זכאי לשכור הדירה בסטטוס של בן ממשיך".
עמידר הציגה מכתב ישן בכתב יד מדצמבר 2005 (כשלושה חודשים לאחר מות האם), חתום על ידי הנתבע, ולפיו הוא מוותר על זכותו להתגורר בדירה לטובת אחיו. אלא שגרפולוגית שמינה על ידי בית המשפט, קבעה באופן חד משמעי כי כתב היד והחתימה אינם של הנתבע.
כמו כן, התביעה התבססה על ביקורים של אשה מטעם החברה (שנערכו בערך אחת לשנה), שטענה כי בביקוריה פגשה אך ורק באח, והגישה אל ביהמ"ש טפסי דוחות ביקורים.
בית שמש (ארכיון) . צילום: גיא אסיאג עם זאת, מסיבה שלא ידעה להסביר, גם לפי עמידר בשנים 2012-1011, הנתבע רשום במחשביה כמי שגר בדירה. הנתבע דחה מכל וכל את טענות התובעת וטען כי התגורר בדירה ברציפות מאז שהיה ילד בכיתה ב'. לחיזוק גרסתו הוא הביא שתי שכנות שתמכו בהצהרתו והעידו כי הבחינו בו בדירה על בסיס יומיומי. האחת סיפרה כי מאחר שהנתבע "ראפר" שיוצר מוסיקה, אי אפשר שלא לשמוע שהוא בבית.
למה לא זימנה את האח? השופטת מרים קסלסי לא השתכנעה שהנתבע נטש את הדירה, ובוודאי שלא למשך חמש שנים. הנתבע עשה על השופטת רושם אמין, כמו גם השכנות שהעידו לטובתו – שתי נשים מבוגרות שמכירות את משפחתו שנים רבות. השופטת בחנה את טפסי הביקורים של עמידר ומצאה בהם חוסרים. על כן היא הבהירה כי "אין לסמוך על טפסי עמידר הממולאים באופן חלקי ואשר נסמכים על בעל ענין" (במקרה הזה – האח).
השופטת הוסיפה מילים כדורבנות: "הנתבע היה מגיע למשרדים ומטפל באופן שוטף בדירה ואיש לא טרח לומר לו כי אין לו כל זכות בדירה? כל כך קשה לקבל זכות לדירה בעמידר והנה בהינף של מכתב מזויף של ילד בן 19-20 שוללים זכות של אחיו, ושניהם יתומים מאם".
בהקשר זה השופטת העירה שאילו התובעת חשבה שהאח דיבר אמת, הרי שהייתה טורחת להביאו להעיד בבית המשפט, מה גם שהמכתב לא נחתם בפני איש – לא עו"ד ולא פקיד עמידר.
בסיכומו של דבר, השופטת דחתה את התביעה וקבעה כי הנתבע זכאי להיחשב "דייר ממשיך", על פי ההחלטה המקורית משנת 2006. "לא הוכח כי נטש את הדירה וחזר אליה כפולש, כפי שטענה התובעת" סיכמה השופטת, וחייבה את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
לפסק הדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אייזיק סטולוב
• ב"כ הנתבע: עו"ד דניאל ספרבי
* עורך דין יעקב קסלר עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"