התביעה הייצוגית נגד אי.די.בי: התובעים ישלמו 350 אלף שקל הוצאות

לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב הפחית מ- 1.2 מיליון שקל ל-120 אלף שקל בלבד את גובה ההוצאות בהם חויבו התובעים הייצוגיים נגד אי.די.בי פתוח, בית המשפט העליון מתערב ומעלה את הסכום ל-350 אלף שקל. "נראה כי הסכום המופחת נמוך במידה חריגה מן הראוי והסביר בנסיבות המקרה", נכתב בפסק הדין.
התביעה הייצוגית נגד חברת אי.די.בי פתוח הוגשה במאי 2009, אז עסקה החברה בהצעת הרכש העצמית שפרסמה בינואר אותה השנה. הצעת הרכש התקבלה ובמרץ 2009 מניות אי.די.בי פתוח נמחקו ממסחר בבורסה והחברה הפכה לפרטית. בתביעה הייצוגית טענו התובעים שהליך הצעת הרכש היה פגום וכי התמורה ששולמה לבעלי המניות לא שיקפה את השווי ההוגן של המניות. התביעה עצמה נדחתה במרץ 2014 על ידי שופטת המחוזי בתל אביב, דרורה פלפל, אולם מאז נאבקים הצדדים על גובה ההוצאות שישלמו התובעים לאי.די.בי בעקבות פסיקת בית המשפט.
השופטת דרורה פלפל . צילום: עמית שעל השופטת פלפל הותירה את פסיקת ההוצאות לטובת החברה בידיה של הרשמת שלומית יעקובוביץ' שהפתיעה, שנה לאחר דחיית התובענה, כי התובעים הייצוגיים, המיוצגים על ידי עו"ד יצחק אבירם, ישלמו הוצאות בסכום עתק של 1.2 מיליון שקל. הסכום נקבע בעקבות פירוט שהגישה החברה לבית המשפט ולפיו עליה לקבל 1.5 מיליון שקל הוצאות, סכום שכולל, בין היתר, כ-1.2 מיליון שקל שכר טרחה למומחים הכלכליים פרופ' חיים בן שחר ופרופ' אשר בלס וסכומים נוספים עבור חוות דעת של רו"ח והוצאות כלליות.
בינואר השנה, לאחר שהתובעים ערערו על החלטה זו, הפחית בית המשפט המחוזי את הסכום ל-120 אלף שקל בלבד. השופט חגי ברנר ציין בהחלטתו כי אין זה סביר או מידתי לשלם במסגרת הליכי משפט שכר כה גבוה עבור שכירת שירותם של מומחים לצורך חוות דעת שכל תכליתה היא להדוף בקשה לאישור תובענה ייצוגית. לדבריו, אין זה גם סביר לדרוש כי התובעים הייצוגיים הם שיישאו בהוצאות בהיקף זה. "אין מדובר בתובענת סרק או בתובענה שהוגשה בחוסר תום לב ועל כן יש לפסוק הוצאות משפט במתינות", הוסיף השופט ברנר.
אי.די.בי פתוח ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, באמצעות עוה"ד שמואל גלינקא וענבל רז ממשרד ראב"ד מגריזו בנקל ושות'. שופטי העליון קבעו כי יש לקבוע את גובה ההוצאות על סכום של 350 אלף שקל.
"בנסיבות המקרה", כתבה השופטת אסתר חיות בפסק הדין, "נראה כי הסכום המופחת שפסק בית המשפט המחוזי נמוך במידה חריגה מן הראוי והסביר בנסיבות המקרה, וזאת גם אם מביאים בחשבון את ההלכה לפיה יש לנהוג במתינות בעת פסיקת הוצאות לחובתו של מבקש האישור שבקשתו נדחתה".
לפי שופטי העליון, הסכום של 120 אלף שקל שנקבע בבית המשפט המחוז מהווה 10% בלבד מן הסכום שאותו הוציאה אי.די.בי בפועל עבור המומחים מטעמה. "זוהי לגישתי", מוסיפה השופטת חיות, "הפחתה משמעותית ביותר של סכום ההוצאות המנותקת לחלוטין, וללא הצדקה מהסכום שהוציאה החברה בפועל לצורך הדיפת בקשת האישור והיא אינה מאזנת כראוי בין הסיכון שבו עמדה אי.די.בי בהליך ובין המדיניות הכללית המורה על מתינות בפסיקת הוצאות. מטעם זה אני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות".