הון אנושי: כועסים עד התקרה

ביום שני נערכה בבורסה לניירות ערך האסיפה השנתית ה־25 של איגוד החברות הציבוריות, תחת הכותרת "האם ההקלות ברגולציה יחזירו את החברות לתל אביב?". זה ניסוח שמנסה לשדר אופטימיות זהירה, על רקע בריחת החברות מהבורסה והקושי לגייס חדשות. ביקור באירוע העלה שהכותרת שבאמת ראויה לו היא "באיזו זכות העזתם לגעת בשכר שלנו?".
משה פרל, יו"ר איגוד הבנקים, הגיע לאירוע רגע אחרי שבג"ץ הוציא את צו הביניים נגד חוק שכר הבכירים. "אתה לא באמת מצפה שאנשים מהבנקים יקבלו משכורות כמו של אנשים בינוניים, מהנדסים או אנשי תוכנה", הוא אמר לי. שאלתי אותו למה לא, ומהן יכולות־העל של מנכ"לי הפועלים ולאומי. "מה זאת אומרת יכולות?" הוא שאל, "הם המנכ"לים של שני הבנקים הגדולים במדינה. מי אתה מצפה שינהל את הבנקים? סתם אנשים?". ביקשתי ממנו שיצביע על מהלך מבריק אחד שלהם, ותהיתי אם שני הגופים שמחזיקים ברוב האשראי במשק יכולים בכלל להיכשל. "אם זאת השאלה שלך, אז אין לנו בכלל על מה לנהל דיון", חתך פרל.
מימין משה גפני ואיילת נחמיאס ורבין . צילום: עמית שעל יו"ר ועדת הכספים משה גפני אמר בפאנל שבו השתתף כי הוא סבור שהחוק בעייתי, אבל לא היתה ברירה אלא לקדמו בגלל האווירה הציבורית. הוא ניסה להרגיע ואמר שיהיה אפשר לשנות את החוק בעתיד, אבל אז חימם שוב את האווירה והזהיר שהחוק גם עשוי להתרחב לחברות ציבוריות נוספות אם אלה לא ישמרו על מידתיות בשכר. כשהוא יצא מהאולם רץ אליו יו"ר הבורסה אמנון נויבך ואמר לו: "לא היית צריך להגיד את זה. אנשים פה ממש חמים עליך, זה הרתיח אותם". גפני התנצל ואמר: "לא התכוונתי להכניס אותם לפאניקה. אולי הייתי צריך להיות יותר זהיר".
מנכ"ל האוצר שי באב"ד ניסה גם הוא לשדר מסר מרגיע, תקף את "האווירה המתלהמת" נגד אנשי ההון, והוסיף משהו מעורפל על כך שבעצם כחלון והאוצר לא ממש היו אחראים ישירות להעברת החוק. כשהוא יצא הזכרתי לו שהם אלה שעמדו על הרגליים האחוריות למענו.
יוג'ין קנדל . צילום: יוסי זילגר "תשמע, היינו חייבים לקדם את הגבלת שכר הבכירים", אמר לי באב"ד. "אחרי שנמנענו מלעסוק בעניין הגז ובעוד דברים, היינו חייבים להראות שאנחנו עושים משהו
לטובת ציבור הבוחרים שלנו. אני אומר לך בוודאות שהחוק לא יורחב לשאר החברות".
פרופ' יוג'ין קנדל הביע גם הוא את סלידתו מהחוק, אבל גם תקף את אנשי שוק ההון ושאל: "איפה הייתם בימים שאדם ממונף ובעל הון עצמי נמוך עשה בבורסה כבשלו?", רמז ברור לתקופה שבה הרעיף נוחי דנקנר על המנכ"לים שלו סכומים עצומים ואיש לא השמיע קול. כששאלתי על כך את יאיר רוטלוי בהפסקה בין הפאנלים, הוא השיב: "היו מי שהתריעו, ואני הייתי ביניהם. הבעיה החלה בהחלטה לפרסם את שיאני השכר במשק. זה מה שגרם לסחרור ולבעיות האגו של המנכ"לים שקינאו בהם. על כך אמר הכלכלן יוסי אלשיך: "צריך לשנות את הנהלים ולדרוש הסכמה מלאה של כל חברי הדירקטוריון כדי להעלות את שכר המנכ"ל".
משה פרל . צילום: יוסי זילגר רמי גוזמן הוותיק, המכהן כדירקטור בכמה חברות גדולות ובהן טאואר סמיקונדקטור, אמר: "כשזה נוגע לבנקים אין לך ברירה. אתה לא יכול לתת לרקפת פחות מלציון, כי היא תבוא ותגיד לך: 'למה ציון קיבל?', זה מאוד בעייתי. מי שירוויח מהמגבלות החדשות הוא שלמה אליהו, שיכול לתרץ ולומר למנכ"לים שלו שהרגולציה לא מאפשרת להם העלאה. במקרה של דנקנר זו היתה שיטה לשליטה על חברות. בלי השכר הגבוה למנכ"לים הוא לא יכול היה להשתלט על המשק". שאלתי אותו אם גם יצחק תשובה משתמש באותה טכניקה. על כך, כצפוי, הוא כבר לא היה מוכן לענות.