היקף הפעילות המקומית יקבע היכן תיתבע חברה בינלאומית

אחד האתגרים שמציבה הגלובליזציה הוא הדרך שבה ענקיות אינטרנט או ספקיות של שירותים מקוונים מנהלות את עסקיהן מול שאר מדינות העולם. איזה דין יחול על התביעות שמוגשות נגד החברות האלו ואיפה יתקיים המשפט? השאלות האלו עולות מהבקשה לתביעה ייצוגית נגד פייסבוק שיושבת בקליפורניה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז שיושב בלוד. פייסבוק, בדומה לחברות בינלאומיות אחרות, מחתימה את משתמשיה בעת הצטרפותם על מה שמכונה תניית שיפוט זר, שמשמעותה היא שמי שיש לו טענות כלפי החברה צריך לטעון אותן במקום שבו היא יושבת. לכאורה הגיוני, אבל המשמעות היא שהתובעים הזרים נחסמים כי למעטים שאינם גרים במדינות האלו יש הכוח והיכולת לתבוע בקליפורניה, לונדון או סינגפור. על הדרך נשללות גם סמכויותיהם של בתי המשפט המדינתיים.
שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בישראל, בענייניהם של פייסבוק ופייפאל, מסמנים שני קריטריונים מרכזיים לפיהם יש להכריע בשאלה היכן יתקיים המשפט: כמות הצרכנים שמקבלים שירות מהחברה ושאלת הערך המקומי שעלול להיפגע אילו הדיון לא יתקיים בארץ.
4 מיליון משתמשים הכריעו
שופטת בית המשפט המחוזי בלוד אסתר שטמר דחתה לפני כשבועיים את בקשתה של פייסבוק לסלק על הסף בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה. במוקד בקשתה עומדת תניית השיפוט הזר שמפנה את משתמשי פייסבוק לקליפורניה ולדין הקליפורני. נקודת המוצא של הדיון המשפטי נטתה דווקא לטובת פייסבוק. כללי ברירת הדין מעדיפים את פיתוח הסחר הבינלאומי ומקלים על היצרנים, היבואנים ובעלי הקניין. אבל שטמר קבעה שבמקרה הזה יש להעדיף דווקא את הצרכן הישראלי. "ייתכן שזכותו של בעל קניין, שהפיץ אותו ברחבי העולם, להתדיין במקום מושבו ולא להיגרר למקום מושבם של צרכניו, מאבדת ממשקלה כאשר בעל הקניין מפיץ את מרכולתו בין רוב תושבי המדינה", כתבה השופטת בהחלטתה, והוסיפה כי "לא ברור שמשקל זכותה של פייסבוק להתדיין במקום אחד בעולם גבוה ממשקל זכותם של כל המשתמשים לזכות לסעד זמין בארצותיהם. נדמה שמי שמפיץ את מרכולתו כאמור צריך להיות נכון להיתבע בכל מדינה שבה הוא עושה עסקים בהיקף משמעותי".
היקף המשמעותי זה הוא בעל משקל מכריע. פייסבוק, שמפעילה אתר חברתי עולמי, נותנת שירות לכ־4 מיליון משתמשים בישראל (לטענת המבקש). זהו ציבור צרכני גדול יחסית לאוכלוסיית המדינה. פייסבוק רואה בציבור זה ציבור ייחודי, ובהתאם מנוהלים עסקיה כאן גם בעברית. החברה תרגמה את מסמכי ההצטרפות לעברית ומספקת שירותי תמיכה בעברית. "אף אם לפייסבוק אינטרס בריכוז התביעות נגדה במקום מושבה של החברה־האם, יש להציב אינטרס זה אל מול האינטרס של קבוצת צרכנים גדולה בישראל", כתבה שטמר.
השופטת אסתר שטמר. "נדמה שמי שמפיץ את מרכולתו, צריך להיות נכון להיתבע בכל מדינה שבה הוא עושה עסקים בהיקף משמעותי" . גרירת התובע הישראלי לחו"ל מקימה למעשה מחסום נגד מרבית התובעים הפוטנציאליים. על כך עמד עמיתה של שטמר, השופט עופר גרוסקופף, כשדן בבקשה דומה שהוגשה נגד פייפאל. הטענה אז היתה שכאשר המבקש רצה לבצע משיכה מחשבונו העסקי לחשבון הבנק הישראלי שלו, הוא נאלץ להמיר את הכספים מדולרים לשקלים ולשלם עמלה של 2.5%, וזאת אף שהמשיכה הוצגה כמשיכה ללא תשלום עמלה. הסכם המשתמש באתר פייפאל כלל תניית שיפוט שלפיה סמכות השיפוט נתונה לבית המשפט בסינגפור. "דינה של הוראה זו להתבטל", כתב גרוסקופף, והוסיף כי "חיוב לקוחות פייפאל הישראלים להתדיין בבית משפט בסינגפור לפי הדין הסינגפורי הוא באופן מובהק הוראה שכל תכליתה לחסום את דרכם של הלקוחות לממש את זכויותיהם. בנסיבות אלו נוטה אני לדעה כי התניה צריכה להיחשב כבטלה". פייפאל, כמו פייסבוק, נותנת באמצעות האינטרנט שירות למאות אלפי אזרחים ישראלים.
בנוסף לפייסבוק ופייפאל, גם איזיג'ט ממתינה לתורה. חברת טיסות הלואו־קוסט הבריטית מבקשת באמצעות עו"ד גיל אוריון לסלק על הסף בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בידי עידו בשן באמצעות עורכי הדין אמיר שאשא וליאור צמח. בדומה לפייסבוק ופייפאל, פעילותה המסחרית של איזיג'ט בישראל מתבצעת באתר אינטרנט שבבעלותה ותניית השיפוט הזר שכלולה בו מפנה את התובעים הישראלים ללונדון ולדין הבריטי. התובע דורש לקבל החזר כספי בגין הפרה כביכול של חוק הגנת הצרכן. כדי לבדל את הלקוחה שלו מתקדימי פייסבוק ופייפאל, מתאר אוריון מודל כלכלי שקושר את המחירים הנמוכים שמציעה החברה למשטר מחמיר של החזרים וביטולים. לפיכך, קבלת התביעה תפגע באפשרות לספק ללקוחות הישראלים מחירים נוחים. בנוסף, טוען אוריון, ישראל התקשרה עם האיחוד האירופי בהסכם שמים פתוחים "שאחד מביטוייו הוא צמצום הרגולציה הריבונית כדי לעודד חברות זרות להרחיב פעילותן בישראל".
בדומה למקרים של פייסבוק ופייפאל, כמות הצרכנים הישראלים, הנוכחות והשירות בעברית של הספק הזר הם שיקולים שיובאו בחשבון. אבל, נדמה שהשיקול החשוב ביותר הוא עוצמת הפגיעה בנורמה הישראלית. כלומר, השאלה אם השיפוט הזר עלול לפגוע בערך חוקי וחוקתי בישראל.
מימין: מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג ומנכ"לית פייסבוק ישראל עדי סופר תאני. מעדיפים את החוקים של קליפורניה, ארה”ב . צילומים: אי.פי, מירי דוידוביץ הדין הוא שאלה גיאוגרפית
דוגמה למקרה שבו עוצמת הפגיעה בנורמה הישראלית היתה השיקול המכריע התקבלה לפני כשנה כשהשופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב פסלה תניית שיפוט שעליה חתמו משקיעים לאחר שקבעה שזו פוגעת בהגנה על השקעתם. התביעה הוגשה נגד יזמים שגייסו 10 מיליון דולר מ־100 משקיעים ישראלים לצורך הקמת מלון בקוסמוי בתאילנד. לטענת התובעים, הזכויות במיזם הן ניירות ערך שהוצעו לציבור ללא תשקיף, כך שהנתבעים חמקו מהצגה מלאה של ההשקעה. היזמים ביקשו לסלק את התביעה על הסף משום שבהסכם ההשקעה מופיע סעיף שלפיו סכסוכים בין הצדדים יידונו בבית המשפט בתאילנד ולפי הדין התאילנדי.
"קשה להניח שלבתי המשפט בתאילנד יש כלים טובים להחיל את הדין הישראלי על כל דקויותיו", כתבה רונן בהחלטתה. לשיטתה, חוקים שמטרתם להגן על הציבור אינם ניתנים להתניה בכל פורום אחר שצדדים בוחרים בו והסכם לרכישת ני"ע ללא תשקיף הוא בלתי חוקי. לפי רונן, השאלה היא מה דינה של תניית שיפוט שמעבירה את הסמכות לתאילנד הכלולה בהסכם בלתי חוקי. רונן סבורה שלא כל טענת אי־חוקיות בלתי מבוססת תביא לשלילת ההסכמה בדבר פורום השיפוט (זר, בוררות), אלא על בית המשפט לבחון "אם טענת החוקיות היא לכאורה טענה ראויה". במקרה הנידון קבעה רונן שמדובר ב"אי־חוקיות שיש בה כדי לפגום בתוקפה של הסכמת התובעים גם ככל שהדבר נוגע לתניית השיפוט".