שופטי הגז מהססים אפילו לזמן את רה"מ

מתווה הגז עומד בפני מעבר לשלב הבא — ההתמודדות עם העתירות לבג"ץ. ראש הרכב השופטים בבג"ץ והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין החליט בשבוע שעבר ש"תגובות המדינה ילוו בתצהירים מטעם מצהירים בכירים", שגם יתייצבו באולם. כעת היועץ המשפטי לממשלה ומחלקת בג"צים שוקלים אם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בכובעו כשר הכלכלה, יהיה "המצהיר הבכיר" שימסור תצהיר ואז יתייצב ב־3 בפברואר באולם ג' של בג"ץ וייחקר על אודותיו. גם אם אלו יפסקו שעליו להתייצב, נתניהו עדיין יכול לסרב ולהורות להם להסתפק במצהיר אחר, כמו שר האנרגיה יובל שטייניץ. במקרה כזה עשוי לקום פרקליט אמיץ ולומר לנתניהו כי בהיעדרותו מהדיון קיים סיכון מסוים לעתיד המתווה.
נתניהו עשוי להיכנס לזירה שאינו שולט בה
בדרך כלל, כשהמדינה בוחרת מצהיר מטעמה, היא מגייסת את איש המקצוע הבקיא ביותר שיכול להסביר לעומקה את ההחלטה המאותגרת בבג"ץ. אלא שכאן, העניין שונה. את הסמכות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים נטל שר הכלכלה במו ידיו מהממונה על הגבלים. זו פעולה אישית, שאת שיקוליה הוא יכול להסביר הכי טוב. איש המקצוע, או השר שטייניץ, יכולים להעיד על התשתית המקצועית שביסוד שיקולי החוץ והביטחון, אבל לא על השיקולים של מקבל ההחלטה.
האם הניואנס המשפטי הזה יכול להכריע את העתירה? מבחינה משפטית טהורה, יכולים השופטים לתת משקל מכריע להיעדרות בעל הסמכות ומקבל ההחלטה כמצהיר. תלוי בנכונותם להתעמת עם הממשלה ובנכונותם לעגל משפטית את הפינה הזו.
נתניהו ושטייניץ בדיון על המתווה בוועדת הכלכלה. שטייניץ עשוי לשמש כמצהיר . צילום: דוברות הכנסת מצד שני, שופטים אמיצים יותר יכלו להורות במפורש שהם מעוניינים בתצהיר משר הכלכלה. אם השופטים חושבים שנתניהו נחוץ, ואם ייתנו משקל מכריע להיעדרו, היה עליהם להורות על זימונו. במקום לעשות זאת, הם בחרו בניסוח של "מצהירים בכירים" ו"כל גורם רלבנטי לפי התגובות". שהפרקליטות תבין לבד, שתביא מי שתביא, והאחריות תהיה עליה ועל ראשה. אם השופטים חושבים שתצהיר של נתניהו חשוב — שיאמרו זאת.
נתניהו לא אוהב להופיע במקומות שכמו במערכון של הגשש לא הוא שקובע את המראיינים, את השאלות, את מזג האוויר ואת התוצאה. לדיון בוועדת הכלכלה היה אנוס להגיע לפי החוק כדי לקיים את חובת ההיוועצות והיה ניכר בו שסבל מכל רגע. בעליון לא בטוח שיכבידו עליו כמו האופוזיציונרים האלה בוועדה, אבל אין לדעת עד כמה יעמיקו השופטים בחקירתו או עד כמה יחשפו אותו לשאלות עורכי הדין של העותרים.
הליך חקירת מצהיר בבג"ץ הוא נדיר. זה קרה ב־1996 כשהממשלה החליטה לסגור לתנועה בשבתות את כביש בר־אילן בגלל שלצדיו שכונות חרדיות. השופטים דרשו את התייצבותו של בעל הסמכות, המפקח על התעבורה אלכס לנגר כדי להבין אם שיקוליו היו תעבורתיים, או שיקולי פגיעה ברגשות הציבור הדתי. הופעה מפורסמת אחרת היתה של הרמטכ"ל אהוד ברק, שהגיע לבג"ץ להגן על גירוש 415 אנשי חמאס, אלא שזו היתה יוזמת היועץ המשפטי יוסף חריש ולא של השופטים.
רובינשטיין. דרישת המצהיר הופיעה לאחר הרחבת הרכב השופטים . צילום: עמית שאבי הגשת התצהיר עשויה לקצר את התהליך נחזור להחלטת רובינשטיין משבוע שעבר שניתנה כהטלאת המשך להחלטה שלו מ־27 בדצמבר, שבה הורה למדינה להגיב לעתירות, אך אז זה היה בלי "מצהירים בכירים". מאז הוחלט על הרחבת ההרכב לחמישה שופטים ופורסמו שמותיהם. אז, כנראה, מישהו מהשופטים העלה את הרעיון לבקש תצהירים. במצב רגיל, המדינה חייבת להגיש תצהירים רק לאחר הוצאת צו על תנאי. במקרה של המתווה אין עדיין תשתית להוציא צו כזה. אילו היתה מתקבלת החלטה להוציא צו לאחר הדיון ב־3 בפברואר, הדבר היה מחייב עוד דיון, הפעם עם תצהירים. מבחינה זו התרגיל של השופטים הוא נכון.
ומה יהיה בתצהיר? קופי אנד פייסט מהדברים שכבר ראינו וכבר שמענו. למשל, לתגובת המדינה לצו הביניים שהוגשה לבג"ץ צורף מכתבו של נתניהו ליו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל. נכתב בו בין היתר: "קיים צורך חיוני, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינת יחסי החוץ של המדינה, לעשות שימוש בסמכותי. מנגד, אין חלופה תחרותית ריאלית ואמיתית שתטה את הכף לאי שימוש בסמכות... אכן, מדובר בהפעלת סמכות חריגה ולכן קודם להפעלת הסמכות קיימנו הליכים מיוחדים רבים ובכלל זה שימוע ציבורי, החלטת קבינט מדיני־ביטחוני, החלטת ממשלה ואישור מליאת הכנסת. חלק מהתהליכים ננקטו מעבר למחויב מבחינה משפטית".
האם ניתן להעלות על הדעת שופטים שיתערבו בהחלטת שר הכלכלה להפעיל סמכות שקבועה בחוק (סעיף 52), לאחר שהוא נשבע בתצהיר על קיומם של שיקולי חוץ וביטחון, על היעדר אלטרנטיבה תחרותית ועל מיצוי כל ההליכים הדמוקרטיים? אפשר להיכנס לבדיקת התהליך ולמצוא בו אינספור פגמים, אבל להעריך שיהיה בהם כדי לפסול את החלטת הממשלה? בשביל זה צריך שופטים אקטיביסטיים או אמיצים במיוחד. ספק אם שופטים שחוששים להורות לשר הכלכלה להגיש תצהיר ומסתפקים ב"מצהירים בכירים", הם אכן כאלה.