האשמות הדדיות על פריצה למחשבים: המייל היה פתוח, הבוס בדק אם העובד גנב ממנו

. צילום: מיקי אלון אולם בשולי הקטטה שעמוסה בחילופי האשמות חריפים כיד הניסוח הבוטה של פרקליטים אנרגטיים במיוחד, בולטת ההידרדרות לחילופי תלונות במשטרה על פריצות למחשבים. ביירון טענה ש"הנתבעים פרצו למחשבי התובעת וגזלו מידע סודי גם לאחר שכבר לא עבדו בתובעת... כנראה תוך שימוש בסיסמאות שנטלו מהתובעת". ואילו הנתבעים שצירפו לבית הדין את התלונה שהגישו למשטרה, השיבו שהחברה "או מי מטעמה פרצו לחשבונות האישיים של המשיבים וכן נכנסו באופן בלתי חוקי לחשבון התמונות האישי של המשיב, מצלמים ומצרפים לבקשה אף תמונות של בנו הקטין של המשיב (כך ולא אחרת!)".
כלומר שהתובעת בעצם הבקיעה שער עצמי בצירוף הוכחה לביצוע לכאורה של פריצה מצדה. עו"ד איילון שאל על כך את מנהל ביירון, אביאור ביירון: "תסכים איתי שזו תמונה מתוך תיבת הג'ימייל הפרטית של ניר?". ביירון: "כן, מסתבר שהוא השאיר פתוח".
עו"ד מיכאל איילון. המידע בתיבה הוא פרטי . צילום: קובי מהגר לשאלה נוספת השיב כי "אף אחד לא ביצע פריצה. עובדת שלי קיבלה גישה לאימיילים ולג'ימיילים של העבודה כשניר עבד אצלנו". לא ברור מהדברים איך וכיצד ניתנה גישה זו לעובדת.
כדי להגן על העובד לשעבר, מגייס איילון את פסק דינה של הנשיאה בדימוס של בית הדין הארצי לעבודה נילי ארד, הידוע כהלכת איסקוב, ושלפיה "מעסיק אינו רשאי להיכנס למתחם הווירטואלי האישי של עובד או לחדור לתוכן תכתובת האימייל האישית שלו" וכי "על מעסיק לבקש ולקבל הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות הכללית בדבר חדירתו לתיבה אישית או מעורבת ולתכתובת האישית במסגרתן".
בהתאם להלכה זו טוען איילון ש"גם אם מדובר בתיבה מקצועית, נדרשת הסכמה מפורשת של העובד להיכנס לכל תכתובת אישית".
מובן שהמעביד יכול לבקש צו מבית משפט לחדור למחשב, אך הדבר לא נעשה כאן. כאמור, תלונות הוגשו למשטרה. אם יתברר שהמייל של העובד נחדר שלא כדין ייפסלו הראיות שהושגו בפריצה ושתומכות בטענות התביעה.