משולם ריקליס תובע את סוחר האמנות יגאל פרסלר ב-3.3 מיליון שקל

איש העסקים משולם ריקליס תובע את סוחר האמנות יגאל פרסלר למעלה מ-3 מיליון שקל בטענה כי הונה אותו ואת אישתו, טלי ריקליס והוליך אותם שולל.
"התנהלותו גרמה ועדיין גורמת לתובעים עגמת נפש רבה ולנזקים כספיים גדולים", נכתב בתביעה. את התביעה הגיש היום (ב') ריקליס לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עוה"ד יורם ברוק ויאיר דוד, כשביחד איתו תובעת גם חברת ריקליס אספנות ואמנות, חברה בבעלות אישתו. לדבריו, סוחר האמנות ובעל מוזיאון פרטי פרסל, מכר לו יצירות אמנות במחיר מופקע ואת חלקן אף לא מסר לו למרות ששילם עליהן. משולם ריקליס במשטרה היום . "התובעים נאלצים לפנות לבית המשפט לאור התנהלותו הקלוקלת של יגאל פרסלר אשר במתק שפתיים, במרמה ובהונאה, תוך הצגת מצגי שווא הוליך אותם שולל", נכתב בכתב התביעה. עוד עולה מכתב התביעה כי בין פרסלר לטלי ריקליס נרקם קשר שבמסגרתו הוצע לה לרכוש יצירות של האמן משה טמיר. בעקבות זאת, התקיים מפגש של שלושתם במסגרתו הציע פרסלר למכירה מספר יצירות של טמיר. בין השלושה הוסכם כי הזוג ריקליס ירכשו 5 תמונות בסכום של 120 אלף דולר. לשיטת משולם, הדבר הוסכם "לאור המצג שהציג לו פרסלר, לפיו זהו מחירם הנכון של התמונות ב'מחיר השוק".

ריקליס טוען כי אף ששילם עבור היצירות, ועל אף דרישות חוזרות ונשנות לא הועברו לידיו היצירות, וככל הנראה אלה נותרו בידי פרסלר. עוד נטען כי ריקליס רכש מידי פרסלר יצירות נוספות בכמה מאות אלפי דולרים נוספים, בין השאר של מנשה קדישמן, י.אדלר, ג'ורג' קראס ואחרים. חלק מהיצירות שנרכשו הועברו לרוכשים, כך לפי התביעה, אולם חלקן לא הועברו ושליטת ריקליס הן אף נמסרו למוזיאונים שונים.
"כשאני קונה ומשלם אני מצפה לקבל", אמר ריקליס היום בשיחה עם ל"כלכליסט".
מהו הסברו של פרסלר לכך שהוא לא מעביר את העבודות? "הוא מספק כל פעם תירוצים אחרים".
סוחר האמנות יגאל פרסלר . צילום: אוראל כהן ריקליס גילתה שהמנעולים במיזם הגלריה המשותף הוחלפו פרסלר (45) הוא אספן וסוחר אמנות שעבד במשך כ-20 שנה בתחום המסחר באמנות במדינות מזרח אירופה. בשנת 2012 אחרי שחזר ארצה פתח את "מוזיאון יגאל פרסלר", מוזיאון פרטי לאמנות בחלל ששכר בדרום ת"א. הקשר עם בני הזוג ריקליס החל כבר בשלבי פתיחת המוזיאון.
בני הזוג ריקליס מעלים טענות לא רק לגבי רכישת התמונות כי אם גם לגבי מיזם שהקימו ביחד עם פרסלר בצמוד למוזיאון שלו שלא צלח, לגרסתם- בגללו. לפי התביעה, במעמד רכישת יצירות האמנות הוסכם כי פרסלר ישכור את גג הבניין הסמוך למוזיאון שבבעלותו בשכונת פלורנטין, ישפץ את הגג ויפתח גלריה שתיקרא "ריקליס הול" ובה יציג תערוכות אומנות. ריקליס מוסיף כי "בכלל זה סוכם כי פרסלר יוכל להשתמש בשם 'ריקליס' היוקרתי, אשר היה ברור כי יסייע לו בקידום הגלריה והתערוכות".

לפי הזוג ריקליס, ההסכם בין הצדדים קבע כי ההוצאות של הקמת תערוכות והצגתן בגלריה, כמו גם הרווחים שיכניסו התערוכות ממכירת היצירות, יחלוקו בין החברה של ריקליס לבין פרלסר באופן שווה. וכי כל אחד מהם יקבל תמונה מהאמן שאומנותו תוצג בגלריה.

"עד למועד האמור", כותבים באי כוחו של ריקליס לבית המשפט, "תרם ריקליס את כספיו והתיר שימוש בשמו, שהינו שם מכובד וידוע בולם העסקים בכלל ובולם האמנות בפרט (התובע היה בין 100 האספנים הגדולים בארה"ב) למספר מוזיאונים גדולים בלבד. במועד האמור, הסכים ריקליס לאפשר שימוש בשמו ובמוניטין שלו, להובלת מקום קטן ופרטי, בשל המוטו כי 'אין עתיד ללא עבר'".

כחצי שנה לאחר שהוסכמו הדברים בין השלושה, הציעה טלי ריקליס לשכור את הגלריה ואת השטח הצמוד למתחם ולהשתמש בו לאירועים שישולבו עם תערוכות אומנות במטרה להביא לתנועת אנשים למוזיאון ולגלריה עצמה.

בשלב כלשהו, כך לפי התביעה, התגלעו חילוקי דעות שהובילו לדרישות כספיות, ובהמשך לדרישה של פרסלר, כך לפי ריקליס, כי לא יתקיימו במקום אירועים- דרישה שהפכה את המקום "לבלתי כלכלי בעליל". "על מנת להבהיר עד כמה קיצונית ומגוחכת הייתה דרישתו החדשה", נכתב עוד בתביעה, "יצוין כי אפילו אירועי גיוס כספים למען עמותות נזקקות נפסלו על ידי פרסלר מבלי שייתן לכך טעם כלשהו".

לאחרונה, טוענת הרעייה, ננעלה בפניה הכניסה לגלריה והוחלפו המנעולים. לגרסתה, באחד הימים שביקשה להראות את המקום למבקר, פרסלר הזמין עבורה משטרה, התנהג בפראות והכפיש אותה. "מאותו יום והלאה, בניגוד גמור להבנות ולהסכמות", נכתב לבית המשפט, "הנתבע לא הסכים לפתוח לגב' ריקליס את הדלת כדי שזו תוכל לעבור בגלריה".

הזוג ריקליס דורש פיצוי עבור ההשקעה בגלריה, הן התכנון האדריכלי, הביצוע, עלויות יחסי הציבור והפרסום וכן עבור השכירות והניהול, צפי הכנסות ועוד. השניים גם מבקשים החזר עבור שהות שממנו לפרסלר בניו יורק לשבוע ימים כדי לקדם מכירת יצירות, בין השאר עם איש העסקים דונלד טרמפ וכן עבור הציורים שנרכשו ולא התקבלו. "ההתנהלות גרמה ועדיין גורמת לתובעים עגמת נפש רבה", מצוין עוד.

בשיחה עם טלי ריקליס היום היא מגוללת את ההכרות עם פרסלר: "אני התחלתי להתעניין באמנות והלכתי ללמוד במכללה האקדמית ביפו. באותה התקופה פגשתי את יגאל והכרתי בינו ובין משולם". לדבריה, "כיוון שמשולם האמין באמן משה טמיר, שעם תערוכותו השיק פרסלר את המוזיאון החדש, הוא החליט לתמוך בו. זה הוביל לשיתוף פעולה של שלוש שנים בהן בינינו, בין השאר, אגף נוסף על גג המוזיאון. משולם תמיד אמר לו 'אתה תטפל באשתי ואני אטפל בעניינים הכלכליים שלך'".
מימין: משולם וטלי ריקליס. על פרסלר: "הוא מספק כל פעם תירוצים אחרים" . צילום: אוראל כהן ומדוע הופסק שיתוף הפעולה ביניכם? בגלל היצירות? "שם זה התחיל", אומרת ריקליס. "עכשיו כואב לי בעיקר כי אני יודעת מה בניתי שם וחבל לי, וגם על משולם שהשקיע באדיבות רבה ויצר עבורו קשרים, וכעת הוא מקבל ממנו יחס כזה".
במקביל, הגישו בני הזוג בקשה להוציא צו שיאסור על פרסלר לעשות שימוש ביצירות שרכשו ויחייב אותו להעביר אותן לידיהם. לפי התובעים, הגשת התביעה נעשית במקביל לפנייה למשטרה בעניין.
פרסלר: "ריקליס משקר" "ריקליס משקר" אומר פרסלר ל"כלכליסט" בתגובה. "הוא קיבל את העבודות ויש מוביל שיעיד על כך. לא רק זה, אלא שהצ'קים שהוא שילם בהם עבורן חוזרים וכבר לפני חודש פתחנו נגדו תיק בהוצאה לפועל".

אז למה הוא תובע?

"כי הם הבינו מעורך הדין שלי שאנחנו מתכוונים להגיש תביעה על סך 2.5 מיליון שקל על כל הנזקים שהם עשו פה ועל הפגיעה בתדמית שלי".

אילו נזקים?

"הובטחו לי בחוזה דברים מסוימים כמו מסיבות אקסלוסיביות שיתקיימו בחלל על הגג. בפועל הפכה טלי ריקליס את המקום למועדון לילה שגובה תשלום בכניסה. מעולם לא פגעו ככה בשמי הטוב. באמצע תערוכת אמנות שהתקיימה במקום היא החליטה להבעיר מדורה כחלק מטקס לגירוש שדים. הכל מתועד ומצולם. מדובר באישה הזויה שאי אפשר להתנהל מולה".

אבל היה ביניכם שיתוף פעולה של כמה שנים. בני הזוג ריקליס לא תרמו להקמת החלל בגג המוזיאון?

"ממש לא. ככה זה הצטייר תקשורתית אבל נכון להיום ריקליס כבר לא כשיר מבחינה כלכלית כדי לתרום".