נשלחו לעמוד בתור: משרד וקסלר ברגמן ביקש לעקוף את הנושים של גילאון ונדחה

משרד עורכי הדין וקסלר ברגמן ביקש לעקוף את נושי חברת גילאון השקעות ולקבל 677 אלף שקל שכר טרחה במעמד של "הוצאות פירוק", אך נדחה. השופט חגי ברנר קבע כי המשרד ייצג את החברה במשך שנתיים ואין מדובר בהוצאות פירוק אשר תשלומן עשוי להיות קודם ליתר הנושים. משמעות ההחלטה היא שמשרד עורכי הדין יאלץ לעמוד בתור עם יחד הנושים וכנראה גם לספוג תספורת כמו יתר הנושים.
מדובר בהחלטה שמסר שלשום השופט ברנר מבית המשפט המחוזי בתל אביב. המנהל המיוחד של גילאון עו"ד איתן ארז סירב לשלם את שכר הטרחה המבוקש בגין שירותים החל מהמועד בו הוגשה התנגדות החברה לבקשת לפירוק שהוגשה נגדה באפריל 2013 ועד למתן צו פירוק קבוע לחברה (ינואר 2015).
משרד וקסלר ברגמן טען כי בטרם ניתן צו פירוק לחברה ועל רקע הגשת התנגדות להליכי הסדר נושים מצד מחזיקי אג"ח, פנתה החברה למשרד על מנת לשכור את שירותיו המשפטיים, והחל ממועד זה ובמשך כשנתיים סופקו לה שירותים אלו. לפי הנטען, המשרד פעל בהסכמת הצדדים ותחת פיקוחו של בעל התפקיד (עו"ד אהוד גינדס) שפיקח על הוצאותיה השוטפות של החברה והוצאותיה המשפטיות. בתחילה, נטען, שכר הטרחה שולם על בסיס שעתי אך לאורך הדרך חדלה החברה מלפרוע את התחייבויותיה ומנהלי החברה ביקשו להמתין כך שנותרה יתרת חוב של 670 אלף שקל.
. צילום: shutterstock המשרד טען כי תשלום החוב כלפיו אינו מהווה העדפת נושים כלפי יתר נושי החברה שכן תשלום ששולם לעורך דין שסייע להבראת חברה הינו בבחינת "תשלום שוטף" ואינו מהווה העדפת נושים.
הנאמן למחזיקי האג"ח של החברה, משמרת חברה לשירותי נאמנות, התנגד לבקשה באמצעות עו"ד עופר שפיראוטען שמדובר בבקשה לתשלום חוב עבר ולכן על המשרד לתבוע את המגיע לו מתוך הסכומים שיעמדו לחלוקה בין כלל הנושים. הנאמן הוסיף כי המשרד לא הועסק ע"י המנהל המיוחד אלא שירותיו ניתנו לחברה לבקשתה בעת היותה חדלת פירעון ומבלי שהיתה מצויה בהליכי הבראה או פירוק.
המנהל המיוחד התנגד גם הוא וטען שעל המשרד להגיש תביעת חוב רגילה כמו שאר הנושים וכי עיקרון השוויון בין הנושים הינו עיקרון יסוד של דיני הפירוק. גם הכנ"ר התנגד לבקשה.
השופט ברנר קבע כי עסקינן בחוב עבר בגין שכר טרחה המגיע לעורכי דין שהמשיכו לייצג את החברה שבפירוק גם לאחר שניתן נגדה צו פירוק מותנה בהיותה חדלת פרעון ובטרם ניתן צו סופי לפירוקה. לדבריו, אין מדובר בעורכי דין שמונו לתפקידם ע"י בית המשפט ואשר יכולים להיחשב כבעלי תפקיד מטעמו.
לדברי השופט, פקודת החברות אינה מסדירה את סוגיית שכר הטרחה של עורך דין שייצג חברה במסגרת התנגדות להליכי פירוק נגדה ובכל מקרה השכר המבוקש בגין ייצוג משפטי שנמשך שנתיים חורג בהרבה מהמסגרת המצומצמת של התנגדות להליך פירוק. משרד עוה"ד ביקש להקיש מתוך סעיף בפקודת פשיטת הרגל אך השופט אמר שמדובר במידה רבה בניסיון להעביר פיל דרך קוף של מחט, ובכל מקרה המשרד לא יצא וידיו מעל ראשו שכן הוא הספיק לגבות מהחברה בגין שירותים שהעניק לה שכר טרחה בסך 165 אלף שקל, סכום בלתי מבוטל לכל הדעות כשעסקינן בהתנגדות להליכי פירוק.
השופט הוסיף כי לחברה מונה בעל תפקיד ששכרו עתיד להיות משולם מקופתה ולכן אין כל הצדקה עניינית להעמיס על החברה הוצאות משפטיות נוספות במעמד מועדף של הוצאות פירוק או דין קדימה, והכל על חשבונם של הנושים.