ישראל קטנה על מודל המימון

ענף מימון התביעות מגלגל באנגליה ובארה"ב יותר ממיליארד דולר ועדיין לא מיצה את הפוטנציאל. התחומים החמים הם תביעות ייצוגיות, תביעות הפרה שבצדן פיצוי גבוה, הפרת זכויות קניין רוחני, בעיקר פטנטים, ואפילו תביעות הקשורות להגבלים וניירות ערך.

ענף זה עוסק בעיקר בתביעות שהיקפן כמה מיליוני דולרים ומשקיע תשומות רבות בבדיקת הכדאיות של התיקים וסיכויי הפשרה בהם, לכן יש ערך מוסף לשילוב שופטים בדימוס במיזמים אלה. בעולם יש שונות ביחס המחוקק. יש מדינות שבהן מימון תביעות נאסר ויש מקומות שבהם התעשייה הזאת פורחת.
בישראל קיימים כמה חסמים מובנים בפני התפתחות התופעה של מימון תביעות: הוראות מסוימות בחוקים שונים המגבילים את המחאת זכות התביעה לצד שלישי, כמו סעיף 22 לפקודת הנזיקין; בארץ גם הנגישות של תובעים לבתי המשפט זולה בהרבה מאשר בחו"ל, הן מבחינת האגרות והן מבחינת עלויות שכר הטרחה, מה שעשוי לייתר את הצורך בגורם מממן בתביעות רבות.
אילוסטרציה . צילום: אימג'בנק/thinkstock כמו כן, אצלנו עובדים עורכי דין במנגנוני תמחיר שונים, וחלקם יסכימו לתעריפים נמוכים. כך גם השיטה של שכר טרחה לפי הצלחה נפוצה הרבה יותר אצלנו מאשר בחו"ל, ובמסגרתה הלקוח אינו משלם כל עוד התיק לא הוכרע בבית המשפט. גם במישור של יחסי עו"ד־לקוח עשויות להתעורר שאלות על המימון המשפטי. למשל, עד כמה התובע ירצה לחשוף בפני המשקיע את ליבת הסכסוך. המימון מעלה גם ספקות אתיים.
עו"ד עשוי למצוא עצמו נותן דין וחשבון לגורם זר במקום ללקוח. הבעיה עלולה להחריף בעת מחלוקת בין התובע למשקיע. למי יהיה חייב עורך הדין את נאמנותו - למי שמשלם את שכרו או לתובע שהוא מייצג?
מעל הכל לא נופתע אם כמו במקומות אחרים בעולם יראה המחוקק הישראלי את התופעה כלא תקינה עקרונית ופילוסופית וישית עליה הוראות חוק או רגולציה כדי לשרשה או לצמצמה מאוד.
הכותב הוא מייסד חברת GLawBal, המייעצת למגזר המשפטי