לא איראן ולא מר"ן

1. סערת הנאום של נתניהו בקונגרס, סערת ה"אני ישקם אותך" או סערת המסמך המדיני והוויתורים של נתניהו לפלסטינים - כל יום יש סערה אחרת שמאיימת לשטוף את המוח של כולנו בזרם גדול של נושאים שנדמה שהוצאו מהבוידעם רק כדי להעביר עוד סיבוב על המוח של הבוחרים הפוטנציאליים. כמה עוד ניתן להתפלפל בשאלות המדיניות הרות הגורל כשבסופו של יום הפערים בין 80% מהמפלגות מינוריים? כמה פעמים עוד יגיד אריה דרעי את המילה "מר"ן" רק כדי לחטט למצביעיו בפצעי הקיפוח? כמה פעמים עוד נשמע את יאיר לפיד מתנשא על עמיתיו ומתגאה בהישגיו הדלים כשר אוצר? כמה פעמים עוד נשמע את נתניהו משתמש במילה "איראן" רק כדי לגלות שאת פעולת ההסחה הזאת הוא עשה כבר בשנות התשעים? וכמה עוד נשמע על תוכנית הפלא של יצחק הרצוג להבראת שוק הדיור בתוך חצי שנה? הבחירות האלה הן לא האח הגדול ולא המירוץ למיליון.
הבחירות האלה הן לא על השאלה איזה מנהיג שיגר את הסינק הרהוט ביותר לטלוויזיה. אלה בחירות על מרחב הנשימה הכלכלי, על תגמול המוצלחים ועל יצירת מוטיבציה לכל היתר להיות כמותם. אלה צריכים לדעת שכשהם עושים את מה שהם עושים הכי טוב, הם יכולים גם להשתכר בכבוד, גם לדאוג לעתיד ילדיהם וגם להזדקן בכבוד. וכן, גם פעם בשנה להקדיש את עצמם למשפחה בחופשה, רחמנא ליצלן. כלכלה וחברה. חברה וכלכלה. חיים.
האיום האיראני והחיים המורכבים לצד הפלסטינים יישארו איתנו גם אחרי שתושבע הממשלה החדשה, ולא משנה מי יאחז בהגה. במקרה הטוב נמצא את עצמנו פחות או יותר באותו המצב.
הקמפיין של ש"ס . מה מעסיק אתכם יותר בחיי היום־יום - היכן יעבור קו הגבול שישורטט בינינו לבין הפלסטינים או למה לעזאזל צריך להוציא אלפי שקלים בחודש על תחבורה ולמה אין כאן רכבת תחתית כמו בכל מדינות המערב? למה כתב מי שכתב את דברי האיוולת על אלמנתו של חלל בצוק איתן או איך זה שבמשך העשור אחרון אף אחד בשום ממשלה לא באמת רצה לטפל בבועת הדיור המתנפחת ובייאוש שמכרסם בזוגות הצעירים?
בקלפי צריך לשים את הפתק למי שיש לו התוכנית הטובה ביותר לטיפול בבעיית הדיור, מי שיכול להוציא אותה לפועל ולהיות בעל הבית של בעלי הבית. כלכלה וחברה. חברה וכלכלה. החיים.
הבחירות האלה הן על השאלה אם יהיה כאן רצון אמיתי להכניס תחרות לעולם הבנקאות ולא להישאר ברובד השטחי של רפורמה בעמלות שחוסכת כמה שקלים בשנה. הן על השאלה אם שר האוצר והמפקח על הבנקים הבאים יצליחו לייצר כאן תשתית שעליה תצמח תחרות אשר תתמודד עם בור השומן האמיתי של הבנקים (המרווח בין ההלוואות לפיקדונות). הן על השאלה אם שר האוצר הבא יטפל בחוליים שמייצר שוק ההון המקומי - במשכורות המנופחות ובעושק בעלי מניות המיעוט.
הבחירות האלה הן על שבירת הפרדיגמה הגורסת שסך הכל שוק העבודה בסדר. כי הוא לא: המגזר הציבורי מתנפח בקצב גבוה מהמגזר העסקי, ומתחת לפני השטח מתפתחת כאן אבטלה של אלה הרשומים כעובדים אבל לא מרוויחים מספיק לפרנס את משפחותיהם. הבחירות האלה הן על איך מתמרצים את המעסיקים להכשיר מחדש את מי שבן 40 במקום לפלוט אותו החוצה.
הבחירות האלה הן על הזכות לנהל כאן חיים כלכליים בריאים, חיים שבהם מי שלא פועל לפי החוק נענש בחומרה ומי שמכבד אותו מקבל את הזכות לחיות את חייו מבלי שיפריעו לו. הבחירות הן לא על איראן ולא על מר"ן.
2. הבחירות האלה הן גם מאבק בשלילת חזקת החפות הכלכלית והניצול הציני של הכוח המצוי בידי הרשויות מול האזרח הקטן. היכן שאתה לא נפגש עם הרשויות אתה יוצא נפסד, אלא אם כן אתה מקומבן. הרי אזרח רגיל זה הכי פאסה.
שני סיפורים אישיים שלי מהשנה האחרונה, קטנים אך מעצבנים, יכולים להמחיש כיצד המדינה, במקום לאפשר לאזרחיה לחיות את חייהם בשקט ולסייע להם בכך, כל הזמן מנסה למצוץ מהם עוד.
. אני גר בגדרה. לפני שנה שלחה אליי המועצה מכתב תמים שבסופו הופיעה שורה אחת מהדהדת: 7,500 שקל לתשלום. סיבת החיוב: סלילת מדרכה. טוב, מדרכה זה חשוב. בפעם האחרונה שבדקתי היתה ברחוב שלי מדרכה. אבל רק בצד אחד. הלכתי לבדוק אם סללו בינתיים את הצד השני. מובן שלא. מתברר שניתן לחייב אותך בתשלום על מדרכה שכלל לא נמצאת ברחוב שלך. עניינים של גוש, חלקה ומילים מוזרות כמו פרצלציה.
היו אלה ימים של טרום בחירות. ניגשנו כדי לברר את הנושא במחלקת הגבייה של המועצה. "אין בעיה", נאמר לנו. "העניין בבדיקה. אל תתייחסו לכל המכתבים שאתם מקבלים על התשלום הזה עד שנקבל החלטה". "טוב", אמרתי. "רק אם אפשר לקבל את זה בכתב זה יעזור לי מאוד".
כעבור כמה שבועות הגיע המכתב המיוחל ובו ההודעה כי יש לראות בכל התשלומים שיגיעו בהמשך תזכורות בלבד. אלה אכן הוסיפו להגיע, ובכל פעם בסכום גבוה יותר בשל ריביות, הצמדות ומיני תופינים. בינתיים עברו הבחירות. לאחר כמה חודשים ניגשתי כדי לוודא שאכן אין שום בעיה ואנחנו יכולים לשבת בשקט. "אם נחליט אחרת נודיע לך", נאמר לי. ההודעה הבאה שקיבלתי היתה כעבור כמה חודשים, מפקידת הבנק. "אממ, יש לך עיקול בחשבון הבנק". צחקתי. איזה עיקול? אני לא חייב שקל לאף אחד. "כן, עיקול", אמרה הפקידה. "מהרשות המקומית, על כ־8,000 שקל". התקשרתי למועצה רק כדי לגלות שהיא זמינה טלפונית שלושה ימים בשבוע, וגם זה רק בשעות 11:00–13:00. לאחר שניגשתי למועצה והצגתי את המסמך שמאפשר לי לא לשלם, הוסר העיקול. בלעדיו כנראה הייתי צריך לעבור פוליגרף. ההתעסקות הזאת בבירוקרטיה כילתה את כוחותיי. לא היה לי כוח להתווכח על הסכום שהוגש לי אחר כבוד. הובסתי. שילמתי. כי למי יש זמן ופניות נפשית להתעסק באותה סאגה בעוד כמה חודשים כשהבירוקרטיה תחליט לעשות כן.
הסיפור הזה ממחיש איך עובדת השיטה. הנחת הבסיס היא שאתה רמאי, תחמן וקומבינטור, ועכשיו לך תוכיח אחרת. במקום שזה יעבוד הפוך, כפי שקורה במקומות מערביים אחרים, שם ההנחה היא שכולם ישרים ומי שלא - חוטף. על זה הבחירות. על הזכות לחיות כאן חיים כלכליים הוגנים, על הזכות שינהגו בך כמו אדם נורמטיבי והגון אם אתה מתנהג כאחד כזה.
שלושה חודשים לאחר מכן נחת בתיבת הדואר שלי מכתב נוסף. הפעם היתה זו משטרת ישראל. טוענים שנהגתי במהירות מופרזת בכביש 6. עם יד על הלב, כנראה הם צודקים. כנראה לא תמיד נסעתי במהירות המותרת באלפי הנסיעות הביתה מהעבודה. אלא שהמכתב של משטרת ישראל טוען כי הדו"ח נשלח מזמן, ולכן במקום לשלם 700 שקל אני צריך לשלם 1,200 שקל. שוב ריבית, הצמדה ומיני תופינים. "רגע, אבל לא קיבלתי דו"ח כזה מעולם. למה שאשלם כפול?". "מצטערים, תוכיח שלא קיבלת. תביא אישור ממרשם האוכלוסין על הכתובת שלך", אמרו במשטרה. "אין צורך. אני אכן גר איפה שכתוב שאני גר, פשוט לא קיבלתי את הדו"ח", השבתי. איכשהו ההודעה על התשלום מהמשטרה לא הגיעה. "אני רוצה להישפט", אמרתי. "מצטערת", אמרה הפקידה. "הזמן להישפט כבר חלף". "כן", אמרתי, "אבל לא ידעתי שהוא חלף כי לא קיבלתי את הדו"ח". "אז תלך לבית המשפט, תסביר להם שזו הבעיה ותבקש להישפט לפי סעיף 230. אם לא, תשלח לי בבקשה את דו"ח מרשם האוכלוסין". ניתקתי.
זה הנרטיב של הרשויות: אתה שקרן, תחמן וקומבינטור, כמובן, ואנחנו פוגשים מאה כמוך ביום. זה אולי נכון בנוגע לחלק מהאנשים, אבל יש גם כאלה שמשלמים מסים וקנסות כחוק. פראיירים. הבחירות האלה הן על הזכות הבסיסית של הפראיירים האלה לחיות כאן. על הזכות להיות חף מפשע בחיים הכלכליים, המשפחתיים והקטנים שלך, לפחות עד שתוכח אשמתך. הבחירות הן על הזכות לא לנהל את השיח המטופש וגוזל הזמן הזה מול הרשויות.