המפלגות שמתעלמות: מה כל כך מפחיד את בנימין נתניהו?

הפעם האחרונה שבה בנימין נתניהו התייחס לציבור הבוחרים שלו, לציבור כולו בעצם, וענה על שאלות כלכליות במסגרת מערכת בחירות היתה בדצמבר 2008. אז נתניהו שימש עוד כיו"ר האופוזיציה, והיה נחוש בדעתו לעשות הכל בשביל להתיישב מחדש בכיסא ראש הממשלה. היה לו רעב בעיניים, הוא טרף את אולפני הטלוויזיה והוא גם הציג תוכנית כלכלית סדורה. מאז קולו נאלם.
זו כבר מערכת הבחירות השנייה שבה "כלכליסט" פונה אל כל המפלגות, קטנה כגדולה, ומציג לכולן עשר שאלות כלכליות זהות. זו כבר מערכת הבחירות השנייה שבה כמעט כל המפלגות עונות (ברמה כזו או אחרת של התעמקות), אבל מפלגת השלטון מתעלמת בבוטות.
לאחרונה ביקש נתניהו מהציבור שוב ושוב לעזוב אותו ואת משפחתו, לעזוב את המעון בבלפור ואת פרשת "הדגים הרעבים" ולשוב להתעסק בנושאים החשובים. גם כשזה כבר קורה, נתניהו ממשיך להתעלם.
בנימין נתניהו. הפעם האחרונה שבה ענה על שאלות כלכליות היתה ב-2008 . צילום: אלכס קולומויסקי השאלות המהותיות שנתניהו מתעלם מהן שימו לב ממה בדיוק הוא מתעלם. נתניהו מתעלם מהשאלה "מה הבעיה הכלכלית הדחופה ביותר שעל הממשלה לטפל בה וכיצד?". הוא מתעלם גם מהשאלה "האם תעלה מסים?", שבעבר היתה לחם חוקו ושלחה אותו חמוש בטוש מחיק לשרטט שרטוטים קליטים.
האבסורד הוא שיותר מכל יו״ר מפלגה אחר, לנתניהו יש אידאולוגיה כלכלית מוצקה. הפעם האחרונה שבה הרהיב עוז לחשוף אותה היתה בנאום שהקליט לפתיחת כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה ב־2013. הוא הסביר שם כמה הוא סבור שהמסים גבוהים, כמה הוא חושב שהוצאת הממשלה צריכה להיות קטנה יותר ומה חשיבות השוק הפרטי. אידאולוגיה רפובליקנית גאה.
נתניהו נמצא בימים אלה בנקודה שבה כל פוליטיקאי שואף להיות כמה שפחות: הוא מבקש מחדש את אמון הציבור להמשיך לשבת על כיסא ראש הממשלה. כל סטודנט למדע המדינה לומד שפוליטיקאים שמבקשים את אמון הציבור צריכים להציג לו משהו כדי שיידע במי לבחור. נתניהו מסתפק בסרטונים קלילים בפייסבוק.
אולי הוא סבור שאין מקום להציג תוכנית כלכלית משום שהתוכניות לא שוות את הנייר שהן נכתבות עליו. מי כמוהו יודע שאחרי שהנשיא מטיל עליך את הרכבת הממשלה מה שמעניין אותך הוא לסגור עם החרדים ועם ההסתדרות, ולעזאזל האידיאולוגיה. זה מה שהוא עשה אחרי בחירות 2009, זה מה שעשה ב־2013, וזה מה שיעשה הפעם, אם ייבחר.
אולי ההתעלמות הזאת היא הדרך המוזרה שלו להתבונן במציאות דרך פילטר ריאל־פוליטי ששמור לראשי ממשלה, שמבינים משם מה שלא רואים מכאן. אולי היה יכול להיות שר אוצר מצוין. בינתיים הוא רק מנהיג כלכלי בארון, שחושב שהבוחרים שלו הם חבורה של מטומטמים.
גם ישראל ביתנו וש"ס בוחרות להתעלם מהבוחר נתניהו לא לבד. מלבדו גם ישראל ביתנו וגם ש"ס לא ענו לשאלון "כלכליסט" ולא פרסמו מצע. האמת היא שלאביגדור ליברמן מעולם לא היה באמת מצע כלכלי. הוא אופורטוניסט שמגן על האינטרסים הכלכליים של מקורביו, של האלקטורט שלו (ראו למשל בהתנגדותו הגורפת להטלת שקיפות על קק"ל ובהתגדותו למיסוי תיירות המרפא). הוא ממילא לא שם על הציבור הרחב.
כך גם ש"ס, שזועקת את זעקת השקופים אבל בוחרת להתעלם משאלות כלכליות ולכן עלולה להיחשד בצביעות, ריבונו של עולם. באופן מסורתי גם לה אין אידיאולוגיה כלכלית מלבד על קצבאות לבוחריה.