וינרוט בערעור דנקנר: "מאכערים זה עניין שלא מריח טוב, אבל אף אחד לא אמר שזה לא חוקי"
עו"ד יעקב וינרוט שהצטרף לצוות ההגנה של דני דנקנר במשפט הולילנד ניסה להפריך את הטענה לפיה הכסף שהעביר דנקנר למאכער מאיר רבין היה למטרת שוחד; השופט ניל הנדל :"מהדברים עולה שמאכער זה חסינות משוחד?"
את יום הדיונים השני בערעור הולילנד פתח עו"ד יעקב וינרוט שהצטרף לצוות ההגנה של דני דנקנר וטען בשמו. וינרוט ניסה להפריך את פסק הדין של השופט דוד רוזן לפיו דנקנר שילם למאכר מאיר רבין 1.3 מיליון שקל על מנת שינצל את קרבתו המשפחתית למנהל המינהל יעקב אפרתי לטובת קידום ענייניו בפרשת תעשיות המלח. הערעור נשמע בפני ההרכב: סלים ג'ובראן, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, צבי זילברטל ויצחק עמית.
"הכרעת הדין", אמר וינרוט, "מדברת על שוחד הנעה, לא שוחד כסף - שדנקנר נתן לרבין 1.3 מיליון שקל, שמתוכם ייתן לאפרתי 450 אלף שקל כדי להניע אותו לטובתו. אין ראייה לשוחד כסף. השופט הגיע למסקנה שהכסף לא ניתן למטרת מאכערי, אלא מטרה אחרת. אין ראייה לשוחד כסף. כל מה שהשופט עשה זה לסתור את גרסת דנקנר שהכסף ניתן לו כמאכר. איזה בדל ראיה יש כאן לשוחד כסף? שדנקנר נתן כסף לרבין לא משום שהוא רוצה לקבל באמצעותו מידע פנים אלא כדי להעביר לו כסף?".
"המספרים לא מתלבשים על ראשי", הוסיף וטען וינרוט, "השופט רוזן טעה טעות קשה. 1.3 מיליון שקל עברו לרבין כדי שיעביר כמה עשרות אלפים לאפרתי? ובסוף אפרתי מזוכה מקבלת הכסף. עשינו את כל הסיבוב הזה כדי להגיע לכך שרבין לא נתן לאפרתי אפילו את הסכום הקטן הזה. תיאורטית אפשר להרשיע אבל תיאוריה משפטית זקוקה גם לסיפור סביר".
עו"ד יעקב וינרוט. "איזה בדל ראיה יש כאן לשוחד כסף?" . צילום: אוראל כהן עד המדינה שמואל דכנר צייר את מסלול הכסף במשפט בצ'קים שעליהם הצביע. במשפט, בחקירה הנגדית, הוא חזר בו בכל הנוגע לאפרתי. "עומד דכנר על דוכן העדים ומשנה את הסיפור", טען וינרוט, "וכאן ההגנה צריכה לקצור את הפירות. אפשר להרשיע על שוחד כסף אחרי טוויסט כזה?"
וינרוט המשיך ותקף את הכרעת הדין של רוזן: "אנומליה שלא נתקלתי בה בחיי, המהפך שעבר המחוזי בין הדיון להכרעת הדין. דנקנר אומר אני משתמש במעכרים אחרים כמו ח"כ לשעבר מיכה גולדמן. לגולדמן שילמו 250 אלף שקל כדי שיקבע פגישה עם יחיאל לקט מקק"ל. בכל הכבוד -ללקט וגולדמן לא משלמים רבע מיליון על פגישה. שילמתם לו כדי שיניע את העניין בקשרים שלו. זו לא עבירה פלילית, אומר רוזן. מאכערים זה עניין שלא מריח טוב, אבל אף אחד לא אמר שזה לא חוקי. אבל אז מהפך בהכרעת הדין. לפתע מתברר שדנקנר הודה שלא מדעת באשמה – די בהודאה ששילם לרבין כדי שישתמש בקשרים שלו כדי שיורשע".
”מהדברים עולה שמאכער זה חסינות משוחד?", שאל השופט הנדל את וינרוט בתגובה לנאומו.
"אצלנו לא עבר מידע פנים", השיב וינרוט, "היחסים בין דנקנר למינהל הם יחסי שותפות. שניהם מעוניינים לפתח את קרקעות המלח. הם שותפים. זה לא יחס של אזרח מול רשות. צריך לזכות את דנקנר כי לא יכול היה להיות מידע חסוי בפני דנקנר. שיסבירו חבריי איזה סוד אטומי שדנקנר לא היה זכאי לקבל. יש כאן רק דבר אחד – הבירוקרטיה של המינהל. זו פלנטה אחרת. עולם בפני עצמו. אין שם מידע פנים אלא פקקת איומה ונוראה. אנשים מאבדים את ידיהם ורגליהם. ועל זה חיים המאכערים".
"יש דייסה בלולה בתוך פסק הדין שקשה לצאת ממנה", המשיך וינרוט, "מפעלי תעשייה בישראל מעסיקים 4,000 מאכערים. בית המשפט העליון קבע שחופש העיסוק מאפשר זאת. השופטת ברלינר קבעה שהעסקת המאכער היא עבירה, אלא נדבך שמאפשר מתן שוחד".
השופט יצחק עמית: "אנו יודעים מה רבין לא עשה, מה הוא כן עשה?"
וינרוט: "בית המשפט המחוזי משתמש במלה קשרים".
עמית: "הקשר היחיד של רבין היה הקשר המשפחתי. לרבים אפס קשרים ואפס כישורים למעט הקשר המשפחתי לדוד שלו אפרתי".
וינרוט: "בחוק השדלנים יש כל מיני איסורים, לא תמצאו שם איסור על הפעלת קשרים. אין איסור על ח"כ שעזב את הכנסת לפני שנה להיות שדלן. אנו יכולים לעצום את העיניים ולהיות תמימים. ליוצאי מערכת יש קשרים אישיים וזה עוזר. יכלו להגיד שזה פסול ולא אמרו. כשבית המשפט מדבר על ח"כ לשעבר גולדמן, נאמר שהוא נשכר רק על סמך קשריו עם יחיאל לקט. ולגביו נאמר שאין עבירה. ואז מתחולל מהפך בהכרעת הדין. ברגע שדנקנר לקח את רבין הוא עבר עבירה. פרוטקציה שווה שוחד. יש לך קשרים – אתה מקבל כסף כדי להשיג פרוטקציה – עברת עבירה. רוזן קבע שכל מה שיש לרבין זה קשרים והפעלתם הם עבירה פלילית. אם התודעה הציבורית סבורה שמשהו אינו עבירה פלילית יש לתת לכך משקל מכריע".