חקר ביצועים: השבוע של ארגנטינה, אובמה והעסקים בדרום

ירידי מוצרים מהדרום: ערוץ דמוקרטי צומח
שיעור ההצבעה בבחירות לכנסת צנח מאז קום המדינה, מ־87% ל־66%. מגמה דומה נרשמת במדינות רבות נוספות, ולפי אחד ההסברים המרכזיים, אנשים פשוט מחפשים דרכים חדשות להביע עמדות פוליטיות. למשל Boycott (חרם), ומנגד - Buycott, הפעולה שבה אנשים מצביעים עם הארנק בעד יוזמות שקרובות ללבם. בשבועות האחרונים זה פורח כאן, בירידים מסודרים או מאמצים פרטיים לקנות מעסקים בדרום. אבל זה לא מתחיל ונגמר בהתגייסות הנוכחית. אם מביאים בחשבון את ה־Buycott הנוכחי, וגם את מי שמתאמצים לקנות מחנויות קטנות, מחברות שלא עושות ניסויים בבעלי חיים או מעסקים אקולוגיים, ובכלל את מי שקונים או מחרימים על פי שיקולים ערכיים, צומח כאן ערוץ משמעותי לעשייה פוליטית, שעשוי להיות חזק יותר מהפגנות המחאה החברתית.
קרן צוריאל הררי

יריד מוצרים מהדרום בנמל תל אביב, Buycott במקום Boycott . צילום: דוד הכהן ארגנטינה שוב חדלת פירעון "ארגנטינה מסרבת לפרוע את חובותיה", הכריזו כלי התקשורת בארצות הברית וגם בישראל. נכון, בבואנוס איירס החליטו לא לשלם לנושים, רובם קרנות אמריקאיות, שסירבו להצטרף להסדרי החוב שעליהן חתמה המדינה בעשור הקודם. בתגובה הוגדרה ארגנטינה חדלת פירעון, בפעם השנייה ב־13 שנה. אבל זה לא סירוב דווקאי, ילדותי או מתחמק. זהו צעד עקרוני מפוכח של מדינה שאינה מוכנה לשחק יותר במשחק שהחוקים שלו אינם מאפשרים לה לנצח בו. היא לא מוכנה יותר להיות תלויה בחברות אמריקאיות ובריטיות, מצב שהונצח עוד במאה ה־19, כהמשך לקולוניאליזם. מבחינת ארגנטינה, הגיע הזמן לשנות את מערך הכוחות.
רן אברמסון
נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר. צעד מפוכח . צילום: רויטרס
טוויטר: היתרון הוא החיסרון
הדו"ח של טוויטר לרבעון השני של השנה חושף את עומק המלכוד שבו מצויה החברה. התברר בו ש־14% מהמשתמשים לא מתחברים לאתר עצמו או לאפליקציה הרשמית, אלא מגיעים מיישומים אחרים ומשיתופים במגוון אתרים. השיעור הזה כפול מבשנה שעברה, ואנליסטים מעריכים שהמגמה תימשך, ושעוד פחות ופחות משתמשים ייחשפו לפרסומות בטוויטר. במילים אחרות, גולשים אוהבים לשתף מטוויטר, והיא דווקא רואה מזה פחות כסף. היתרונות הבסיסיים שלה - המינימליזם, הממשק הפשוט והחברתיות - הם שהופכים אותה למזמינה ונגישה בשלל דרכים (להבדיל מפייסבוק הצנטרליסטית), ולכן הם שעלולים להקשות עליה לצמוח. לא בטוח שאפשר להתגבר על הקאטץ' הזה.
דור צח
בדרך לרשות אשפוז
לפעמים מפעל ההפרטה הממשלתי מגיע למקומות מוזרים להפליא. הנה עוד דוגמה. במרץ החליטה שרת הבריאות יעל גרמן לשים סוף לניגוד העניינים המובנה שלפיו משרד הבריאות הוא המפקח על בתי החולים - וגם הבעלים של חלקם. בצעד היסטורי המליצה ועדת גרמן להקים רשות אשפוז שתפקח על בתי החולים כגוף עצמאי. עכשיו רק צריך להחליט מה יהיו סמכויותיה, אילו מתפקידי משרד הבריאות כיום היא תעשה בעתיד. לכאורה, עניין פעוט שגרמן ואנשי משרדה אמורים להסדיר בקלות, כמי שהמליצו על הקמת הגוף בשל ניגוד העניינים הברור להם. בפועל, לצורך העניין שכר המשרד חברת ייעוץ חיצונית כדי שתמפה את סמכויותיו ותמליץ אילו מהן להוציא לרשות החיצונית. כן, חברה חיצונית, בתשלום, מתבקשת להסביר למשרד ממשלתי מהם התפקידים שלו ואיפה הבעיות, אחרי שוועדה שלמה כבר דנה בכך. כשרגילים להפריט הכל, לפעמים מפריטים גם את ההיגיון.
שאול אמסטרדמסקי
גרמן, הפרטת ההיגיון . צילום: אוראל כהן רשות ההגבלים נגד מילים
רשות ההגבלים העסקיים בראשות דיויד גילה הודיעה השבוע כי תבחן התבטאויות של בכירים במשק בנושא תמחור מוצרים, כדי לוודא שלא ביצעו "תיאום מחירים מעל דפי העיתון". קשה לראות איך הרשות תצליח להוכיח קשר סיבתי בין התבטאות מסוימת לפגיעה בתחרות, ומנגד כבר נוכחנו לראות שהצהרות מוקדמות על העלאת מחירים מיטיבות לא פעם עם הצרכנים, שיכולים להפעיל לחץ לביטול ההתייקרות או לצמצומה. כדי להיטיב עם הצרכנים, עם התחרות ועם המשק כולו, עדיף שהרשות תעזוב את האיומים ואת הפשפוש בעיתונים, ותתמקד בכלים היעילים שיש לה, ובראשם אכיפה עיקשת.
נעמה סיקולר
גילה, עדיף שיחזור לעיקר . צילום: אוראל כהן סוכני הביטוח: דרושה רוויזיה מאז נכנסו חברות הביטוח הישיר לשוק, סוכני הביטוח מגנים על כבודם ופרנסתם בטענה שהם מעניקים ללקוחות שירות טוב יותר. אלא שדו"ח ראשון מסוגו של דורית סלינגר, הממונה על הביטוח במשרד האוצר, שניתח את תלונות הציבור על ענף הביטוח ופורסם השבוע, גילה שחברות הביטוח שמתבססות על סוכנים ספגו את שיעור התלונות המוצדקות הגבוה ביותר, ואילו חברות הביטוח הישירות ספגו הכי פחות תלונות. הממצאים מתווספים לדו"ח מלפני חודש, שלפיו החברות הישירות מטפלות בתביעות מהר יותר ונענות להרבה יותר תביעות מהחברות המסורתיות. שני המסמכים האלה לא מותירים לסוכני הביטוח מנוס: הם חייבים להמציא את עצמם מחדש, או לפחות לשפר דרמטית את השירות שהם כל כך מתגאים בו, כדי להצדיק את קיומם.
רחלי בינדמן
פסגת אפריקה בארה"ב
ברק אובמה אירח השבוע 50 מנהיגים מאפריקה בפסגה הגדולה אי פעם של נשיא אמריקאי ומדינאים מהיבשת השחורה. ברקע עמדה התקווה הגדולה שתלתה אפריקה בנשיא עם השורשים הקנייתיים, והמאמצים של אובמה לעודד השקעות ביבשת הן מצד הממשל והן מצד המגזר הפרטי. אבל ההתעקשות לקיים את הפסגה חרף מגיפת האבולה הקטלנית שפרצה באפריקה, ושניצנים ראשונים שלה כבר נמצאו באמריקה, קצת שמטה את הקרקע מתחת ליוזמה. בתוך סיקור מוטרד מאוד של האבולה בתקשורת האמריקאית ובהלה בקרב הציבור, אירוח המנהיגים האפריקאים בעיקר מרחיק אותם מהאמריקאים ומציף פחדים במקום לייצר קרבה ושיתופי פעולה. לפעמים טיימינג הוא כל ההבדל בין הצלחה לכישלון.
תמר טוניק
אובמה, דווקא עכשיו? . צילום: אי פי איי
האוצר מפספס את הקטנים
הקריטריונים שקבע משרד האוצר לפיצויים של אחרי המלחמה אינם מבחינים בין חברות ענק לעסקים קטנים. בעיני האוצר כולם שווים. אבל זו טעות. אין מה להשוות בין חגורת השומן והכיסים העמוקים של חברת ענק לבין יכולת ההתמודדות וההתאוששות של עסק קטן שמפסיד חודש של פעילות. מוזר שדווקא משרד האוצר תחת השר יאיר לפיד והמנכ"לית יעל אנדורן, ששמו לעצמם כדגל את הטיפול בעסקים הקטנים, לא הבין זאת ולא מצא דרך להעניק לעסקים הקטנים הטבות בקבלת הפיצויים. אפשר היה לגבש קדימות בתור, מסלול מהיר, חישוב פייסני יותר, מקדמות, ערבויות, כל דרך שתמנע את קריסת העסק - ותבהיר שהמשרד מבין כמה דברים בסיסיים בעסקים.
גולן פרידנפלד