דרוש מועמד נקי כפיים
לאחר שסילבן שלום ובנימין בן אליעזר סולקו מהמרוץ לנשיאות, נותרנו עם שלושה פוליטיקאים. האם ניתן ללמוד מכך שהחשודים הורחקו ונקיי הכפיים נותרו? ממש לא

לאחר ששני מועמדים, סילבן שלום ובנימין בן אליעזר, סולקו מהמרוץ לנשיאות, נותרנו עם שלושה פוליטיקאים - רובי ריבלין, מאיר שטרית ודליה איציק. מועמדותם של השניים סוכלה לאחר שעננות ושדים מעברם צצו בדיוק כאשר מועמדותם לנשיאות היתה פוטנציאלית (סילבן) וריאלית (פואד). האם ניתן ללמוד מכך שהחשודים הורחקו ונקיי הכפיים נותרו? ממש לא. נכון, אף אחד מהשלושה לא סיים עם הרשעה פלילית ואפילו לא עם ממצא שלילי רשמי לחובתו, ובכל זאת, הם נחלצו מצרות שהותירו בהם כתם ציבורי וערכי.
בנימין בן אליעזר פואד והדופלקס ביפו . צילום: ישראל הדרי, יובל חן מאיר שטרית זוכה ב־1998 בידי בית המשפט המחוזי בירושלים מהאשמות שיוחסו לו לפיהן השתמש לצרכיו הפרטיים, בעת נסיעותיו לחו"ל כגזבר הסוכנות היהודית, בכרטיס אשראי מוסדי של הסוכנות שהיה בידיו. ההוצאות הפרטיות באישום אחד הסתכמו ב־13,707 דולר ובאחר ב-6,131 דולר. השופטת מיכאלה שידלובסקי־אור זיכתה את שטרית לנוכח ליקויים בהנהלת החשבונות של הסוכנות. ועם זאת, ניתן להעלות על הדעת עובד ציבור זהיר יותר, שבתום הנסיעה נכנס למנהל החשבונות, ומעדכן ומוודא שההוצאות הפרטיות מופרדות מהציבוריות. וניתן להעלות על הדעת גם אחד כזה שמלכתחילה שולף את כרטיס האשראי הפרטי שלו, ולא המוסדי, כאשר הוא מבצע רכישה פרטית.
גם הסיפור של איציק מבטא ערבוב בעייתי בין הציבורי לבין הפרטי. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס גילה כי סך הוצאות האחזקה והרכישות לדירתה הפרטית כיו"ר הכנסת ה־17 הסתכמו ב־244 אלף שקל. בדומה לסיפור שטרית, גם כאן נמצא האשם בנהלים הלקויים עליהם הרחיב המבקר. ושוב, בדומה לשטרית, ניתן להעלות על הדעת איש ציבור שזהירותו בכספי ציבור מאפשרת לו להתמודד בהצלחה ולא להיכשל אל מול מה שכינה המבקר הנחיות "עמומות ונתונות לפרשנויות שונות".
לראובן ריבלין סגר היועץ המשפטי לממשלה מזוז שבעה תיקים ב־2004. כולם נולדו מההאזנות הסתר המרובות שהוצמדו לקבלן דודי אפל שלימים נשלח ל-3.5 שנות מאסר. אפל היה אחד ממלכי מרכז הליכוד המיתולוגי ונהג להעסיק פוליטיקאים בתקופות שבהם לא כיהנו בתפקידים ציבוריים. כמו ריבלין שהעניק ייעוץ משפטי ל"צביון", חברה של אפל. ריבלין נחשד שכפוליטיקאי המשיך ביחסים החמים והפסולים עם אפל. אחד הסיפורים נגע לוועדה לבחירת שופטים, בה היה ריבלין חבר.
בוועדה נדון קידומה של השופטת זיווה הרמן-הדסי שהרשיעה חבר קרוב של השניים, ראש לשכת דאז, עורך דין דאז דרור-חוטר-ישי. באחת ההקלטות נשמע אפל נוזף וצורח על ריבלין שלא הפגין התנגדות נחרצת למינוי. התיק נסגר כי לא הוכח שריבלין פעל כמצוותו של אפל, אבל עצם השיחה זעזעה את פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל שהמשיכה להחזיק את התיקים נגד ריבלין פתוחים עד שמזוז סגור אותם אחרי שלוש וחצי שנים ממש כנכנס לתפקידו.
חסד גדול עשה משה קצב עם המועמדים לנשיאות. אחריו, הציפיות בהחלט כבר לא בשמיים. קצב, כמו גם העדיפות המובנית לפוליטיקאים בתהליך הבחירה, סלל את הדרך למשכן גם לדמויות שהשלמות מהן והלאה. לפעמים, הרבה הלאה. החסד הנוסף שעשה קצב הוא שהמאמץ לסנן מועמדים בעייתיים הוא טרם המינוי. לכן יש יתרון מסויים במינוי כאלה שהחשדות נגדם כבר נבדקו. אבל להגיד עליהם שיצאו מהבדיקה ללא כתם ודופי? ממש לא.



