טבע זקוקה לגיבור

טבע שוב זקוקה למנכ"ל מיתולוגי. זקוקה לגיבור. למנהל שיבוא ויוציא אותה מן המערבולת שאליה נקלעה בשנים האחרונות. אופציה אחרת לא קיימת. האופציה האחרת היא חידלון. בחוץ כבר אורבים בנקי ההשקעות, קרנות פרטיות וחברות תרופות שישמחו לנגוס בכל נתח עסיסי מענקית הגנריקה העולמית.

טבע יודעת בדיוק איך זה עובד. היא השתתפה בחגיגות מסוג זה לא אחת בעצמה, למשל, כשרכשה את רציופארם ב־2010 ב־5 מיליארד דולר או כשוויתרה על חטיבת הגנריקה של מרק כאשר מחירה הרקיע שחקים ל־7 מיליארד דולר עקב התחרות העזה שהתחוללה עליה.
לארז ויגודמן יש אמנם ניסיון לא רע בהכנה ומירוק של חברות לקראת מכירתן כפי שעשה במכתשים אגן ש־60% ממניותיה נמכרו לכמצ'יינה, אך הוא גם מנהל מוכשר שהוכיח את עצמו בהובלת מערכות גדולות ומורכבות כמו שטראוס. לכן בטבע בפרט ובישראל בכלל, צריכים לקוות שהוא ישתמש במומחיות השנייה שלו כדי להחזיר את החברה לפסי הצמיחה.
אלי הורביץ. האם ויגודמן יצליח גם הוא לזהות את העתיד של טבע? . צילום: אביגיל עוזי עבור המשקיעים זה דווקא לא בהכרח נכון. בטווח הקצר שווי חלקיה של טבע שיימכרו לכל המרבה במחיר עשוי להיות גבוה יותר מאשר לחברה גדולה שתיכנס לתהליכים של ארגון ומיקוד מחדש. תהליכים מסוג זה תמיד מלווים בחוסר ודאות ותדמית שנפגמת, מה שיורגש, ולמעשה כבר מורגש היום, במהירות במחיר המניה.
באופן מפתיע, אבל גם כזה שיכול לשחק לטובתו של ויגודמן, יש לא מעט קווי דמיון בין המצב שבו אלי הורביץ, המנכ"ל המיתולוגי של טבע קיבל את חברת התרופות, לבין מצבה היום.
אמנם סדרי הגודל שונים מהותית, אך בשני המקרים התשתית הטובה קיימת ומה שצריך הוא "רק" לזהות את הדבר הגדול הבא. אלי הורביץ זיהה את הקופקסון ושינה את פניה של טבע. המשימה של ויגודמן, אם הוא רוצה שכהונתו כמנכ"ל טבע תהפוך לתפקיד חייו היא לזהות את עתידה של טבע.