המסע הקולינרי • חלק ז': עוטף עזה

וידיאו

טקסט

במסעות הקולינריים הקודמים של ניב גלבוע:

הגליל - לא עוד חומוס ובשרים
נצרת - בירה קולינרית שמנפצת דעות קדומות
עכו - דו הקיום עובר דרך הקיבה

ניב גלבוע יוצא לעוד מסע קולינרי מרתק, והפעם מגיע לאזור עוטף עזה. במהלך הסיור הוא עובר בין מקומות שהם מוסד כמו ממסעדת שמרלינג בצומת כפר עזה. אלפי חיילים עברו שם לאורך השנים, בין קרב למבצע למלחמה, וכולם בדרך הזמינו לאכול את תותח על סימן 4. ותיקי הקרבות ששרדו עוד זוכרים את הקסאם שהתפוצץ כמה מטרים משולחן האוכל שלהם - בנס לא היו נפגעים.

עוטף עזה זה לא רק מסעדות. באיזור יש יצרני מזון קטנים וגם גדולים. בשדות נמצאות מאות כוורות, כשיד מרדכי זאת אולי החברה הכי מוכרת באיזור. הדבש שלהם נמכר ברחבי העולם.

אבל לא הכל זה חברות ענק כמו יד מרדכי, בקיבוץ בארי בחדרון קטנטן ליד חדר האוכל מכינים גבינות יוצאות דופן, בברור חייל תאכלו בשר בנוסח ברזיל, חס ושלום שלא תטעו שמדובר בבישול ארגנטינאי נוסח הקיבוץ השכן - אור הנר

אבל העיירה שהכי מזוהה עם נפילות, קסאמים, ופצמרים, המקום שהפך לשם נרדף למלחמות קצרות ימים וחסרות תוחלת, מקום שבתודעה הלאומית שלנו נתפס כגבול האחרון - היא שדרות. ופה תאמינו או לא הגיעה הבשורה מתל אביב. נכון, יש עוד כברת דרך כדי שהיא תחשב מסעדה ברמה תל אביבית - אבל הכיוון לפחות חיובי.

שדרות בכלל היא לא מה שחשבתם - גם החומוס המקומי הפך למעוז של היפסטרים וצעירי האיזור שלוגמים ערק בין ביס לביס.

אז התודעה זוכרת קסאמים ופצמרים, את עזה וחמאס. אבל המציאות של עוטף עזה כיום היא אחרת לגמרי. כשרגוע אין דבר יותר טוב מאוכל, אנשים שמחים ושבעים ואולי טיפת דבש טהור, כדי להחזיר את הנורמליות.