"המרוץ": סיפור נהדר שמחזיק סרט שלם

פתיחה

חודשיים לפני פתיחת אולימפיאדת ריו, שבטח תספק סיפורים נהדרים בעצמה, עלה לאקרנים הסרט "המרוץ" שמגולל את אחד מהסיפורים הכי מפורסמים בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים, אם לא הגדול שבהם - סיפורו של ג'סי אוונס.

הסרט עוקב אחרי ג'סי אוונס (סטפן ג'יימס, "סלמה") במשך תקופה של שנתיים - מתחילת לימודיו בקולג' ועד לחזרה מאולימפיאדת ברלין, בה שבר האתלט האפרו-אמריקאי שיאי עולם וקטף 4 מדליות זהב, כל זה מול עיניו הנבוכות של היטלר.

רוב הסרט מתמקד ביחסים בין אוונס למאמנו הלבן לארי סניידר (ג'ייסון סודייקיס, "איך להפטר מהבוס"), גם הוא דמות חשובה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים שגידל לא מעט שיאני עולם ואלופים אולימפיים. למרות שהדמות של סניידר קצת קלישאתית (מאמן בודד ואלכוהוליסט שמזהה את הכישרון של אוונס ומנסה להגשים דרכו את הדברים שהוא עצמו לא הצליח לעשות), מערכת היחסים שלהם היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהסרט עובד, וכל הקרדיט לג'יימס וסודיקייס שמספקים הופעה נהדרת.

הסרט מתמקד גם במערכת היחסים של אוונס עם אשתו, רות' (שאניס בנטון), שעובדת בנוסחה הכל-כך מוכרת מסרטים ביוגרפיים אחרים - סיפור אהבה שעומד למבחן אל מול הפיתויים של ההצלחה. הסיפור הזה לא עובר טוב, גם בגלל שסיפור אהבה שעומד במרכזו לא נבנה מספיק טוב וגם בגלל שאניס בנטון עצמה, שמתגלה כאן כשחקנית נוראית.

מלבד היותו סרט ספורט, "המרוץ" הוא גם סרט פוליטי- אוונס מתמודד כל הסרט עם הצדדים המכוערים של הגזענות בארה"ב והסרט עוסק בנושא זה סה"כ בצורה טובה, עם כמה סצנות נהדרות ביניהן סצנת מלתחות נהדרת שמגיעה בתחילת הסרט ונותנת את הטון הכללי ועד לסצנה שחושפת את הגזענות בצוות האימון האולימפי.

לצד זה, הסרט מפספס המון בשני קווי עלילה שאפשר להוציא מהם יותר לטעמי - הראשון הוא הדיון על עצם שליחת ספורטאים אמריקאים למשחקים האולימפיים בברלין עקב יחס הנאצים ליהודים והדיון בעד ונגד. שני הצדדים מוצגים ע"י שחקנים נהדרים שבצד אחד עומד ג'רמיה מאהוני (ויליאם הארט, "היסטוריה של אלימות") שתומך בחרם, ומנגד אוורי ברנדג' (ג'רמי איירונס, קולו של סקאר מ"מלך האריות"). הדיון מרתק מספיק בשביל שיהיה קשה לפספס אותו, אבל הסרט מסרב להיכנס כאן לקרביים של העניין הזה ולא עוסק כמעט בעובדה שמדובר בהחלטה פוליטית ולא בהכרח ערכית, הכל כמובן בשביל שגרמניה תוצג כאן כרוע המוחלט; אבל גם זה לא באמת קורה.

הבמאית הגרמנייה לני ריפנשטאל (קאריס ואן הוטן), שנבחרה ע"י היטלר בעצמו לעשות סרט תעמולה לעליונות הנאצית מאירועי האולימפיאדה, מוצגת כאן כמעין גיבורה שלא רק שנאבקת בגבלס (שמוצג בסרט כרוע המוחלט) למען היצירה שלה, אלא עושה זו גם למען אוונס ושוויון חברתי ובמידה מסוימת מוצגת כ"קורבן" של השלטון הנאצי.

במציאות, ריפנשטאל בהחלט הציגה את אוונס בסרט "אולימפיה" כסוג של גיבור, אבל הכל היה למען היצירה והאידאלים שלה וממש לא מתוך שליחות חברתית, בכל זאת, מדובר בבחורה שהשתמשה באסירים יהודים ממחנות ריכוז לסרטיה, למרות שידעה מה קורה בשטח. מי שרואה את הסרט הזה ולא מכיר את ריפנשטאל עלול לחשוב שמדובר בסוג של קורבן וחבל, כי זה רחוק מהמציאות.

מי שכן מוצג בסרט באור חיובי ובצדק הוא לוץ לונג, יריבו של אוונס על מדליית הזהב בקפיצה לרחוק, שעזר לאוונס וחגג איתו מול הקהל הגרמני וגם הפך לחברו הטוב, עד שנשלח ע"י גרמניה לחזית ונהרג.

למרות שהוא עוסק בהרבה עניינים מסביב, "המרוץ" (שנקרא במקור "Race", בחירה מתוחכמת שמשחקת על 2 המשמעויות של המילה- מרוץ וגזע) הוא בסופו של דבר הוא סרט ספורט וככזה הוא מוצלח במיוחד - המירוצים עשויים נהדר וכך גם הבניית הסיפור של אוונס כגיבור ספורטיבי.

בסיכומו של יום, "המרוץ" סובל מלא מעט בעיות (בעיקר בעלילות המשנה) אבל ההופעות המצוינות של השחקנים הראשיים יחד עם הסיפור הבאמת מדהים של אוונס הופכות אותו לכזה שכדאי לראות ולו רק בשביל ללמוד את סיפורו של אלוף אמיתי שנאבק לא רק למען הישגים אישיים אלא למען מיעוטים באשר הם ויצא מנצח.

"המרוץ"

3 וחצי כוכבים

"המרוץ", בבתי הקולנוע ברחבי הארץ החל מ-02.06.2016