האם נבלמה התייקרות הדירות?

מי שמחפש את האור בקצה המנהרה יכול להגיע לעמ' 20 בסקירה המוניטארית של בנק ישראל. נכון, מחירי הדירות המשיכו לדהור גם בשנה האחרונה והעליה מסתכמת ב-8%, אבל רגע: העליה הואטה ברבעון האחרון של 2013 ואולי אפילו נעצרה. יש כבר יותר מסימן אחד להתמתנות במחירי הדירות. דירות חדשות כבר לא נחטפות ובקונים לוקחים את הזמן שלהם. בנק ישראל מציין בסקירתו שבשלוש השנים האחרונות עולה קצב התחלות הבניה על קצב הריבוי הטבעי. מכיוון משך בניית דירה נע בין שנתיים לשלוש אנחנו אמורים כבר להרגיש בהיצע הגדל. זה לא אומר שיש כבר בשוק עודפי היצע מפני יעבור זמן עד שההיצע ידביק את הפיגור שנוצר במהלך השנים, אם כי לא ברור מהו עומק הפיגור.
לחץ הביקושים לדירות נוצר לא רק על ידי משפחות הזקוקות לגמורים אלא גם על ידיד משקיעים. בנק ישראל מציין בסקירה את המאמצים לצמצם את הביקושים לדירות השקעה באמצעות מיסוי ומגבלות אשראי אך מציין כי נוכח הריבית הנמוכה קיים עדיין בשוק תמריץ להשקעה בדירות.
הביקושים הנמשכים מצד משקיעים אינם הנעלם היחיד שאינו מאפשר לקבוע האם יש בימן לבלימה בעליית מחירי הדירות. נתוני התחלות הבניה או מספרי הדירות שבנייתן הסתיימו מספקים רק חלק מהתמונה. השאלה היא גם היכן נבנות הדירות החדשות. שר השיכון מתגאה כידוע בתנופת הבניה הנרחבת בשטחים. אבל מוקדי המחסור בדיור ועליית המחירים אינם נמצאים בהכרח באריאל, תפוח או קריית ארבע.

קצב הבניה באזורי הביקוש מוכתב היום על ידי יזמים, ואלה יודעים להתאים היטב את הביקוש המקומי לנפח הבניה. קצב הבניה באזורים אלה עשוי להספיק כדי למנוע עליה של מחירי הדירות אבל רק טעות גדולה בתכנון או משבר כלכלי גדול יכולים להביא לירידה משמעותית של המחירים. בסופו של דבר, איש אינו מעוניין בירידה כזו: ירידה משמעותית בשיעור הגבוה מ-10% עלולה למוטט את הקבלנים, ולפגוע בביטחונות שיש לבנקים כנגד ההלוואות ולאלץ אותם לרשום הפרשות גדולות כנגד חובות מסופקים.
גם הפוליטיקאים, המשמיעים מידי פעם הצהרות נבובות על כוונתם "לטפל" במחיר הדיור, לא מתכוונים לכך ברצינות. אחרי הכל, רוב הציבור מחזיק בדירות, ובנק ישראל מציין בסקירתו שעליית מחירי הדירות, לצד עליית שערי המניות בבורסה, תורמת לתחושת העושר של הציבור המתבטאת גם בגידול בצריכה הפרטית.
אז מה הפלא שבמהלך שנה שלמה של כהונה לא נקפה הממשלה אצבע להפחתת מחירי הדיור?