הדחת רוני גמזו: כך ייעשה לאיש שהביך את נתניהו

לאחר שנדמה היה שראינו כבר הכל במשבר הרופאים הנוכחי, הגיע בסוף השבוע שעבר קצב האירועים לשיאים דרמטיים שאף אחד לא דימיין שיכולים להתרחש: ביום חמישי ב-11 בבוקר נפתח בבג"ץ הדיון המכריע בעניין התפטרות הרופאים, ובעוד הצדדים מתקוטטים, החלו לזרום לתיבות המייל של אנשי האוצר, הרופאים והעיתונאים ידיעות ראשונות על סילוקו של פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל הבריאות, מתפקידו והחלפתו בפרופ' שלמה מור יוסף.

זמן קצר לאחר מכן התברר כי באותו ערב תשודר קלטת סנסציונית שבה יישמע גמזו מותח ביקורת חריפה על ראש הממשלה, פקידי האוצר ועל הסכם הרופאים שנחתם לפני שלושה חודשים. בסופו של אותו יום נותר גמזו, שעד לאחרונה נחשב אחד המנכ"לים המוערכים בתולדות המשרד, כשהוא חבול ומושפל והמשך כהונתו בספק.

כדי לרדת לשורשי הפרשה צריך לחזור שנה וחצי אחורה, לכנס ים המלח של צמרת מערכת הבריאות במאי 2010, לשם הגיע גמזו כמה ימים לאחר שמונה לתפקיד על ידי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ונשא את נאומו הראשון כמנכ"ל המשרד.

דקות ספורות לאחר שהחל לדבר, הבינו הנוכחים שתקופה חדשה לגמרי מתחילה במשרד הבריאות: גמזו, שנכנס לתפקידו לאחר הטראומה של התפטרות המנכ"ל הקודם איתן חי-עם על רקע פרשת הקברים בברזילי (שבה ליצמן התעקש על פינוי קברים במחיר עיכוב בניית האגף המוגן של בית החולים), בחר באותו נאום לתקוף חזיתית את מי שלמעשה מנהל את משרד הבריאות - משרד האוצר.

"אפילו הסמנכ"לים במשרד הבריאות אומרים בייאוש שהאוצר לא ייתן, שאולי אפשר להתייעל עוד קצת כי האוצר דורש", אמר גמזו. "למה? זה לא מספיק ששוכבים 70 אלף חולים בפרוזדורים? לא מספיק שחולים נתקעים במיון? מתי יגידו לנו די, התייעלתם מספיק? ועל חשבון מי מתייעלים? שאלנו את המבוטח אם הוא מסכים שנתייעל על חשבונו?".

אנשי האוצר לא אהבו, בלשון המעטה, את מה ששמעו. הם הופתעו מהטון התוקפני, והבינו כי לראשונה אחרי שנים מצפה להם התמודדות קשה עם מי שסימן מראש ובצורה בוטה: לא אהיה יס-מן - לא של האוצר, ולא של ליצמן, שנחשב לאחד השרים המקורבים ביותר לאוצר ולמי שיודע לעבוד עם המשרד בשיתוף פעולה הדוק. לא מעט אנשים במערכת הבריאות בטוחים שהנאום ההוא גזר את גורלו של גמזו, ושכבר מאותו הרגע הוא סומן שם כאויב.

ההמשך לא היה טוב יותר: ליצמן המשיך להיות קרוב לאנשי האוצר ולהגיע כך להישגים מולם, אך גמזו היה ונותר סדין אדום במשרד. לא רק סביב משבר הרופאים נמתחה נגדו ביקורת קשה, אלא גם סביב סוגיות אידיאולוגיות נוספות: גמזו נהג להופיע בוועדות הכנסת ולהוציא תגובות לתקשורת שבהן תקף את האוצר והתנגד למדיניותו, בסוגיות כמו המשך הפרטת שירותי בריאות התלמיד, הפרטת ההוסטלים לניצולי שואה ותוספת התקנים לאחיות שלא מומשו בפועל.

גם היחסים בין ליצמן לגמזו לא נחו על זרי הדפנה. בין השניים קיימים הבדלי גישות מהותיים ביחס להתמודדות עם האוצר (ליצמן מאמין שניתן להגיע להישגים באמצעות יחסים טובים עם המשרד, תוך כדי ויתור והתגמשות בנושאים שקריטיים לאוצר, והתעקשות במקרים אחרים שחשובים לו). ואולם עד כה הדף ליצמן ניסיונות לפטר את גמזו. למקורביו נהג ליצמן לומר: "לא מתגרשים פעמיים", בהתייחסו לטראומה של התפטרותו ההפגנתית של המנכ"ל הקודם חי-עם.

מבחן רמב"ם

היחסים העכורים בין האוצר לגמזו הגיעו לשיא שלילי בשבועות האחרונים סביב מה שרבים במערכת מגדירים כמשבר החמור והמסוכן ביותר שהיה אי פעם במערכת הבריאות בישראל - משבר הרופאים. סכסוך העבודה הזה, שכבר מזמן יצא משליטת כל השחקנים המרכזיים בו, הוא אירוע מתגלגל שהמדינה פשוט לא יודעת כיצד להתמודד עמו.

את הסכסוך בין האוצר לגמזו בעניין הטיפול במשבר ניתן להגדיר גם כוויכוח על דוקטרינ ת הכוח. מצד אחד, האוצר ובמידה רבה גם ליצמן, מאמינים שיש להכריע את המשבר באמצעות הרתעה והפעלת כוח נגד הרופאים, ושדרוש "צעד מנהיגותי" שיאותת לרופאים שיש גבולות לכוח ושאי אפשר "לשרוף את המועדון" ולסכן חולים בשם התקוממות על הסכם שכר שלא נראה להם. מצד שני, גמזו מסכים עם האוצר שהרופאים עוברים על החוק ולפעמים גם נוהגים בחוסר תום לב (למשל, בכירים שמעודדים מתמחים להתפטר ולנטוש מחלקות) - אבל משוכנע ששימוש בכוח רק יסלים את המצב, יגרור שימוש בעוד יותר כוח מצד הרופאים, וכך הלאה - בלופ אינסופי ומסוכן.

בשבועיים האחרונים עמד סיר הלחץ להתפקע: גמזו סירב לדרישות האוצר להפעיל כוח רב יותר על הרופאים המורדים: הוא הרגיז את האוצר ואת ליצמן כשהמתין עד לרגע האחרון עם העתירה לבית הדין הארצי לעבודה לביטול ההתפטרות השנייה שלהם, סירב לנזוף במנהלי בתי החולים הגדולים במרכז - פרופ' גבי ברבש, מנהל איכילוב ופרופ' זאב רוטשטיין, מנהל שיבא - שנחשבים באוצר למי שיצרו במו ידיהם וממשיכים להזין את התקוממות הרופאים, ועיכב את הגשת הבקשה לביזיון בית הדין נגד המתמחים שנטשו השבוע את המחלקות - ימים ספורים לפני הדיון בבג"ץ בעניינם ולמרות שבית הדין אסר עליהם להתפטר.

נקודת הרתיחה הגיעה בפרשת רמב"ם בסוף השבוע שעבר: לאחר נטישת עשרות ממתמחי רמב"ם את המחלקות, הודיעו גם 25 רופאים בכירים בבית החולים כי בכוונתם להתפטר. ליצמן ואנשי האוצר החליטו כי הגיעה העת לבצע "אקט מנהיגותי" ולפטר לאלתר עשרה מבין הרופאים הבכירים בבית החולים, שנהפך באחרונה למוקד התקוממות מרכזי לצד בתי החולים איכילוב, מאיר ושיבא. כל זאת בשעה שפרופ' רפי ביאר, מנהל רמב"ם, שנחשב עד לאחרונה למנהל המקורב ביותר לליצמן שוהה בחו"ל, ואת בית החולים מנהל בפועל פרופ' שמואל רייסנר.

גמזו היה האיש שנדרש לבצע את הצעד: הוא ביקש מרייסנר להודיע לעשרה מהמתפטרים כי עליהם ללכת הביתה באופן מיידי. בתגובה הודיע רייסנר כי הוא לא יכול לבחור מביניהם, וביקש מהמשרד לפטר את כולם או להחליט בעצמו מי יהיו המפוטרים. גמזו ניסה להיעתר לבקשת רמב"ם לפטר את כולם, אך ליצמן התעקש על עשרה בלבד. גמזו החליט לנסוע לרמב"ם, לדבר אל לבם של הבכירים ולבקש מהם למשוך את מכתבי ההתפטרות כדי להימנע מהצעד הקשה. הרופאים שמעו אותו, ביקשו להתייעץ, וכשהבינו שהצעד ננקט רק כלפי רופאי רמב"ם - ולא כלפי רופאי איכילוב למשל - החליטו לסרב לבקשתו.

גמזו נאלץ להעביר לרייסנר שמות של עשרה מהם - שיפוטרו מיידית. בבוקר יום רביעי הודיע לו רייסנר כי הוא מעדיף שיפטרו אותו מאשר לפטר רק עשרה מבין 25 הרופאים. זמן קצר לאחר מכן שיחרר דובר רמב"ם הודעה רשמית לתקשורת על כך שהנהלת בית החולים מסרבת לבקשה, ובמלים אחרות: מרד של בית חולים ממשלתי בהנהלת המשרד.

גמזו נדרש לפטר לאלתר את רייסנר. הוא זימן אותו לשימוע שבסופו לא עשה את הצעד. הוא היה משוכנע כי פיטורי רייסנר יגררו השבתה של רמב"ם וגל התפטרות של עשרות בכירים מכל בתי החולים במרכז. גמזו גם שם לב שבכל שלב ושלב בהעלאת מפלס הכוח שמפעילה המדינה - מצטרפים למאבק רופאים שהיו אדישים למאבק בתחילתו. הוויכוח על דוקטרינת הכוח הגיע לשיאו - ואתו גם העוינות בין האוצר ולשכת ראש הממשלה לגמזו.

מור יוסף נקרא לדגל

בשלב זה נפלה סופית ההחלטה בלשכת ראש הממשלה - להזיז את גמזו מניהול המשבר ולמנות במקומו את מור יוסף, לשעבר מנכ"ל הדסה. גמזו, בטוחים שם, רחוק מלהיות מתווך אובייקטיבי ונטול פניות בתהליך. הוא הגיע מאיכילוב (היה סמנכ"ל בית חולים) ורוצה לחזור לאיכילוב, ויעשה הכל כדי "לאתרג" את הרופאים הבכירים שם ובבתי החולים האחרים, ולעולם לא ייצא נגדם באופן אמיתי.

ואולם הרעיון לצרף את מור יוסף לא נולד בימים האחרונים, אלא עלה לראשונה כבר לפני שבועיים על ידי אנשי האוצר ולשכת ראש הממשלה. מור יוסף, שרק לפני שבועיים סיים את תפקידו בהדסה, אהוד ביותר על אנשי האוצר: לאורך המשבר הוא היה המנהל היחיד שיצא בגלוי בביקורת חריפה נגד צעדי המתמחים והרופאים הבכירים, כאשר בבית החולים שלו הוא השליט סדר כמעט מופתי - מעט מאוד מתמחים התפטרו בגל האחרון בהדסה, ובכירים לא התפטרו. רק ביום שלישי שעבר, יומיים לפני מינויו, יצא מור יוסף בגלוי בתוכנית "פוליטיקה" בערוץ 1 נגד הרופאים והשתלח בצורה חריפה כלפי הרופאים המורדים ומנהלי המחלקות שמובילים את המרי.

מעניין לציין כי בעבר היו היחסים בין מור יוסף לליצמן גרועים ביותר - הם הסתכסכו על רקע פרשת "האם המרעיבה" שבנה טופל בהדסה. באותה פרשה יצא ליצמן נגד בית החולים והרגיז את בכיריו. ואולם מאז יושרו כנראה ההדורים ומור יוסף זכה לנקודות אצל ליצמן לאורך משבר הרופאים. הרעיון לצרף את מור יוסף הוצג לגמזו במטרה להציג את העניין כמהלך בהסכמה. גמזו הסכים, בתנאי שבמקביל למור יוסף ימונה גם פרויקטור מטעם האוצר שלא היה מעורב במשבר הנוכחי ולא סובל מחוסר אמון מצד הרופאים כמו בכירי האוצר הנוכחיים. באוצר סירבו, והרעיון נגנז.

בימים האחרונים, בעקבות סרבנותו של גמזו לנקוט יד קשה יותר נגד הרופאים, התגבר הלחץ מלשכת רה"מ להכניס לתמונה את מור יוסף - וגמזו קיבל על כך הודעה רשמית ביום רביעי בערב, עוד לפני שהתפוצצה פרשת הקלטת. ההודעה הרשמית לתקשורת יצאה ביום חמישי, ולוותה במבוכה גדולה ללשכת רה"מ וסגן שר הבריאות: מור יוסף התנגד להגדרתו כפרויקטור והודיע כי הוא מסרב לקבל את התפקיד. שעה לאחר מכן כבר יצאה הודעה מתקנת שלפיה מור יוסף ישמש כ"יועץ" - כאשר לאף אחד לא ברור מה בדיוק ההבדל בין הדברים.

נשק יום הדין: הקלטת

מה שזירז ואיפשר את מינויו של מור יוסף לממונה על המשבר היה כמובן פרסום ההקלטה של השיחה שקיים גמזו עם מתמחים ורופאים בכירים, שבה תקף את כל העולם ובעיקר הביך את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בקלטת נשמע גמזו אומר: "כשאני ישבתי עם ראש הממשלה בישיבה והסבירו לו שהרופאים הם בכל זאת מגזר חזק מאוד ומתחיל להיות חוסר ברופאים. אז הוא אומר: 'יביאו רופאים מהודו, זה עולם גלובלי!'". נתניהו, אגב, לא הכחיש את הדברים עד כה.

על אנשי האוצר אמר גמזו בקלטת: "אתם לא מבינים את רמת המניפולציות, את רמת המאפיונריות ואת רמת האגרסיביות שמופעלת כלפי כל מי שעובד מולם. גם אני, ואני עומד לאורך זמן. רק תרשמו לכם שאת הפיטורים שלי הם כבר ביקשו כמה פעמים בשנה האחרונה".

ל-TheMarker נודע כי הדברים נאמרו זמן לא רב לאחר חתימת ההסכם עם הסתדרות הרפואית לפני כשלושה חודשים, בפגישה שערך גמזו עם קבוצה מצומצמת של מתמחים ורופאים בכירים מאיכילוב. הרופאים באותה פגישה, שאגב לא נשמעים בקלטת שפורסמה, הביעו כעס רב ורצון לצאת בצעדים קיצוניים נגד ההסכם. גמזו, שלא ידע כמובן שהוא מוקלט על ידי אחד הנוכחים, ניסה להסביר להם שמאבק כזה לא יהיה פשוט, מכיוון שהם עומדים מול כוחות חזקים ביותר, להסביר להם שהם לא ממש מבינים "עם מי יש להם עסק".

השיחה הסגורה שנאמרו בה דברים בחופשיות שמאפיינת פגישות קטנות ואינטימיות, הכתה גלים שלושה חודשים מאוחר יותר וסללה את הדרך סופית למינוי של מור יוסף, והיוותה לטענת אנשי האוצר "הוכחה" כי גמזו מחובר לצד של הרופאים.

מה הסיבה לפרסום ההקלטה דווקא עכשיו? מדוע שמרו אותה הרופאים בכספת עד עתה? התשובה, ככל הנראה, נעוצה בעובדה שהמשבר הגיע השבוע לשיאו - הזמן האולטימטיבי לאלץ את נתניהו לצלול במלוא הכוח לתוך המשבר. וזה, לפי כל ההערכות, בדיוק מה שמתכוון ראש הממשלה לעשות בשבוע הקרוב. מה שבטוח הוא שגמזו כבר לא יהיה אורח רצוי בלשכת נתניהו בעתיד הנראה לעין. מה שעוד בטוח הוא שהציבור קיבל בשידור חי ובאופן יוצא דופן הצצה אותנטית למה שמתרחש בחדרי חדרים של המשבר ולצורת החשיבה של ראש הממשלה.

לאן ממשיכים מכאן?

אז מה יהיה עכשיו? בג"ץ שלח את המתמחים להשיב עד היום ב-10:00 אם הם מוכנים לחזור להידברות עם האוצר באמצעות מתווך. הליכי בקשת ביזיון בית הדין נדחו עד היום בצהריים. אם ישיבו המתמחים בשלילה - יחודש מיידית הליך ביזיון בית הדין והם צפויים לקנסות גבוהים של עד אלפי שקלים לכל יום שבו אינם מופיעים במחלקות. לא יהיה זה הימור פרוע לנחש שהמתמחים ישיבו בשלילה להידברות, או יציבו לה תנאי שברור מראש שהמדינה לא תקבל, כמו לקבוע שההידברות תכלול אפשרות של קיצור או פתיחת ההסכם. לפיכך, צפויים הימים הקרובים להיות סוערים ביותר ואולי אף לכלול ענישה המונית וחריפה של רופאים.

מור יוסף עצמו נמצא כעת בחו"ל וישוב לישראל רק ביום רביעי. במערכת הבריאות יש המטילים ספק ביכולתו להביא לפתרון המשבר באמצעות הידברות, שכן למרות שהרופאים נזהרים בשלב זה בכבודו - הוא לא נתפש על ידם כמתווך בלתי תלוי, אלא כמי שמזוהה עם המדינה והאוצר ומצדד במדיניות יד קשה נגד הרופאים.

הרופאים, שעד כה ירו לכל הכיוונים בדרישותיהם ובטענותיהם נגד ההסכם - החלו באחרונה להתכנס לדרישה אחת ממוקדת: קיצור ההסכם שכיום עומד על תשע שנים (מהן שנה וחצי כבר חלפה). כלומר: הרופאים יסכימו לקבל את ההסכם כולל מה שהם רואים כ"צפרדעים" שבתוכו כמו שעון נוכחות ותורנויות מומחים, בתנאי שיהיה להם אופק להכריז שוב על סכסוך עבודה בעוד 3-4 שנים - ולהתעקש על הדברים שלטענתם חסרים בהסכם הנוכחי. גם אמירות חוזרות ונשנות של שופט בית משפט העליון חנן מלצר בגנות אורכו של ההסכם ובכך שאורך ההסכם אינו מקודש - נותנות לדרישה זו רוח גבית.

מנגד, המדינה, עדיין רואה בקיצור ההסכם כניעה לכוח ויצירת תקדים מסוכן שיביא לשביתת רופאים פרועה נוספת בעוד שלוש שנים, ומסרבת בתוקף לדרישה. גם בהסתדרות הרפואית מתנגדים לקיצור ההסכם, צעד שלטענתם יביא לתוהו ובוהו במערכת שזקוקה כעת ליציבות, ויפגע בלא מעט מההישגים שכלולים בו, כמו היקף המענקים לעוברים לפריפריה.

דבר אחד די בטוח: השבוע נראה את נתניהו מפשיל שרוולים ונכנס בצורה גלויה לטיפול במשבר. איזה שפן הוא יכול לשלוף מהכובע למעט יבוא רופאים מהודו? נחכה ונראה.