דיקאן הפקולטה לרפואה בצפת: "תנאי העבודה של המתמחים בלתי סבירים"

בעיתוי קצת מוזר, ובמיקום מוזר עוד יותר, נפתחה בתחילת החודש הפקולטה החדשה לרפואה בצפת. הפקולטה, שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן, פתחה את שעריה למחזור הראשון של סטודנטים. העיתוי קצת מוזר - כי אותם סטודנטים נרגשים בוודאי כבר יודעים היטב שרופאים בישראל אינם מלקקים דבש. שנים של שינון מושגים בלטינית, נתיחות ואבחונים יעברו עליהם בקור הצפתי, כשתחושת הסיפוק האישי והגאווה הגדולה של ההורים מחכה להם בקצה המסלול. על משכורת, לעומת זאת, הם יצטרכו להתפשר. לפחות בהתחלה.

גם המיקום מוזר, כי הקשר בין העיר צפת לעולם הרפואה הוא בעיקר מיסטי. בעלי מצוקות ותחלואים שונים פוקדים אותה כבר שנים ומשתטחים על קברי צדיקים - המרפאה הבלתי פורמלית וככל הנראה הפופולרית ביותר באזור. צפת לא נתפשה מעולם כעיר טיפוסית למגורי צעירים, אלא יותר כמקום שעוצרים בו בדרך לצימר. ובכל זאת, לא הקשיים של המקצוע ולא המיקום של הפקולטה הרתיעו את 124 הסטודנטים שהחלו ללמוד שם השנה.

"אנשים תמיד התלבטו בין הרצון להיות רופא לבין הקושי הרב במימוש החלום. להערכתי, אנשים שבאמת רוצים להיות רופאים ויהי מה, ימשיכו ללמוד רפואה. זה אולי ישפיע על אנשים שמתלבטים אם ללמוד רפואה, ואולי הם יעשו עכשיו יותר שיקולי נוחות", אומר פרופ' רן טור-כספא, מנהל מחלקה פנימית בבלינסון, מומחה למחלות כבד והדיקאן הראשון של הפקולטה בצפת, בראיון ל-Markerweek. "המאבק של המתמחים לא קם בגלל שינוי שחל במצבם. המצב של המתמחים הוא כזה כבר שנים, מאז שאני הייתי מתמחה. אולי מחאת המתמחים תסתיים בשינוי".

אתה מאמין שיהיה שינוי?

"תנאי העבודה של המתמחים בלתי סבירים. כיום יש גם הרבה מתמחות, יש זוגות רופאים רבים שעושים שמונה-תשע תורנויות בחודש, ולא תמיד יש עזרה מההורים. בשנים החשובות לבניית זוגיות ומשפחה תנאי החיים של זוג מתמחים לא מאפשרים זאת, ואין להם פיצוי כספי על כך. אין בכך היגיון. בהחלט יש הרבה בטענותיהם של המתמחים, ולא רק שלהם, גם של המומחים. גם העניין של שעון נוכחות מאוד בלתי הגיוני במערכת הרפואה, כי יש כאלה שיוצאים ללמד באוניברסיטאות למשל. כדיקאן פקולטה, אני מודאג מהנושא הזה.

"אחת הבעיות העיקריות של הרפואה הישראלית היא שנתנו לה לצאת מבתי החולים, והקימו מערכת מקבילה של רפואה פרטית - ששואבת גם אמצעים וגם רופאים. נוצרה סיטואציה שבה גם השתכרותם של הרופאים הבכירים לא הגיונית, אז הם חייבים ללכת לרפואה פרטית. היה צריך לאמץ לפני שנים גם בבתי חולים אחרים את מודל השר"פ (שירותי רפואה פרטית) שקיים בבתי החולים בירושלים. זה מודל יוצא מהכלל שמאפשר דו-קיום בין רפואה ציבורית לפרטית, והרופאים הבכירים נמצאים תמיד בבתי החולים בשעת הצורך. זו אחת הבעיות המשמעותיות ביותר של הרפואה בישראל".

אבל אז יהיו שתי מערכות בריאות בתוך בית החולים הציבורי - לכאלה שיכולים לשלם ולכאלה שלא.

"רפואה פרטית בבתי החולים נשמעת כמו מלה גסה. אבל מי שלא יכול להרשות לעצמו שירות רפואי פרטי מחוץ לבתי החולים לא יוכל להרשות לעצמו שירות רפואי פרטי גם בבתי החולים, אז למה שהביטוחים המשלימים ישלמו רק על בתי חולים פרטיים ולא על ציבוריים? זה אחד הדברים שגרמו נזק גדול מאוד לרפואה הציבורית בישראל".

לא רק חומר יבש

מבחינת אוניברסיטת בר-אילן, שהקימה ומנהלת את הפקולטה מבחינה אקדמית וכספית, מדובר בהישג ענק שעליו עמלים כבר כמה שנים. הפקולטה אמורה לשדרג את בתי החולים בגליל, להחזיר ללימודים בישראל סטודנטים שכבר החלו ללמוד בחו"ל ולהעלות בסופו של דבר את מספר הרופאים בישראל. מאז קבלת האישור להקמת הפקולטה לפני 18 חודשים גייס פרופ' משה קוה, נשיא אוניברסיטת בר אילן, 120 מיליון דולר, מתוך השקעה כללית של 400 מיליון דולר - שמחציתה תיתן הממשלה ואת השאר תגייס האוניברסיטה בתרומות. כלומר, האוניברסיטה צריכה לגייס עוד 80 מיליון דולר.

בפקולטה החדשה לרפואה לא ילמדו את שש שנות הרפואה שמכיר סטודנט טרי לרפואה בירושלים, בתל אביב, בבן גוריון ובטכניון, אלא שני מסלולים מקוצרים המיועדים למי שכבר השלימו לימודים שקשורים לרפואה. המסלול הראשון הוא ארבע-שנתי, ולומדים בו 70 סטודנטים שסיימו לפחות תואר ראשון, שיכול להיות בכל תחום, ובלבד שלמדו את מקצועות הליבה הביולוגיים. הקבלה למסלול היא לפי ציוני התואר, מבחן GRE (מבחן פסיכוטכני שנדרש על ידי רוב מוסדות הלימוד בחו"ל) ומיון פסיכולוגי. טור-כספא מציין שהרישום והקבלה נעשו ביחד עם אוניברסיטת תל אביב, שגם בה יש מסלול ארבע-שנתי. לדבריו, ספי הקבלה היו דומים.

במסלול השני לומדים 54 סטודנטים שהשלימו שלוש שנות לימודי רפואה בחו"ל. כשני שלישים מהם מגיעים מלימודים בבודפשט, הונגריה. יש גם סטודנטים מאיטליה, מצ'כיה, מגרמניה ומירדן. במקרה הזה הקבלה הסתמכה על ציון הפסיכומטרי, ציוני בגרות רלוונטית במדעים וציונים במקצועות החשובים שנלמדו בחו"ל. בנוסף הם עברו ראיונות עם פסיכולוגים. "בחרנו את אלה שנראו לנו מתאימים מבחינת האישיות", אומר טור-כספא. הפקולטה מקבלת גם תלמידים לתואר מוסמך ולדוקטור למדעי הרפואה.

לדברי טור-כספא, כבר בשנה הקרובה תתחיל הפקולטה לבנות מסלול שש-שנתי סטנדרטי, אם כי הוא לא יודע לומר מתי ייפתחו הלימודים בו. את השאיפות שלו לפקולטה הוא מתאר כך: "בחזוני זו תהיה מיני-אוניברסיטה או מגה-פקולטה. יהיו בה לפחות שתי תוכניות לרפואה, ארבע-שנתיות ושש-שנתיות, תהיה בה מדרשה ללימודי מוסמך ודוקטור, ואני מקווה שנפתח עוד פקולטות שקשורות לרפואה כמו מינהל רפואי, בריאות הציבור, רפואת שיניים, רוקחות, פיסיותרפיה, סיעוד והפרעות בתקשורת. אנחנו מתחילים את בניית אתר הקבע שיהיה בשטח של יותר מ-100 דונם. זה ייקח חמש שנים לפחות, ושם תהיה הזדמנות לבחון את התוכנית האסטרטגית".

איך משכנעים סטודנטים ללמוד אצלכם?

"רבים בחרו לבוא לפקולטה שלנו בגליל, על אף שהיו יכולים ללמוד גם בתל אביב. מבחינתם הם באים במידה מסוימת לבלתי ידוע, אבל יש תחושה נעימה לבוא לפקולטה חדשה. הסטודנטים של השנה הם המייסדים של הפקולטה, עם יכולת השפעה ותוכנית לימוד חדשנית".

אפשר גם להניח שלמלגות שנתתם יש שיקול חשוב בהחלטה.

"בהחלט, וזה הנימוק השני. הסטודנטים קיבלו מלגות שכר לימוד ושכר דירה. במסלול הארבע-שנתי כולם קיבלו הכל, ובשלוש-שנתי הם קיבלו מלגת שכר דירה. המלגות ניתנות לכל המחזור לכל שנות הלימודים. בנוסף, נשיא האוניברסיטה הכריז ש-10% המצטיינים יקבלו מלגות מטעם הנשיא בסוף שנת הלימודים. לאלה שבאים מחו"ל זה שינוי משמעותי בעלויות, גם ללא המלגות. ובכל זאת, הרושם מהשיחה אתם היה שרובם רצו לחזור - לא כל כך מהסיבה הכלכלית, אלא מהסיבה שארצות אירופה לא נותנות להם תחושת בית".

יש מי שיטען שאם הם לא התקבלו מראש ללימודי רפואה בישראל, הם גם יהיו סטודנטים ורופאים פחות טובים.

"אני מבין מאיפה זה מגיע, אבל לא מסכים עם זה. סף הקבלה לרפואה בישראל גבוה מאוד, ואף אחד לא הוכיח שזה סף הקבלה שהופך רופא לטוב, גם מבחינת הישגים בלימודים. יש לנו ניסיון מצוין במחלקות בתי החולים עם סטודנטים מהונגריה. רובם סטאז'רים טובים מאוד ומבוקשים להתמחות. יש אפילו תחרות בבתי החולים בישראל כדי שאותם סטודנטים מהונגריה יבואו לחודשי בחירה ולסטאז'. גם איטליה נחשבת למקום טוב ללימודי רפואה".

יש לפקולטה שלכם ייחוד לעומת האחרות?

"כל ארבע הפקולטות לרפואה הקיימות הן מצוינות. לא קמנו כי חשבנו שצריך לשנות את הקיים, אבל בכל העולם מתלבטים מה הדרך הטובה ללמד אדם ולחנך אותו להיות רופא טוב. אימצנו שיטת לימוד חדשנית, שבה אין הפרדה ממשית בין הלימודים הפרה-קליניים הבסיסיים לבין הקליניקה.

"רופא עושה אינטגרציה בין הידע שרכש לבין תלונות החולה והקליניקה. הלימודים מבוססים על גישה רב-תחומית של שדות קליניים. למשל, אם ניקח את תחום הדלקת, אנחנו מלמדים מהי דלקת, מהם המאפיינים, באילו איברים קיימים דלקות, אילו מחלות הן בבסיסן דלקת, איך תופיע המחלה ואיך נרפא אותה. הבסיס נבנה מההתחלה. לא לומדים אנטומיה, פיסיולוגיה ומיקרו-ביולוגיה ורק אחרי שנה על המחלה.

"אנחנו הולכים לחנך לא רק ללימוד החומר. יש התייחסות לרפואה מונעת, הקשר בין איכות הסביבה לרפואה, תחומים של מניעת מחלות שפחות נפוצים בפקולטות לרפואה שמחנכות להבנת החומר. חלק משמעותי מהלימוד יהיה בקהילה. אני לא מדבר על רפואת משפחה, שזה ברור, אלא למשל על ילדים, נשים, עיניים, אף אוזן גרון. רופא צריך לדעת את מה שהוא רואה בקהילה".

מה זה אומר בפועל?

"זה אומר שרופאים מומחים שעובדים במרפאות בקהילה, במרפאות חוץ של בתי החולים, יחנכו בפועל את הסטודנטים. התלמידים יצפו בעבודה שלהם וילמדו ממנה. אנחנו גם מצמידים לכל סטודנט מנטור - רופא בבית חולים ובקהילה שיהווה בשבילו דמות, שיוכל להתלוות אליו מתחילת הלימודים. הוא יעקוב אחרי הסטודנט".

יש שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות אחרות, או שכל אחד דואג לעצמו?

"יש לי שיתוף פעולה יוצא מהכלל עם כל הדיקאנים של בתי הספר לרפואה בישראל. אנחנו לומדים מתוכניות הלימוד של פקולטות אחרות ומתייעצים עם אנשים מובילים בתחומם בהוראה".

השנה רק התחילה. יש חששות?

"יש פה הרבה קשיים שאני קורא להם טכניים. המרצים מגיעים לצפת מכל רחבי הגליל, והסטודנטים ששכרו דירות בצפת יצטרכו להגיע לכל בתי החולים. מדובר בלוגיסטיקה עצומה".

השקעה בבניין המדינה

המספרים שעומדים מאחורי ההשקעה בפקולטה החדשה - בבניינים, במרכזי מחקר, במדענים ובמלגות - מרשימים. 57 מיליון דולר מוקדשים לבניית מרכזי מחקר מכווני מחלה, 30 מיליון דולר לבניית מרכז הוראה ותשתיות הוראה, 10 מיליון דולר לבניין הראשון ו-23.5 מיליון דולר להחזרת מדענים וציוד מחקרי.

"זו לא פקולטה רגילה", אומר טור-כספא. "מעבר לכך שהיא מוקמת הרחק מהאוניברסיטה האם, אין אח ורע לפקולטה שמשתרעת בשטח כל כך גדול כמו הגליל. הולכים להשקיע עשרות מיליוני דולרים בבתי החולים. זה לא היה קורה אלמלא הפקולטה. הם לא היו מקבלים את הכספים העצומים לפיתוח הרפואה בצפון. זה כסף שמושקע בבניין המדינה".

על ההסכם שנחתם בין האוצר לרופאים אחרי 160 ימי מאבק, וכלל תוספות שכר והוספת תקנים, נשמעה גם לא מעט ביקורת, אבל אין ספק שהוא מיטיב עם הרופאים בפריפריה. בהסכם נקבע כי יינתנו תוספות גבוהות יותר עבור רופאים בפריפריה ולתחומים במצוקה, בעיקר במקצועות שהוגדרו במצוקה אקוטית: הרדמה, טיפול נמרץ ורפואת פגים. רופאים במקצועות אלה יזכו לתוספות של עד 70% בשכרם. וכאן, מבחינת אוניברסיטת בר-אילן, העיתוי ללא ספק מעולה.

הפקולטה מעוניינת למשוך רופאים וחוקרים טובים לגליל, וכבר נתנה מינוי אקדמי ל-55 מורים קלינים בבתי החולים באזור - בית החולים לגליל המערבי בנהריה, בית החולים זיו בצפת, בית החולים פוריה בטבריה, בתי החולים בנצרת, בית החולים הפסיכיאטרי במזרע ומרפאות הקהילה של שירותי הבריאות בגליל.

איך מתמודדים עם העובדה שבתי החולים שמספקים את התשתית הקלינית ללימודים הם בתי חולים פריפריאליים, שמשמעותית פחות איכותיים מבתי החולים במרכז?

"הסטודנטים באים ללמוד את הרפואה הטובה, הקלינית, בכל בית חולים. העובדה שבית חולים חסר אמצעים או חסר השקעה, או שהרופא אינו עוסק במחקר, לא מצביעה על כך שהרופאים אינם מעולים ובעלי יכולת ללמד את מה שצריך. יש דוגמאות רבות, גם מפקולטות אחרות, שדווקא בבתי חולים פחות בולטים ועשירים ההוראה יותר טובה. נעשה שדרוג של בתי החולים. אבל התהליך שכבר קורה הוא שאנשים טובים רוצים לבוא לבתי החולים בגלל הקשר עם הפקולטה".

האוניברסיטה חתמה עם כל בתי החולים בצפון חוזים ארוכי טווח לעשר שנים. "היינו נדיבים מאוד. יש הרבה כסף שמיועד למחלקות חדשות בבתי החולים, כך שמדובר בשינוי משמעותי של התנאים הקליניים. זה מאוד ייחודי. אני מעורב גם בשדרוג הקליני של בתי החולים, אף שבדרך כלל דיקאנים לא עוסקים בזה. בגליל חסרות חלק מהמחלקות הקליניות, למשל נוירו-כירורגיה או כירורגיית לב. בשטחים שבהם חסרים לנו מרצים יש לנו שיתופי פעולה יוצאים מהכלל עם פקולטות אחרות, וזה חלק חשוב מבניית הפקולטה".

טור-כספא מדבר על הקשר ההכרחי בין הרופא החוקר למדען החוקר. "הפקולטה נדיבה במתן תקנים בבתי החולים, וכך נאפשר לרופאים להתפנות להוראה למרות הנטל הקליני. הרופא שמלמד צריך להיות גם קלינאי, גם חוקר וגם מורה, וקשה מאוד לעשות את כל שלושת הדברים. אם לא נאפשר את התנאים שבית החולים יוכל לתת, הרופא לא יוכל לעשות זאת".

בנוסף למורים הקליניים ילמדו בפקולטה 12 מדענים ישראלים שחזרו מחו"ל. המחקרים שלהם משתרעים על שטחים שונים כמו גנטיקה, תכנון תרופות, אנטומיה, חקר סרטן, חקר חיידקים ועוד, וגילם נע בין 38 ל-58.

איך מושכים מדענים ישראלים שגרים בחו"ל ללמד אצלכם ולגור בגליל?

"חלקם רואים בזה שליחות, משהו מיוחד, להיות המעצבים של האופי המדעי של המוסד. אבל מובן שגם התנאים טובים. עשינו קול קורא והיו לנו יותר ממאה פניות, ואנחנו מתכוונים לגייס עוד עשרה מעבר ל-12 שכבר הגיעו. אנחנו נותנים להם כבונוס שכר דירה למשך שלוש שנים, סכום יפה שאפשר לשכור בו בית בגליל, ואני שומע על כאלה ששכרו בראש פינה, ביסוד המעלה ובמצפים. בנינו להם מעבדות מחקר, אנחנו נדיבים יחסית במענק למחקר ואנחנו נותנים להם טכנאים לעבודות המעבדה - וזה מושך אנשים".

הטבע צוחק עלינו

טור-כספא, יליד בנימינה, הוא דור חמישי בישראל. סבו וסבתו הם ממייסדי המושבה ("ההורים שלי מכרו את הנחלה, אחרת הייתי חוזר"), והוריהם הם ממייסדי זכרון יעקב ובת שלמה. הוא סיים את הלימודים בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, עשה התמחות בהדסה עין כרם, ובין 2002 ל-2006 כיהן כראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא מנהל את מחלקה פנימית ד' ואת מכון הכבד בבילינסון. יש לו מעבדת מחקר שחוקרת את נגיפי דלקת הכבד (הפטיטיס), והוא מדריך סטודנטים לדוקטורט.

לפני שלוש שנים, בלי כל היכרות מוקדמת, פנה אליו קוה והציע לו להיות הדיקאן של הפקולטה החדשה. "קוה הוא איש חכם מאוד. הוא לקח אותי לסיור בקמפוס בבר אילן והראה לי איך האוניברסיטה התפתחה בתחום של חקר המוח והפקולטה החדשה להנדסה. הוא הדגיש בפני את המחויבות העצומה שלו לפרויקט.

"חשבתי שזו הזדמנות של פעם בחיים שלא ניתנת לרוב האנשים. לא רק להקים פקולטה לרפואה, אלא גם כרופא קלינאי, חוקר ומורה מדובר באתגר אדיר. אין דבר יותר מספק מלראות סטודנט מתפתח ונהפך למומחה. חשבתי שזה חלק מחזון לאומי וציוני, לבנות את הפקולטה בגליל. זה נראה לי מאתגר. אי אפשר להגיד לא להצעה כזאת". טור-כספא נמצא הרבה בדרכים: הוא מחלק את זמנו בין בלינסון, אוניברסיטת בר אילן והפקולטה בגליל, וגר בכלל במבשרת ציון.

מעבר לקשיים הידועים של המתמחים ברפואה, טור-כספא מוסיף את העובדה שהיחס של החולים ומשפחותיהם לרופאים השתנה, ולא לטובה. "חלו הרבה תהליכים שהביאו לכך שיש הרבה יחס בלתי הוגן לרופא. מעבר לעומס הגופני יש עומס נפשי. הרבה פעמים מדובר ביחס בוטה, אפילו כזה שמגיע לאלימות מילולית. מי שצריך לספוג את זה הוא הרופא התורן, בלילה, שנמצא בלחץ של הרבה משפחות וחולים קשים".

מה הסיבה לשינוי הזה?

"יש לכך מרכיבים רבים. חלק מהסיפור הוא שהעיתונות מלאה בסיפורים על אירועים רפואיים שהסתיימו לא טוב, לפני שיש משפט או גזר דין. בדרך כלל מצטטים את החולה או משפחתו, ואין מעקב אחרי הסיפור. זה לא היה בעבר. בעקבות המצב בארה"ב הנושא של תביעות רשלנות רפואית התפתח מאוד. אני האחרון שמצדיק רשלנות רפואית - מי שלא עוסק ברפואה באופן המקצועי ביותר שלא יעסוק ברפואה - אבל חלק גדול מזה אינו מוצדק, והציבור שומע רק את החולה ומשפחתו בלי בירורים ובדיקות. התוצאה היא שחלק מהאנשים יוצאים מנקודת הנחה שהם צריכים להגן על המשפחה שלהם מפני הרופאים".

החולים והמשפחות שלהם גם מביעים כיום יותר את דעתם, כי יש להם מידע מהאינטרנט.

"זה נכון, אבל זאת מהפכה שאני מברך עליה. אני מברך על כך שמשפחה באה ואומרת 'קראתי כך וכך, מה דעתך?'. רופא צריך להסביר למשפחה בגובה העיניים את כל מה שצריך, מה הרעיונות, המחשבות, מה הוא עוד לא יודע. זה אתגר חיובי לענות לחולה ולהסביר למשפחה, ולא צריך לצפות שהחולה יקרא וישאל. צריך להסביר לחולה בסיום הבדיקה מה יקרה לו ולמשפחתו".

מהם האתגרים הגדולים בעולם הרפואה כיום?

"תחום אחד הוא מחלת הסרטן, שמופיעה כיום בגילים צעירים יותר. חשוב לחקור למה זה קורה. מצד אחד תוחלת החיים עלתה, ומצד שני המחלות מופיעות בגיל צעיר יותר. אתגר נוסף הוא בתחום המחלות הביולוגיות בסרטן. כיוון שאנחנו מבינים מדוע נגרם סרטן ואילו חלבונים בלתי תקינים קיימים, הכיוון יהיה טיפול ספציפי. כיוון נוסף הוא הרפואה האישית המותאמת. נדע לאבחן לפי גנים שונים איך אדם יגיב לתרופה זו או אחרת".

באיזה שלב של הרפואה האישית המותאמת אנחנו נמצאים?

"אתן לך דוגמה מהשטח בהקשר של הפטיטיס, נגיפים שהם הגורם מספר אחת למחלות כבד. אנחנו יודעים לאבחן מבנה גן מסוים שיצביע על כך שאדם יגיב לטיפול האנטי-ויראלי באופן כמעט מלא, בניגוד למבנה גנטי שונה שבו הסיכוי נמוך. יש לכך חשיבות, כי אם מדובר בטיפול קשה עם תופעות לוואי נוכל להגיד לאדם אם כדאי לו לנסות את הטיפול.

"אתגר נוסף נובע מכך שאמנם אורך החיים עולה ומצליחים להזדקן ולשמר הרבה מהגוף, אבל את המוח קשה לשמר, ולאנשים מעל גיל 80 יש ירידה קוגניטיבית. אפשר להגיד שהטבע צוחק עלינו: הוא מאריך את החיים, אבל ללא קוגניציה. זה אתגר אדיר. כיום יש ניסיונות חדשים ותרופות חדשות, מחקרים עצומים, וחקר המוח מתקדם מאוד.

"גם ההתקדמות במישור הטכנולוגי בקרדיולוגיה היא מדהימה. ההתקדמות היא גם ברפואה מונעת. כך למשל, התגלית של הסטטינים - תרופה שמשפיעה על יצירת הכולסטרול הרע - הורידה גורם סיכון משמעותי ביותר. יש גם התקדמות מדהימה בטיפולים נגד וירוסים, למשל איידס והפטיטיס, ובתרופות נגד דחיית איברים. עוד אתגר בהקשר הזה הוא פיתוח השימוש בתאי גזע, שיוכלו לעבור מיון לתאים בוגרים ולשמש במקום איברים".

איך היית מתאר את הסטודנטים לרפואה כיום לעומת התקופה שלך?

"הסטודנטים כיום מצוינים. אני מאוד מתרשם מהם. מה בכל זאת השתנה? אולי הם יודעים לדרוש את המגיע להם יותר ממה שאנחנו ידענו".