"אם מבשלים מהמוצרים שלנו ארוחה בחצי שעה - סימן שהצלחנו"

עינב גפן, שפית ראשית ביוניליוור צפון אמריקה: אני צריכה להיות סוג של מגדת עתידות כדי לדעת מה יוניליוור צריכה לפתח

"חלק מהתפקיד שלי הוא להביא את הפונפונים לעבודה כל יום ולעודד את השותפים העסקיים שלי ליצור מוצרים חדשים", כך תיארה עינב גפן, שפית ראשית ביוניליוור צפון אמריקה שותפה ואחראית על פיתוח מוצרים חדשים, את עבודתה בכנס החדשנות של The Marker.

בחיוך רחב ציינה גפן שבניגוד לתפיסה של הציבור הרחב, כששומעים את הגדרת התפקיד שלה, היא אינה מכינה ארוחות צהריים לראשי התאגיד. גפן אחראית על פיתוח מוצרי המזון של החברה משלב הרעיון ועד ההשקה. "לפעמים אנחנו מתחילים פיתוח של מוצר חדש לגמרי ולפעמים אנחנו מפתחים מוצרים חדשים לקווים קיימים".

כשגפן סיפרה על מה בעצם כולל הג'וב, אפשר היה להתחיל לקנא. "התפקיד שלי הוא לאכול בחוץ, ללכת לשווקים ולהיות עם היד על הדופק. כל זה בכדי לדעת מה חברה כמו יוניליוור יכולה לפתח. אני יודעת שזה נשמע נחמד להסתובב כל היום במנהטן, אבל בפועל אני בעצם סוג של מגדת עתידות".

כשגפן מתכוונת למגדת עתידות היא מתייחסת לקושי לנסות לנחש או לחזות אילו מוצרים ישרדו, אילו מוצרים מתאימים לצרכן הסופי של התאגיד. כשהיא צריכה לדמיין את הלקוח היא בעצם מדמיינת לקוחה ששמה שילה. אמא לשלושה ילדים שצריכה להתרוצץ כל היום. מבחינתה, אותה שילה לא צריכה להעמיד יותר משני סירים ולהשקיע יותר מחצי שעה בכדי לספק למשפחתה ארוחה חמה.

גפן נולדה וגדלה בישראל. את הקריירה שלה התחילה בין הסירים במספר מסעדות, בין השאר במוסד התל אביבי אורנה ואלה. היא למדה במכללה למינהל מתוך רצון להפוך ליחצ"נית כשתהיה גדולה. אבל החיים גילגלו אותה למטבחי תאגיד הענק במנהטן.
היא עובדת בצוותא עם מהנדסי מזון, טכנולוגים ואניש שיווק ואחראית על צוות של 9 שפים.במסגרת העבודה שלה לעיתים צריכה גפן לקחת רעיון שפותח מסביב לשולחן הדיונים להפוך אותו במטבח שלה מ"אולי" לבעל פוטנציאל צרכני.

כיוון שיוניליוור היא חברה בעלת שלל מוצרים וקטגוריות גפן עוסקת במותגים והמוצרים שונים. מגלידה ועד פסטה, רטבים וכן הלאה. "יש תחרות גדולה בשוק שלנו בצפון אמריקה ואני צריכה לדעת להיות בקשר עם לקוח כמו וולמארט, ולדעת האם יש למוצר שלי שוק או לא", מסבירה גפן.

גפן מסבירה שבאמריקה התאגידית השונות שלה כישראלית היא יתרון. "בחברה לא תמיד יודעים איך לאכול אותי כי אני ישראלית. אבל צריך לזכור שגם כשאנחנו מפתחים מוצרים אנחנו מתאימים אותם לשוק. הרי אוכל זה תרבות והווי ולא כל מה שמצליח במקום אחד גם עובד במקום אחר".