סין למתקדמים: אכסניות כפריות, מעט תיירים והרבה אומנות

הכפרים של מחוז אנחווי הסיני משמרים את הקסם העתיק של האזור, והיזמים זיהו את ההזדמנות

ג'סטין ברגמן

במרחק של 400 ק"מ מגורדי השחקים המבהיקים של שנחאי שוכן חלון לעולם שהתקיים לפני מאות שנים. למרות התמורות הדרמטיות שהביאו המהפכה התרבותית והתיעוש, הכפר הקטן שידי במחוז ההררי אנחווי הצליח להישאר כמעט ללא שינוי מאז הימים המאוחרים של שושלת מינג וימיה המוקדמים של שושלת צ'ינג, לפני מאות שנים. שיטוט בין השבילים הצרים והצצה אל החצרות הפתוחות של הבתים המרשימים יגרמו לכם לחוש כאילו גלשתם בזמן לימי הקיסרים הסינים.

אמנים ויזמים צעירים רבים מאמצים את המקומות האלה בגלל התחושה ההיסטורית שהם מקנים. בעוד התיירים עולים על האוטובוסים הביתה, הסטודנטים לאמנות, שמגיעים מבירת המחוז חפיי ומערים אחרות, נשארים ללילה או לסוף השבוע. כשהם עומדים מאחורי כני הציור שלהם בשבילי הגרניט של הכפר או על הסלעים באזור, נראה שהם סופגים השראה מהאדריכלות הקלאסית של הכפר, שנעלמה מעריהם המלאות בגורדי שחקים.

יש שתי סיבות לכך שהכפרים האלה שמרו על הקסם העתיק שלהן: מיקום וכלכלה. הם שוכנים עמוק בתוך האזור הכפרי של אחת הפרובינציות העניות של סין, שלתושביה אין משאבים להרוס את הישן ולהתחיל מחדש.

גם התומכים בשימור שיחקו תפקיד מפתח. ב-2000 הכריז אונסק"ו על שידי ועל הכפר השכן הונגצון כאתרי מורשת עולמית. במקום לעודד את התושבים לעזוב, הגו בכירי שידי תוכנית שתבטיח להם נתח מהרווחים מכרטיסי הכניסה לעיירה (104 יואן, שהם 16.6 דולר), כל עוד הם שומרים על המראה המסורתי של בתיהם. יזמים מרחבי סין שזיהו את ההזדמנות החלו להגיע, קנו נכסים מוזנחים, השקיעו בשיפוץ והפכו אותם לחנויות ולאכסניות. כתוצאה מכך התיירות משגשגת, בין היתר בשל קרבתו של הכפר לאטרקציה נוספת, חואנגשאן (ההר הצהוב), אך בעיקר הודות למשיכה ההיסטורית והאסתטית של המקום.

לשידי יש היסטוריה מפוארת. הכפר, שנוסד ב-1047 על ידי משפחת הו, נהפך למרכז סחר בתקופת שושלת מינג, ששלטה ב-1368-1644. במקביל להתרחבות האוכלוסיה, צברו בני משפחת הו כוח ובנו מבנים דו קומתיים וקשתות ענק, שאחת מהן עדיין ניצבת בכניסה לכפר. עושרו של הכפר החל להידלדל לאחר סופה של שושלת צ'ינג, ששלטה ב-1644-1911, אך עדיין אפשר לראות שרידים לתהילת העבר של שידי. 80% מהתושבים, למשל, מתגאים בשם הו.

רבים מבתי הסוחרים מרשימים בגודלם: המפוארים ביותר נבנו במאה ה-16 ועוצבו בסגנון הויז'ו, כפי שהאזור נקרא בעבר. החצרות הפנימיות, מלאות בגנים ובבריכות דגים קטנות, ממשיכות אל תוך אולמות כנסים שבהם תלויים על הקירות הגבוהים דיוקנאות של האבות הקדמונים. כמעט בכל משטח, בין אם זה עץ או אבן, חרוטים עיטורים.

לי גויו, אמנית משנחאי, נמשכה לאדריכלות החיננית הזו בתחילת העשור הקודם, כשחיפשה מבנה במטרה להפוך אותו לאכסניה. הבית שעליו התפשרה לא מפואר כמו בתים אחרים בשידי - זה היה בית של מורה מתקופת שושלת מינג, ששימש כדיר חזירים כשמצאה אותו. אבל לי ראתה את הפוטנציאל שהיה גלום בנכס בן 400 השנה. "רבים חולמים למצוא גן עדן, אך אף פעם לא באמת מוצאים כזה", היא אומרת. "אני מצאתי".

ב-2006 היא פתחה את אכסניית "החזיר של גן העדן" (Heaven's Pig Inn), תזכורת לשימוש הקודם שנעשה במקום. האכסנייה צנועה למדי, עם חמישה חדרים, גן קטן ולאונג' בקומה השלישית, שמשקיף על גגות הרעפים השחורים של הכפר. אופיה של האכסנייה מחפה על גודלה הצנוע: לי ציידה את החדרים בשידות, בכיסאות ובכיורים עתיקים, והוסיפה פריטים עליזים כמו מראות המעוטרות בתמונות כוכבי האופרה של בייג'ין, טפטים פרחוניים על הקירות ופנסים וכלובי ציפורים תלויים מהקורות. לי היא הבעלים של נכס נוסף בכפר השכן בישן, שאותו הפכה לאכסנייה בת תשעה חדרים שנפתחה ב-2008.

לול שנהפך לבית הארחה

רוב התיירים מתמקדים רק בשידי ובהונגצון, בשל מעמדם כאתרי מורשת וקרבתם זה לזה, אך בהרי אנחווי יש כפרים אחרים עם אדריכלות לא פחות מעניינת - וחשוב מכך, פחות תיירים. אחד מהכפרים האלה הוא ז'אג'י (Zhaji), ששוכן במרחק של שעתיים נסיעה צפונה משידי. הכפר הקטנטן הזה מורכב גם הוא מבתים לבנים בעלי גגות רעפים שחורים, הצמודים לגדות הנחל הבוצי, אך כאן הם הרבה יותר פשוטים, ושייכים בעיקר לחקלאים.

בכפר יש מעט חנויות ומסעדות, אך אין סטודנטים לאמנות. המקומיים מייבשים בוטנים על סלי במבוק ענקיים בשמש ומייצרים בעצמם טופו. בהשוואה לכפר הזה, שידי נראית כמו שנחאי.

האידיליה הכפרית הזאת היא בדיוק מה שג'וליאן מינה הצרפתי חיפש כשביקש לרכוש בית באזור בתחילת שנות ה-2000. מינה טייל סביב אנחווי במשך שנים, וכתב מחקר אתנוגרפי על כפרים עתיקים עבור אונסק"ו. הוא אהב את ז'אג'י כל כך, עד שהחליט לרכוש בית מתקופה שושלת מינג במחיר מצחיק של 10,000 יואן (1,750 דולר). מיותר לציין שהבית הצריך הרבה עבודה. "חיו בתוכו תרנגולות", הוא סיפר. "אבל אז ראיתי את כל ההרים מסביב. הנוף פשוט נפלא".

לאחר שיפוץ שנמשך שלוש שנים, וכלל מציאת עתיקות ובניית בריכת שחייה קטנה, פתח מינה את בית ההארחה צ'אוו (Chawu) ב-2006. בבית ההארחה, המונה שלושה חדרים, מנסה מינה להעניק לאורחיו חוויית אנחווי אותנטית, עם סיור פרטי בכפר ואוכל כפרי המבושל אצל שכניו. הקשר היחיד למאה ה-21 הוא חיבור WiFi שניתן בחינם וערק פסטיס שהוא מגיש בשעת השקיעה מתחת לעץ הערמונים שבגנו.