מהר יותר ועם תוכן רגשי - כך מעצבים מוצר נצחי

התמונה אמנם צולמה כבר, אבל עכשיו אפשר לשחק אתה ללא סוף: לשנות את המיקוד, את נקודת המבט ואפילו ליצור תלת-ממד. זה לא תרחיש מופרך, אלא מצלמת Lytro שהושקה באוקטובר בעיצובו של גדי עמית, אחד המעצבים התעשייתיים המובילים בארה"ב.

בראיון ל-Markerweek מספר עמית בהתרגשות על המוצר החדש, שלדבריו ישנה את תחום הצילום. "המפתחים הצליחו לכווץ מעבדה אוניברסיטאית לגודל של כף יד", אומר עמית. "זו המצאה שיכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על תמונה. המטרה היתה לייצר מוצר מהפכני במחיר אטרקטיבי. תיכננו את האדריכלות של פנים המצלמה, את הדרך שבה המרכיבים שוכנים בתוך המוצר וגם את חוויית המשתמש. זו טכנולוגיה מורכבת, אבל הצוות עבד קשה מאוד כדי לייצר מוצר פשוט למרות הכל. ניסינו ליצור חוויה שדומה לדרך שבה ילדים מציצים דרך חור הדלת".

ההתמקדות של עמית בחוויה וברגש שהיא מעוררת אינה מקרית: זהו חלק מהותי מהאידיאולוגיה העיצובית שלו. לדעתו של עמית, הסוד של מוצר טוב הוא הקשר האישי עם המשתמש. "יש מוצרים שעושים לך טוב מבחינה פונקציונלית, אבל זה לא אומר שצריך אותם. הקשר האישי לאובייקט גורם לאנשים לשמור כורסה ישנה ולא להיפרד מטלפון סלולרי שכבר התיישן". לא סתם מזכיר עמית את הטלפון הסלולרי: בשבוע שעבר הוא נפרד מהבלקברי שלו לטובת אייפון S4. "ניסיתי לעבור לאנדרואיד וחזרתי חזרה. זה לא קשר שכלתני, אלא רגשי ואישי".

התפישה הזאת הוכחה כיעילה מאוד עבור עמית: הפרויקטים שעיצב, הפרסים שבהם זכה והמוניטין של המשרד שלו מציבים אותו בשורה הראשונה של מעצבים תעשייתיים שמתמקדים במוצרים טכנולוגיים. בגיליון "המאסטרים של העיצוב 2010", שמוציא מדי שנה מגזין "פאסט קומפני", מוזכר עמית לצד אדריכלים ידועי שם כמו ביארק אינגלס מ-BIG ומעצבים כמו פטרישיה ארקיולה ודניס וויל, סמנכ"ל העיצוב והחדשנות של מקדונלד'ס. הוא יגיע בקרוב לביקור בישראל כדי להרצות בכנס החדשנות השנתי של TheMarker, שיתקיים ב-13 בנובמבר באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות.

ההצלחה של עמית מרשימה במיוחד מפני שאי אפשר לומר על המוצרים שיצאו תחת ידיו שיש להם מראה מסוים שמזוהה עמו. מי שאינו מכיר את תחום העיצוב הטכנולוגי על בוריו לא יידע לזהות אילו מוצרים עיצב עמית ואילו מעצבים אחרים. עמית יודע לשרת את השפה של המותגים שעבורם הוא עובד, ומשכיל לתת להם ערך מוסף מבחינת שימוש, עלות וכן הלאה. האסתטיקה של המוצר חשובה - אבל היא תמיד מגובה באלמנטים נוספים.

עמית נולד בחולון להורים אדריכלים. התכנון המקורי שלו היה לעצב מכוניות - אבל מפגש עם המקינטוש של אפל, וליתר דיוק עם רגע הקריסה שלו, שינה את המסלול. "בזמנו, כשמערכת הההפעלה של המקינטוש היתה מתרסקת, היה מופיע על המסך פרצוף עצוב עם מספר שהיה צריך למסור לטכנאי. זאת תפישה תרבותית פיוטית".

החוויה הכוללת שסיפק המקינטוש ב-1985 גרמה לעמית להבין שעיצוב תעשייתי הוא ייעודו בחיים - אך לא עיצוב של כיסאות, אלא של מוצרים טכנולוגיים. עמית החליט שהוא רוצה לעבוד עם מוצרים שיש בהם יותר מצורה, כאלה שמסוגלים להשפיע גם על התנהגות. הוא למד עיצוב תעשייתי בבצלאל, ולאחר הלימודים עבד בחברת סאיטקס.

הוא הוזמן לעבור לארה"ב כדי לעבוד בפרוג דיזיין, שנחשב בשנות ה-90 למשרד מוביל בתחומו. בעבר השווה עמית את ההצעה לעבוד שם להצעה לשחק באן.בי.איי. הוא התקדם עד לתפקיד סמנכ"ל עיצוב, וב-2000 פרש כדי להקים את NewDealDesign, שהצליח לעצב כמה מוצרים שנהפכו לאיקוניים - כמו מחשב כף היד פאלם זיר (Palm Zire) - ולזכות בעשרות פרסי עיצוב.

הראיון הטלפוני עם עמית מתקיים יום לאחר שעבר למשרדו החדש בסן פרנסיסקו. המשרד, שבו 25 עובדים, הוא אחד מחמשת המשרדים שזכו הכי הרבה פעמים ב-AEDI (International Design Excellence Awards). למרות גודלו של המשרד, עמית מעורב בכל אחד מהפרויקטים ומשמש גם כמנכ"ל הסטודיו וגם כמנהל קריאטיבי.

כשמדברים על עיצוב תעשייתי, אי אפשר שלא להזכיר את אפל, שהיתה פורצת דרך בתחום. לעמית יש יחס דואלי כלפי החברה: "תמיד מזכירים את הזווית העיצובית של מוצרי אפל, ונכון שלחברה יש צוות עיצוב מנצח. אבל זה חלק קטן מהעניין: הסיפור הגדול הוא איפה אפל התחילה ומה היא ניסתה להשיג. סטיב ג'ובס היה מנהיג תרבותי, וכך גם הגישה שלו לטכנולוגיה. החנויות של אפל נהפכו למוסדות תרבותיים. מבחינת היעילות הכללית, אלה שטחי נדל"ן חזקים שמוכרים יותר מכל חנות אחרת. כשנכנסים לחנות של אפל יש תחושה שמחייכים אליך".

עמית מאמין שהמקור לשוני ולייחודיות של אפל הוא ההשכלה של ג'ובס, כלומר העובדה שהוא לא סיים את לימודיו בקולג'. "אני נתקל לעתים קרובות בחברות שרוצות להיות אפל, אבל המנכ"ל הוא בוגר תואר שני במינהל עסקים והסמנכ"לים הם מתכנתים. זה לא רע, אבל ייתכן שיש צורך גם בבעלי מקצועות עם דגש תרבותי, כמו מעצב גרפי וסוציולוג. מעניין מה היה קורה אם היו ממנים כמה בוגרים של בית צבי לנהל חברות היי-טק. זה נשמע מופרך, אבל מבחינה פילוסופית זה בדיוק האתגר שיצר סטיב ג'ובס.

"השאלה היא אם אנשים שמגיעים מהתחום התרבותי היו משיגים תוצאות אחרות מאנשים שמגיעים מעולם שכלתני. ברור שאי אפשר לפעול ללא המתכנתים, אבל אי אפשר לשכוח שחלק מהיכולות של ג'ובס היו קשורות לרקע התרבותי שלו".

להכניס יותר תכנים רגשיים

לצד ההערכה הרבה לפועלה של ענקית הטכנולוגיה, עמית טוען שדווקא הסטיילינג של אפל הוא בעייתי. "אני לא אוהב את הסגנון הזה, שבו הפינות של כל ריבוע הן מעוגלות, שבכל המוצרים יש צבעוניות מונוטונית והם נראים שטוחים. נכון שהם עשו שינויים חומריים מעניינים, כמו המעבר מפלסטיק למתכת, אבל הסטיילינג שלהם דומיננטי מאוד ומשפיע על המון חברות. זאת אחת המלחמות שאני מנהל עם לקוחות, ובדרך כלל אני מצליח".

עמית לא מוכן להמר על עתידה של אפל לאחר מותו של סטיב ג'ובס, בטענה שלא ברור מה יקרה בעולם הטכנולוגי והכלכלי בעוד שנה וחצי. במאמר שכתב למגזין TheMarker טען עמית שיש קושי לתכנן אסטרטגיה לחברה לטווח שארוך משנה וחצי. הוא מסביר כי הדינמיות של התחומים השונים יוצרת מצב שבו תהליכי פיתוח ארוכים מאוד יביאו לשוק מוצרים שכבר אינם מתאימים לו.

"במקומות שבהם כלכלה, טכנולוגיה ותרבות נפגשות, יש דינמיקה מהירה. בהתאם לכך, פרויקטים שנמשכים יותר משנתיים-שלוש יתקשו להצליח. בעשורים האחרונים ראינו כמה מקרים שבהם חשבנו שפרויקט מסוים הוא 'הדבר הבא', ולבסוף הוא התרסק. בכל מסלול כזה מושקעות אנרגיות אדירות, שחלקן מבוזבזות. יש כמה זוכים - אבל גם הרבה מפסידים".

אז השיטה הישראלית של פיתוח מהיר, אם אפשר אתמול, טובה יותר?

"יש נקודות שבהן חשיבה חדשנית היא תוצר של תהליך שחשוב לעבור. התהליך לא צריך לקחת שבועיים-שלושה, אבל גם לא חמש שנים. בשנה וחצי אפשר להגיע לחזון מספק, ואפשר גם לבדוק אותו באופן קונקרטי".

את הרעיונות האלה מטמיע עמית במוצרים של החברות שעמן הוא עובד, כמו דל, HP, סלינג מדיה, פוג'יטסו ועוד. בתיק העבודות שלו יש גם מוצרים של חברות ישראליות, כמו עמדת הטעינה של בטר פלייס ובר המים של תמי 4, שעוצב בשיתוף עם הסטודיו לעיצוב תעשייתי נקודה DM.

עמית, שבעבר הצהיר שהוא מעצב תעשייתי המשתייך למחנה המסורתי, מאמין שעיצוב תעשייתי טכנולוגי אמיתי צריך לתת ערך מוסף למוצר - מבלי להכביד על עלויות הייצור והפיתוח. בעוד לקוחות משלמים פרמיה על מוצרים "מעוצבים" כמו של אפל, עמית מנסה לעצב מוצרים מוצלחים ואפילו יפים - מבלי שיעלו יותר.

לדבריו, הדרך לעשות זאת עוברת בתהליך של חקירה, הבנה בחומרים ובעיקר חדשנות. חברה כמו אפל יכולה להרשות לעצמה לשלוח למפעל בסין מהנדס שיעסוק במשך חצי שנה בקיפול האחורי של האייפון, שרוב הצרכנים לא מודעים לקיומו, אך רוב חברות הטכנולוגיה לא יכולות לממן את תוספת העלות הזאת. כאן נכנס עמית לתמונה: הוא מתמחה במציאת פתרונות שלא ייקרו את המוצר ויתנו לו ערך מוסף.

הדוגמה הבולטת ביותר עבור הקהל הישראלי היא מכשיר תמי 4. עמית, בעל חיבה מיוחדת לצבעים, עיצב עבור החברה פאנל צבעוני שמתלבש בקלות על המוצר המוגמר. הליך הייצור דומה, ורק בסופו מצרפים את הפאנל הצבעוני, המאפשר לצרכן להתאים את המכשיר לקרמיקה במטבח ללא עלות נוספת.

אלמנט חשוב אחרי בעיניו של עמית הוא לשלב בפיתוח המוצר מרכיבים שלא שייכים ישירות לעולם הטכנולוגי. "באופן כללי אפשר להכניס יותר תכנים רגשיים ותרבותיים לעולם הטכנולוגיה בכלל ולעולם ההיי-טק הישראלי בפרט. כך ייווצר מצב שבו אנשים שומרים על המוצרים, ובעיקר שומרים על הנאמנות לחברה בעולם הטכנולוגי".

הנאמנות שעליה מדבר עמית שווה המון כסף: בעולם שבו הצרכנים נאמנים, הם לא עוברים ממותג למותג אלא בין מוצרים של אותה חברה. זה מאפשר למותגים להיות יצירתיים יותר בבחירות שלהם, וחוסך מהם את הצורך לחדש כל חצי שנה. עמית לא מכחיש שמדובר בעשייה שמגיעה מעולם המיתוג, אבל מדגיש שכדי ליצור חוויה עמוקה יותר של קשר עם הצרכן נדרשים לא רק אלמנטים פיסיים כמו טכנולוגיה וחומרים, אלא גם סיפור מלווה - כמו איך המוצר מיוצר, באילו תנאים ואילו היבטים מקבלים תשומת לב מיוחדת. "באחרונה פגשתי סטודנטים בניו יורק, ונדהמתי לגלות איזה מחקר מקיף הם מבצעים לפני רכישה של מוצר ועד כמה הסיפור של המוצר הוא חלק מהחוויה שלהם".

איך מעצבים מוצר עם משמעות נוספת? זאת לא אלכימיה?

"מעצבים הם במידה מסוימת אלכימאים. יש לנו תובנות בקשר לחומרים ולטכנולוגיות, אבל יש לנו גם כישרון לייצר סיפורים ולבנות חוויה. כל אחד אוהב יופי, מגע נעים או תנועה, ואנשים נקשרים לדברים האלה".

חדשנות זה לא הכל

אחת הדרכים הבולטות בשנים האחרונות לייצר סיפור שייתן משמעות למותג היא תחום הקיימות. כמו כל מעצב תעשייתי מודע, גם עמית עיצב פריטים שיכולים להצטרף לקטגוריה של "עיצוב ירוק". הדוגמה הבולטת היא Dell Studio Hybrid - מחשב שולחני עם מעטפת מבמבוק, שזכה בכמה פרסי עיצוב.

אבל בראיון שעמית העניק למגזין "פאסט קומפני", הוא טען שכל מוצר שמעוצב היטב ויש לו ערך מוסף מבחינת תוכן, צורה ורגש הוא בר קיימא - גם אם החומרים שמהם הוא מיוצר אינם ידידותיים לסביבה במלוא מובן המלה. עמית מאמין שאם ניקשר נפשית למוצרים, נזרוק פחות, ובהתאם נרכוש פחות. התפישה הזאת נראית בעייתית בעולם הטכנולוגי שמקדש את החדשנות. "הדחיפה לחדשנות לא תמיד נובעת משיקולים כלכליים בלבד", טוען עמית. "צריך להיזהר מחדשנות כמלת באזז, וליצור מוצרים בני קיימא שלא פונים לשוק שאורך הנשימה שלו הוא חצי שנה".

עמית יישם את התפישה הזאת במוצר ייחודי אחר שפיתח, וזוכה לתשומת לב רבה: הסלינג בוקס 700U, שהושק בינואר 2010. המוצר, שהספיק לזכות בארבעה פרסים שונים, מאפשר לצפות בטלוויזיה דרך המחשב באיכות גבוהה, והוא זכה למראה מעניין מיוחד: במקום קופסה סגורה, ה-700U הוא רשת מתוחכמת של מתכת שיוצרת מראה ייחודי ובמקביל משמשת לפיזור החום.

"זה אחד הפרויקטים המהירים שביצענו", מספר עמית. "סיימנו את העיצוב תוך חודש. בטכנולוגיה שקיימת כיום המוצרים נהפכים ליותר ויותר קטנים, אבל בהתאם הם גם מתחממים יותר וקשה יותר לפנות את החום. אפשר לקרר אותם באמצעות מאווררים, אבל זה מייקר ומגדיל את המעטפת של המוצר".

עמית חושב שהיכולת לעצב מוצר עם מראה חדשני במיוחד טמונה בדיאלוג עם הלקוח. "זה קשור לשיטת הניהול. בארה"ב וביפן משתתפים בישיבות לגבי פיתוח המוצר חמישה אנשים, ואילו בישראל מגיעים לישיבות כאלה יותר מ-15. בפורום כזה קשה לנהל דיאלוג עמוק. היכולת לנהל מהלך רדיקלי בסלינג בוקס נבנתה על היכולת לתקשר עם אנשי החברה ועל הקשרים האישיים".

מבחינתו של עמית, עיצוב מוצרים הוא בעצם יצירה של גוף, של דמות. אפשר לטעון שהגישה הזו הופכת את המעצב לבורא. עמית מסכים עם הקביעה הזו, ומסביר שהיא חשובה במיוחד במוצרים שבהם המעצבים מארגנים את האדריכלות הפנימית של המוצר. "יש היגיון פנימי בארגון של מוצר", הוא אומר. "בהתחלה יש כמה כיוונים, אבל הפתרון הסופי הוא שילוב של סוג מסוים של צורניות, כלכליות וכן הלאה. במקרה של בטר פלייס, לדוגמה, החלטנו לעצב עמדת טעינה קטנה מכיוון שלא רצינו לגזול נפח מהעיר. כיסא הוא מוצר מעניין, אבל הקונצפט שלו נוצר לפני אלפי שנים. אני נתקל כל יום במוצרים שצריך לתת להם גוף".