הסכם העבודה החדש נחתם ברש"ת: העובדים יזכו לתוספת שכר של 12% בממוצע

ועדי הבנקים הגדולים החליטו אתמול לשבש את פעילות המערכת הבנקאית עקב הסכם הפיטורים שנחתם בבנק הפועלים. הדבר דומה למי שחותך את אפו, כדי להתנקם בפרצופו. הרי אם הבנקים באמת ייסגרו, הנהלת בנק הפועלים תחגוג; הלקוחות הממורמרים של בנק לאומי, בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי יתפתו לעבור לבנק שמוכיח ניהול רציני ויחסים הוגנים בין ההנהלה לעובדים - מה גם שהוא פשוט פתוח ואין בו שיבושים.

אבל נראה שלנציגי העובדים של לאומי ודיסקונט כלל לא אכפת מצב הבנק בו הם עובדים. הם כנראה חושבים שמדובר באיזה משרד ממשלתי שעובד על תקציב, ולכן אין קשר בין רווחיות הבנק לבין שכרם. ואולי יש להם מין יצר הרס, או עודף כוח - שהנהלות הבנקים איפשרו - מה שהופך אותם לאנשים לא רציונלים שמוכנים לחתוך לעצמם את האף.

יו"ר ועד דיסקונט, ריקי בכר, חי בעולם הדמיון. הוא אומר שבדיסקונט "אין עודף כוח אדם", וזאת כשכל ילד יודע שדיסקונט צריך לפטר 20% מעובדיו. גם יו"ר ועד לאומי, לואי רוט, נהנה להרוס את מקום עבודתו. למה הם מחכים? למצב בו הבנקים שלהם יפסידו ואז לא יוכלו לקבל פיצויים מוגדלים ופנסיה מוקדמת?

שניהם, ביחד עם עמיר פרץ, נחלו השבוע תבוסה כפולה בבית הדין האזורי לעבודה שלא קיבל אף אחד מטיעוניהם, לא בעניין הסכם הפיטורים ולא בעניין מעמד ועד בנק הפועלים. אבל במקום להרים ידיים החליטו השלושה לעבור להפעלת כוח, ולהכריז על שיבושים. בזה הם טובים יותר. למה הדבר דומה? לגנגסטר שהפסיד בבית המשפט, אך ביציאה, על המדרגות, הוא תופס מאחור את המנצח ומאיים: עזוב אותי מכל המשפט הזה, עכשיו תשלם - ולא יבולע לך.

כאשר ההסתדרות, בראשות פרץ וחיים רמון, פיטרה 3,000 איש (!), הם לא חלמו אפילו לשלם להם מה שנותן היום בנק הפועלים למפוטריו. גיל היציאה לפנסיה הורד ל-55, כך שמתוך 900 המפוטרים ייצאו 360 לפנסיה מוקדמת המבוססת על שכר גבוה יחסית ועל חישוב הנעשה בהנחה שהאיש עבד עד גיל 65 - שזו הטבה משמעותית שעמיר פרץ הטוב והמיטיב לא חלם לתת למפוטריו.