הגליל יהפוך לטוסקנה והרי יהודה לפרובנס

דמיינו אזור כפרי שוקק חיים. אתם נוסעים במכונית בין שדות, גבעות ונופים ציוריים. כמעט בכל מקום שבו תעצרו בדרך תוכלו למצוא קורת גג ללילה - בקומה העליונה של בית המשפחה.

בקומת המסד מתגוררת המשפחה, ובמרתף בדרך כלל פועל יקב קטן לייצור יינות ייחודיים מזני הכרמים המקיפים את הבית מכל עבריו. לשכנים, אלה שאין להם יקב קטן, יש מחלבה המגבנת גבינות מחלב עזים וכבשים, או בית מלאכה לייצור כלי קרמיקה, עבודות רקמה או עבודות יד אחרות.

בבוקר אתם מתעוררים לנוף של גבעות מיוערות, כרמים או שדות חיטה צהבהבה ועדרי עזים מלחכות את השלף לאחר קציר - נוף הנראה כאילו נלקח מציוריהם של בריוגל, ואן גוך ופיסארו. בעלי הבית קוטפים ירקות טריים מגינת הירק ומגישים לכם אותם טריים לארוחת הבוקר - רגע לפני שאתם יוצאים לטייל במעיינות, במערות ובתצפיות שעל הפסגות בסביבה.

תנחשו איפה אתם נמצאים. צפון איטליה? פרובנס? טוסקנה? גם וגם וגם, אך לא רק. החלטות מועצת מקרקעי ישראל 979 ו-1101, שהוכשרו בבג"ץ ביוני, למעשה סוללות את דרכו של המושב הישראלי אל עבר כפר האיכרים נוסח אירופה המערבית.

הרפתות והלולים שהסתירו מפני האורח במושב הישראלי את נופי הגליל, שפלת יהודה, הרי ירושלים וערבות הנגב - והביאו אותו לעלות עם אור ראשון על המאזדה 3 שלו מחברת הליסינג ולהימלט מהמקום, לאחר שנעקץ בלילה על ידי יתושים וביום על ידי זבובי בהמות צהובים, וסבל מצחנת הלול המרוחק 6 מטרים מחלון חדרו - כל אלה יורחקו אל מחוץ למושב. גם הברים, הדיסקוטקים ושאר מוקדי הרעש יורחקו ויוקמו בשטחים מיוחדים.

והתיירים? אם חלומם של המושבניקים יתממש, אלה ינהרו בהמוניהם לכפר הישראלי החדש, שהחורף בו קצר ונוח והאביב והסתיו ארוכים ונעימים, וכל מושב-כפר ממוקם במרחק של עד שעת נסיעה מכנסייה, מקבר צדיקים או מאתר ארכיאולוגי. זהו פחות או יותר חזונו של מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות החקלאים בישראל, מאיר צור (47), מגדל פלפלים מצטיין ממושב עין יהב בערבה, שנבחר לתפקידו לפני תשעה חודשים.

אתה באמת מאמין שהמושב בישראל, על כל מגבלותיו, יכול להפוך לבונבוניירה שווייצית?

"ההחלטות האלה בהחלט מתחברות למרחב הכפרי הנכון והחכם שאנחנו מדמיינים לנגד עינינו - כפר שבו החקלאות ממשיכה להיות העוגן של המרחב. במושב כיום לא כולם חקלאים, ולכן נדרשה כאן התאמה למציאות. חקלאי במושב לא יכול להתפרנס מ-30-40 דונם אותם מקציב לו המינהל, באמצעות האגודה השיתופית. לכן אנחנו חייבים לבצע שינוי מהותי במבנה התעסוקתי של המושב, ובית המשפט העליון קיבל את גישתנו לנושא. זו הסיבה שחלק גדול מהחקלאים במושבים מוסרים לעיבוד את חלקותיהם לאחד החברים שמעבד עבור כולם".

הרפת הישראלית כאתר תיירות

המהפך שעליו מדבר צור טמון בהחלטות 1011 ו-979. החלטות אלה מתירות בין היתר למושבניקים תעסוקה לא חקלאית בתנאי שהם יהיו בעלי העסק; עוד הן מתירות לכל חבר באגודה השיתופית במושב חצי דונם להקמת פרויקט הארחה ותיירות שאותו יצטרך לרכוש במחיר ריאלי (91% משוויה השמאי).

כמו כן מתירות התקנות הקמת מיזם מושבי גדול תומך תיירות שיוקם על קרקע מחוץ למושב בשטח של 60-120 דונם (תלוי באזור בארץ). הכוונה לפרויקטים שעלולים להיות מרעישים מאוד כמו אתרי בילוי לצעירים, חנויות וברים; כמו כן על חברי המושב תיאסר השכרת מבנים או שטחים למחסנים, אלא אם כן בעל השטח הוא גם בעלי המחסן או שותף בו (עוד על התקנות ראו מסגרות).

אז איזה עסקים מותר יהיה למושבניקים להקים? בעיקר עסקי תיירות וכאלה שלא יפריעו לאווירה הכפרית, כדברי צור. למשל, הם לא יוכלו להקים נגרייה, עסק למרצפות או מסגריה. "אנחנו בעד בית אריזה, שמשאיות מגיעות אליו ויוצאות ממנו, אבל שיהיה במיקום שהמשאיות לא יעברו דרך המושב אלא מסביב. העיקרון המנחה הוא מידתיות", מסביר צור. "יהיו גם קליניקות של בעלי מקצועות חופשיים כמו רופאים ורופאי שיניים, עורכי דין, עיתונאים ושמאים וסטודיו לצלמים ולציירים, גלריות ועסקי מסחר".

גם לפני הבג"ץ פעלו במושבים עסקי תיירות, אבל רבים מהם פעלו ללא היתר וגררו לא מעט סכסוכי שכנים ובעיות. בעיה קשה נוספת שפתרו התקנות, שאינה קשורה לתיירות, היא מוסד "בן ממשיך" - שלפיו רק בן אחד זכאי לבית בנחלת הוריו. כיום מתירות התקנות החדשות בניית בית שלישי.

צור שמח מאוד בשינויים: "קיים פוטנציאל גדול בפיתוח התיירות הכפרית, הודות לנופים המדהימים בגליל ובאזורים אחרים, ולאור מה שהמרחב הכפרי משדר לאורח שבא מהעיר הגדולה. אנחנו בוחנים מיזמי תיירות מכל הסוגים, החל בתיירות צליינית או דתית אחרת וכלה בתיירות חקלאית. בעולם רוצים להתרשם וללמוד מהחקלאות הישראלית ומגיעות משלחות של קניינים וחקלאים מכל העולם, ואפשר למנף את זה גם לתיירות.

"תיירות הנוף הכפרי והחקלאי תשנה את מפת התיירות של ישראל ואת תדמיתה - אנחנו שואפים לתיירות אדירה של אנשים שרוצים לראות את הרפת הישראלית שנמצאת עכשיו בכותרות, שיגיעו לראות איך צומח תמר ולמה בערבה הוא הכי מצליח בעולם, אף שמשקים אותו במים מליחים; איך צומח שם פלפל ואיך עושים חממה סטרילית שאף חרק לא נכנס אליה; איך קרה שהפרה הישראלית הכי מניבה בעולם, ורצוי שגם יתנסו ויחלבו בעצמם; שיראו לול מודרני במושב עשרת, מהגדולים בעולם, שבו 180 אלף מטילות ו-170 אלף ביצים מדי יום, והכול אוטומטי. אתה מוצא את עצמך עומד שם מלא התפעלות מהטכנולוגיה ומהניקיון. השילוב בין החקלאות המתקדמת בעולם לבין הנופים והתיירות הכפרית זו עסקה של win-win. כולנו נרוויח מזה".

צור לא מפחד להיתלות באילנות גבוהים: "חזרתי בשבוע שעבר מאיטליה. אין לנו מה שיש להם להראות לתייר. אבל יש לנו את המרחב הכפרי, שאת זה אין לאף מדינה להראות. פה אנחנו לפני כולם. אין לנו חופים כמו בתאילנד או הרים כמו בנפאל. יש לנו מצדה, ירושלים, נצרת, בית לחם - וכפר נחום".

מי יממן פיתוח תיירות כזו?

"מדובר בתוכנית אב שתוכננה בקפידה, בשיתוף משרד התיירות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר כמובן. למשרדים האלה יש תקציבים. אנחנו בעידן של בחינה מחודשת של סדרי עדיפויות במשק. גם כאן נדרוש שינוי בסדרי עדיפות, או לפחות להשוות את התנאים. כרגע המנהל צריך לתקן תקנות להחלטות האלה. הוא הבטיח שזה ייעשה בתוך כמה חודשים - ואנחנו מחכים להן".

אבל בתנועת המושבים לא יושבים בשקט ומחכים. התנועה כבר קיימה כנס ראשון בנושא שבו השתתפו 600 מושבניקים. במקביל בתנועה בונים כיום זרוע ביצועית שתסייע למושבניקים באופן פרטני ליישם את ההחלטות. "אנחנו מזהירים את החברים מפני מאכערים שרוצים להרוויח במקומם ומקימים כעת פורום תיירות כפרית, שיכלול את נציגי המועצות האזוריות, תנועות ההתיישבות ועמותות התיירות האזוריות", מספר צור.

חבל שמשון: המחירים בשמים

יצאנו לטייל בחבל שמשון במועצה האזורית מטה יהודה, כדי לבחון באיזה מצב מוצאות התקנות את המושבניקים באזור - ועד כמה הם רחוקים מחזון הטוסקנה של צור. חבל שמשון משתרע דרומית לדרך "בורמה" שבין צומת נחשון לבית שמש, חבל ארץ שעדיין אפשר למצוא בו צימר כולל ארוחת בוקר זוגית ב-350 שקל ובתשלום קטן נוסף ליהנות מבריכת שחייה, ג'קוזי בחצר ונופים מדהימים.

בראשית ימי המדינה עבר האזור "פיתוח" ציוני אופייני, שכלל הקמת עשרות מושבי עולים, שהוקמו על ראשי הגבעות ובתוככי הסבך. חבר מושב קיבל מהסוכנות 30 דונם קרקע טרשית לנטיעת מטע שזיף, אגס ואפרסק, מכסת ייצור ביצים ופרה אחת או שתיים - ומזה היה עליו לפרנס משפחה גדולה שעלתה מתימן, מכורדיסטאן או מעיראק.

על צורף הכסף מתימן, סוחר הבדים מכורדיסטאן וניצול השואה מטרנסילווניה הוטל בן יום להיות איכר, והניסיון היומרני הסתיים בכישלון חרוץ. לא רק בשל חוסר ניסיונם של העולים - אלא גם מאחר שאמצעי הייצור לא הספיקו לכך. מכסת ייצור ביצים עשויה לפרנס את בעליה, אך דרושה לכך מכסת ייצור של 600 אלף ביצים לשנה, ולא מחציתה, כפי שקיבלו הלולנים באזור הזה - וגם נדרש סבסוד מחירי הביצים, כפי שניתן למושבי הגליל, אך לא למושבי השפלה וההר.

מהלולים והרפתות נותרו סככות מתפוררות והקרקע החקלאית נמסרה לקבלנים לעיבוד חקלאי. המושבים ננטשו ממרבית תושביהם, אוכלסו שנית ושוב ננטשו, ותחלופת האוכלוסין היתה הדבר היציב ביותר בהיסטוריה של החבל.

במהלך השנים ניסו חברי מושבים או בעלי יוזמה וחברים חדשים להקים עסקים תומכי חקלאות ולא חקלאיים, אך הניסיונות כשלו בשל התעקשותה של המדינה כי הקרקע מיועדת לעיבוד חקלאי בלבד. בשנים האחרונות חלק מהעסקים, גם אלה שאינם חקלאיים, הורשו להמשיך לפעול, בדרך כלל לאחר תשלום קנס גבוה ובתנאי שיתאימו למרקם הכפרי.

אף כי החלטה 979 תקל מאוד על הקמה והפשרה של עסקים לא חקלאיים על הקרקעות שבחבל, לא בטוח שהבעיה תיפטר, מפני שהנדל"ן כבר כאן - ומחירי הקרקעות ממריאים. ביישוב הקהילתי משמר דוד, לשעבר קיבוץ, על הגבעה שמול מושב תל שחר, מהגדולים שבמושבי החבל, ביקש המינהל וקיבל לפני שנתיים וחצי 2 מיליון שקל עבור מגרש של חצי דונם, שעליו יוקמו שתי יחידות דיור צמודות.

בנוגע להיתכנות הכלכלית של הפרויקט - וכיצד בדיוק ישלמו המושבניקים 91% ממחיר הקרקע להקמת צימר או פרויקט תיירותי באזורים יקרים כמו חבל שמשון - אומר צור: "נצטרך למצוא דרך להגיע להסדר סביר על התשלום. בג"ץ אישר את התשלום וצריך יהיה להגיע להבנות עם המינהל".

יכול להיות פתרון נוסף: משקיעים שיש להם כסף, ותהיו שותפים אתם.

"נצטרך לבחון שותפות עם יזמים מבחוץ. נבחן את כל ההיבטים הכלכליים, החברתיים והאחרים של שותפויות כאלה".

בצלפון חוששים מכרישי נדל"ן

למושב צלפון, צפונית לבית שמש, מגיעים מכביש 44 לאחר נסיעה לא ארוכה המביאה אותך למעבה החורש, או יותר נכון מעבה הסבך. בידי חברי המושב כ-2,000 דונם קרקע חקלאית המעובדת בחלקה בידי קבלנים, בדומה למושבים אחרים באזור.

מוטי בוהדנה (42), חבר המושב, מתפרנס מעסק לא חקלאי - בית מלאכה לייצור שלטים. אך בצלפון הוא הגשים חלום להקים יקב ליינות איכות, ולאחרונה הוסיף גם בירות. "יש חלום - ויש מציאות", הוא אומר, "והבן אדם חייב לפני הכל להתפרנס. שיפצתי לול נטוש שהיה לי במשק והעברתי אליו את העסק, ובחלק אחר מהמבנה הקמתי יקב קטן ליינות שאני עושה בעצמי מהכרם שנטעתי כאן על חלק מ-30 הדונם שלי".

מהמרפסת המשקיפה על הכרם המטופח אפשר לראות שורה של מבני עץ נטושים. פעם היו שם לולים, כיום נותרו רק המבנים. בעלי הלולים אינם מפרקים אותם, מפני שלדברי אחד מהם הם חוששים שהמינהל יקח מהם את הקרקע.

בוהדנה גדל במושב ארבל בגליל, ולאחר שהסתובב שנים בעולם, ובין היתר בחווה חקלאית מדברית בצ'ילה, החליט לנטוע כרם ולייצר יין: "היו לי קצת חסכונות, לקחתי משכנתא וקניתי משק במושב הזה, משק שראיתי בו את ההזדמנות האחרונה שלי להגשים את החלום שלי - כי מחירי הנחלות באזור עולים כל יום והמחירים כבר מטורפים".

את עסק השלטים הקים גם בלול נטוש ובקצה השני שלו את היקב: "בלי עין הרע - הצלחנו. כל המשפחה נרתמת לבציר וגם החברים נרתמים לעזור בבציר ובייצור הגבינות".

"אף אחד לא מצליח להתפרנס מחקלאות", חורץ בוהדנה, "המושב הזה, כמו מושבים אחרים באזור, הידרדר לכלום. למזלנו, ראש המועצה האזורית ותנועת המושבים הבינו שהעליבות הזאת של המושבים באזור היא לא כורח המציאות, ויש כאן פוטנציאל ענקי לפתח תיירות כפרית. בשלוש השנים האחרונות חלה פריצה גדולה בנושא, גם מפני שאנחנו בעצם הריאה הירוקה לאזור המרכז. השרון, שהיה פעם הריאה הירוקה של המרכז, הוא כבר מתחם אורבני לגמרי. אני אומר שאפשר ליצור פה טוסקנה קטנה, ואנשים יכולים לעשות פה סוף שבוע נהדר".

ביקשת לקבל היתר ל"שימוש חורג" לעסק שלך?

"גם אם תבקש, יפשטו לך את העור. אף עסק לא יכול לעמוד בסכומים שהמינהל דורש. אני לא מוציא מהעסק שלי עשירית ממה שהם דורשים. אמרו לי 'אנחנו מבינים אותך, אבל תכל'ס - זה החוק'. הם הגישו נגדי תביעה ואמרו לי שאני עבריין, ואז הציעו לי עסקה. ככה הם מוצאים כל פעם מישהו תורן לעלות אצלם על המוקד. למזלנו, באה המועצה האזורית שלקחה את העניינים לידיים - והצליחה להנמיך את הלהבות. היא בעצם חומת המגן שלנו עכשיו.

"במינהל לא מבינים שאם הם ימשיכו לדרוש מחירים בלתי אפשריים אנחנו נסתלק, כל האזור יישאר נחשל, ובסופו של דבר יבואו כרישי הנדל"ן שמקושרים למקומות הנכונים ויעשו כאן את המכה. למושב תל שחר הם כבר הגיעו, והם בדרך אלינו. תביט מה אפשר לעשות מסככה שהיתה פעם לול עקום. אתה מסדר מקום יפה, אתה מארח בו אנשים ומסביר להם איך עושים יין ובירה, ואז אתה כבר מוכר להם את זה במחיר הגיוני ואתה יכול להתפרנס איכשהו, גם אם אתה מוכר 3,000 בקבוקים. זה הרעיון".

תל שחר: "להפסיק להיות אריסים"

מושב טל שחר הסמוך לצומת נחשון הוא אחד המושבים הגדולים בחבל. במושב 80 משקים חקלאיים שקרקעותיהם החקלאיות שאינן סמוכות לחלקת המגורים - כ-3,500 דונם - מעובדות ברובן בידי קבלנים שנבחרים במכרז שמפרסם ועד המושב (לעתים הם חברי המושב, ולעתים אינם). מרבית חברי המושב מעדיפים למסור את חלקותיהם לעיבוד משותף, בשל חוסר הכדאיות בעיבוד חלקות קטנות.

לאלון צבן (35), שאביו רוני הוא חבר המושב, יש דיר עזים קטן ומחלבת בוטיק לגבינות גורמה. אלא שבמהרה התברר לו כי לא ניתן לפרנס משפחה מהעיסוק הזה בלבד. הוא שיפץ בקצה המושב לול נטוש ופתח מסעדה המעסיקה בני משפחה בלבד בשם "שביל עזים", הידועה בגבינותיה המיוחדות.

רוני צבן, אביו של אלון, מבהיר: "חבר מושב עם דיר קטן לא יכול להתפרנס. כדי לממש את החלום שלך אתה צריך ללכת גם לצד הקמעוני - כלומר להקים מסעדה או בית קפה, ולמכור את הגבינות שלך. אבל מה שקורה הוא שהבולטות של העסק שלך זאת המסעדה - במקום הדיר הקטן. וכשזו הבולטות, כל הרגולציה מתלבשת עליה.

"הבן שלי ואשתו, שניהם בעלי תואר שני שהחליטו להיות חקלאים ולגדל עזים, מוצאים את עצמם עם ארבעה ילדים שהם לא יכולים לפרנס, אז פתחנו מסעדה. בחוץ בטוחים שהחיים במושב זולים יותר, אך בהרבה מובנים הם יקרים יותר מאשר בעיר. צריך פה שתי מכוניות כי אי אפשר לחיות כאן אחרת. אין כאן תחרות גבוהה בגני הילדים, אז זה יקר מאוד, ואין שום סבסוד.

"החלטה 979 פותחת בפנינו איזו דרך להפסיק להיות תלויים במינהל ובביורוקרטיה, אבל המחיר כבד. אתה צריך לקנות את הזכויות בקרקע בהרבה מאוד כסף. הקרקע כאן יקרה מאוד. אני לא יכול להגיד לך אם נקנה או לא, לילדים שלי יש רצון עז להישאר פה, אבל הם יצטרכו לשאול את עצמם מאיפה הם מביאים את הממון הזה. ואני בדעה שחייבים לרכוש את מלוא הזכויות, כדי שיהיה להם משהו משלהם שיהיה גם סחיר, ולהפסיק להיות אריסים של המדינה".

מושב תרום: "החקלאות מתה"

מושב תרום שבחבל שמשון הוא השומקום שבלב השומקום. מגיעים אליו מדרך "בורמה" (כביש 44) בערך בשליש השני של הכביש לפני בית שמש - אבל דווקא משום כך הוא נהפך בעשור האחרון למרכז צימרים מצליח.

תרום, המשתייך לתנועת מושבי הפועל המזרחי, הוקם על ידי עולים מתימן ב-1949, ומאז הוא שומר על אופיו התימני והדתי. את הצימר הראשון הקים אליעזר נהרי (69), וכיום פועלים במושב 11 צימרים לפחות.

אצל נהרי אתה לא מקבל צימר ממוצע, אלא סוויטה עם שני חדרי שינה, סלון, מטבח מאובזר ושירותים מרווחים. משפחה גדולה תקבל כאן בנוסף בקתת עץ יפהפייה, שבה השירותים והמקלחת נפרדים. לרשות האורחים גם עומדת בריכת שחייה שנהרי הקים בחצר. בתשלום נוסף, לא גדול, תקבלו ג'קוזי ענק לשלוש שעות.

ומה עם החקלאות? לדברי נהרי, "החקלאות כאן מתה. זו האמת. הלולים נסגרים בהדרגה כי מלול של 1,200 מטילות, שזה מה שקיבלו פה, אי אפשר להתפרנס. יש כאלה שקנו מחברים אחרים שסגרו מכסות ייצור והם מגיעים ל-3,000 מטילות - שאפשר להתחיל לחיות מזה. יש חברי מושב מבוגרים שכבר לא יכולים לעשות משהו אחר, שממשיכים עם הלול הקטן. את האדמות החקלאיות, שהן רחוקות מהמושב, נתנו למישהו שמעבד אותן".

פריחת האירוח הכפרי במושב מצביעה על פוטנציאל האירוח והתיירות הענק של כלל יישובי המועצה האזורית. הם מתאימים גם לאורחים שרוצים לברוח לכמה ימים ללב היער ולהתרחק מהבילויים והרעש, וגם למי שיתנחם מכך שבמרחק קצר נמצאים "מיני ישראל" ו"בית חלומותי", וכמובן בוטיקי גבינות ויקבים. כך בוודאי מדמיין לעצמו צור את כל מושבי ישראל בעוד חמש שנים. עכשיו רק צריך לראות מאיפה משיגים לכך את הכסף.