חופי ג'רזי: קסם מפוקפק ביותר

הוריקן איירין לא היה המכה הקשה ביותר שספגה רצועת החוף של מדינת ניו ג'רזי. בשנים האחרונות סובל חוף ג'רזי מדימוי המעורר קונוטציות לא נעימות, שגם ההצפות שנגרמו על ידי ההוריקן לא הצליחו להטביע. יצא לי לשהות בחוף ג'רזי לפני שאיירין הספיקה לבקר בו, ובעל כורחי נשטפתי למבול מסוג אחר. הפעם לא היה מדובר בכוח עליון, אלא מעשה ידי רשת טלוויזיה: סדרת הריאליטי של MTV, "ג'רזי שור".

היתה תקופה שבה צמד המלים הזה לא שידר מסר מפוקפק או סר טעם. אך כעת, הודות לריאליטי המצליח שמהווה מעין גרסה פארודית בלתי מודעת לחיי לילה פרועים, צמד המלים "Jersey Shore" כבר נכתב תמיד עם מרכאות. לכן כשהציעו לי לבקר בחוף ג'רזי, לא הרגשתי כאילו מישהו מנסה להחמיא לי. ובכל זאת, חשתי מחויבת, מכיוון שכבר כתבתי על התוכנית כמה פעמים מבלי לדעת יותר מדי על האזור עצמו.

"ג'רזי שור" מצולמת בעיקר בעיירת החוף סיסייד הייטס, אם כי אני ושותפתי לביקור העדפנו להתחיל את הביקור שלנו במקום אחר על רצועת החוף, כדי להסתגל לאט יותר. דווח לנו שספרינג לייק, השוכנת 16 ק"מ צפונית מאתר הצילומים של "ג'רזי שור", היא מהעיירות הנעימות והאמידות יותר של רצועת החוף של ג'רזי. בתי מידות בסגנון ויקטוריאני קיבלו את פנינו בכניסה לעיירה, והרחובות המוצלים והמצוחצחים נראו כאילו נלקחו מסרט של דיסני.

הזמנתי מקום במלון הספא The Breakers שעל חוף הים (1507 Ocean Avenue, Spring Lake; 732-449-7700; breakershotel.com). ב-330 דולר ללילה מציע המלון "נברשות נוצצות, חלונות זכוכית, רצפות גרניט ושטיחים באריגת יד, המעלים זיכרונות של נופש אירופי קלאסי".

למען האמת, האריחים הסדוקים בתקרה והשטיחים הבלויים הזכירו לי יותר נופש במזרח אירופה, והדבר הקרוב ביותר לענתיקה אמיתית היה מכונה של משחק פאקמן ביציאה מהמלון לבריכה. אבל The Breakers הוא בניין רחב ידיים עם מרפסות נדיבות ונוף פנורמי לאוקיינוס.

החדר שלנו, לצערנו, עוצב באופן חסר ייחוד כמו עוד חדר סטנדרטי בהילטון, והנוף שנשקף ממנו כלל בעיקר את הזפת שעל גג המלון. מצאנו פיצוי הולם בכך שהתחלנו את היום בצעדה קצרה ממרפסת המלון אל הים וחשנו את הבריזה הנעימה תוך כדי לגימת בירה צוננת.

חוף הים בהחלט עשה את העבודה: רחב, רגוע, נקי ורחוק מלהיות צפוף כפי שחזינו, אפילו בשעות הצהריים. בשעות הבוקר המוקדמות ומאוחר בערב התרוקן החוף לחלוטין, להוציא כמה דייגים ושחפים שחגו מעליהם. הזריחה בשבת כוסתה בגווני ורוד פסטלי כמו בחוף הים של סיציליה.

בצדה השני של ספרינג לייק שוכנת סי גירט - המליבו של חוף ג'רזי, שם גילינו חוף מזוהם שממנו ניבטות הווילות הנובורישיות והצעקניות שהוקמו בסמוך. הפנטסיה על חופשה באווירה חמימה וביתית שוב התרחקה מאתנו, אך להפתעתי גיליתי כי לאזור יש ביקוש גבוה בקרב תיירים - דמי השכירות של בית בסי גירט דומים לאלה של בית בהמפטונס: 20 אלף דולר בחודש בקיץ.

בשישי בערב אכלנו ארוחת ערב נהדרת במסעדת The Black Trumpet השוכנת בסמוך למלון ומתמחה בדגים ובפירות ים (1505 Ocean Avenue, Spring Lake; 732-449-4700; theblacktrumpet.com). הצלחנו להאפיל עליה בארוחה הטובה ביותר של החופשה, יום למחרת. בסי גירט מצאנו את The Parker House המגישה לובסטרים, המבורגרים וסלטים בסגנון דרומי (First Avenue and Beacon Boulevard; 732-449-0442; parkerhousenj.com). המקומיים נוטים לוותר על פנים המסעדה ופונים למגרש החנייה מאחור, מוזגים את הבירה לכוסות פלסטיק ומעמיסים המבורגרים ולובסטרים על צלחות נייר.

חביות בירה וכוכבי פופ

לאחר ארוחת הצהריים הנהדרת הגיעה העת לחוות את החלק האחר של רצועת החוף של ג'רזי - זה שרכש את המוניטין המפוקפק שלו בזכות סנוקי ודה סיצ'ואיישן, הידועים בתור צמד נוטפי ההורמונים של "ג'רזי שור". סיסייד הייטס היא עיירת נופש עתירת בטון ועטוית אורות ניאון, שמציעה למבקרים בה חנויות אלכוהול, בתי עבוט ושלל פרסומות למוטלים המציעים לערוך את נשף הסיום של התיכון. תרנו אחר המוטל שלנו, שעל פי האינטרנט היה אחד המקומות האחרונים בעיירה שבו אפשר היה למצוא חדר פנוי.

החדר שלנו ב-Village Inn, שעליו שילמנו כ-280 דולר ללילה, נראה כאילו נבזז בידי חיילים. וילונות השתלשלו באדישות על מוט וילון שבור, לאהילים מפלסטיק היו חורים שעוצבו בידי סיגריות בוערות והאוויר הדיף ריח של סיגריות עבשות. יכולנו רק לקוות שכיסויי המיטה הדביקים היו תוצאה של פוליאסטר נמס ולא התקשות של שאריות די.אן.איי. מצד שני, לפתע חשנו להוטות לצאת ולסקור את סיסייד הייטס. להפתעתנו לא מצאנו חנויות רבות שמפרסמות את עצמן כספונסריות של כוכבי הריאליטי המצליח. שאלנו קצין משטרה לפשר העניין, והוא השיב "זה מפני שכולם כאן שונאים אותם".

התחלנו בבר-מסעדה ענקי בשם Hemingway's Cafe, שבו אנשים בגיל העמידה נוהגים לגמוע משקאות מעל שולחנות ביליארד (612 Boulevard, Seaside Heights; 732-830-1255; hemingwaysnj.com), ומשם המשכנו למועדון הלילה "קארמה", שנצפה לעתים קרובות בסדרה.

הערב ירד על סיסייד הייטס, ויצאנו מהמועדון כדי להביט על הטיילת. נערות בגופיות ובחורים בחולצות צמודות התגודדו עם חביות של בירה על מרפסות המלונות. ברקע בקעו נהמות של כוכבי פופ במיטב להיטיהם, ולהקות קולניות של נשים החלו לזרום במורד הרחובות.

ברחנו משם לסיסייד פארק, שבהשוואה לסיסייד הייטס נדמית כגן עדן. גילינו את מסעדת The Atlantic Bar & Grill, שבה התיישבנו במרפסת הנעימה הצופה אל החוף, ולאחר ארוחת דגים מהנה עם יין טוב, הרגשנו, סוף-סוף, כמו בחופשה (24th and Central Avenues; 732-854-1588; atlanticbarandgrillnj.com).

בבוקר נסענו ללונג ביץ', מחרוזת איים שאורכה כ-30 ק"מ, השוכנת מול רצועת החוף הדרומית. הזמנו מקום ללילה ב-Daddy O, מלון בוטיק חדיש ואופנתי בן 22 חדרים ומסעדה. אמנם הוא מנוגד מעט לרוח הזרוקה באי (במובן החיובי של המלה), אך בהשוואה למוטל בסיסייד הייטס הרגשנו בגן עדן (4401 Long Beach Boulevard, Brant Beach; 609-361-5100; daddyohotel.com).

את הביקור בלונג ביץ' ניצלנו לביקור במוזיאון המקומי, שבו צפינו בחפצי נוי ושיט מתחילת המאה ה-20 וכן במגדלור ב-Barnegat Light, שנחקק בדפי ההיסטוריה האמריקאית בעקבות טבח שביצעו ב-1782 חיילים נאמני בריטניה ברב חובל מקומי ובאנשי צוותו.

סיימנו את החופשה בעיירה אושן גרוב, שמנוהלת מאז 1869 על ידי הקהילה המתודיסטית - קהילה פרוטסטנטית מיסיונרית השומרת בקנאות על אורח חיים שמרני.

לאחר ביקור קצר בכנסייה המקומית וליקוק גלידה בטרקלין Day's המיושן, לא התאפקנו ושאלנו את אחד מזקני הקהילה לפשר האיסור על שתיית אלכוהול. "אתן יכולות לשתות אלכוהול", אמר, "אבל אל תעשו את זה במקום שבו יכולים לראות אתכן". ספק אם משפט כזה נאמר אי פעם ב"ג'רזי שור".