התפטרות המתמחים - הספירה לאחור

ד"ר יורם פרידמן, מתמחה באיכילוב

"אני עוזב. חד וחלק. איזה עתיד ההסכם הזה מבטיח לי?"

>> ד"ר יורם פרידמן, מתמחה בהרדמה מאיכילוב, הוא לא המתמחה הסטנדרטי שכולנו למדנו להכיר בחודשים האחרונים. עבור פרידמן, 40, שיתפטר מתפקידו אחרי ראש השנה ביחד עם 840 מתמחים נוספים, זהו הסיבוב השני בעולם הרפואה - לאחר שעבד במשך עשור בהיי-טק וטעם משני העולמות, שרבים נוהגים להשוות ביניהם. למרות שחזר מתוך אהבה גדולה למקצוע, הוא מצהיר כי ההתפטרות שלו רצינית לחלוטין, וכי אם ההסכם לא ייפתח וישתנה - "אני עוזב. חד וחלק. איזה עתיד ההסכם הזה מבטיח לי?".

פרידמן סיים את לימודי הרפואה שלו לפני 13 שנה, ומצבו הכלכלי היה קשה. "התחלתי התמחות בהדמיה, ואני זוכר מה היה השכר שלי: 2,760 שקל נטו ללא תורנויות", הוא מספר, "פחות ממה שהרווחתי כסטודנט בחלטורות שונות. נאלצתי להישאר לגור אצל אמא שלי. זה היה בשיא תקופת הבועה בהיי-טק ומצאתי מיד עבודה בסטארט-אפ עם שכר התחלתי של 9,000 שקל בחודש - בלי ניסיון או רקע קודם. אחר כך עבדתי גם במיקרוסופט, בסאפ ובבטר פלייס. הבוס שלי בשניים מהמקומות הללו היה גם הוא רופא שעזב את המקצוע".

אם היה כל כך טוב, למה חזרת לרפואה?

"התחלתי להשתעמם בהיי-טק. העבודה והתנאים היו טובים וכלוב הזהב מספק את מה שצריך, אבל לא חשתי מספיק סיפוק. החלטתי לבחון את האופציה של לחזור להיות רופא, והאבסורד הוא שאחרי עשר שנים בהיי-טק אני יכול להרשות לעצמי כלכלית להיות מתמחה. אני מגיע לסיבוב השני בלי בעיות כלכליות. כבר שילמתי משכנתא, קניתי רכב, טיילתי. התחושה היא שרפואה ציבורית זה לא מקצוע, זה תחביב. כי קשה מאוד להתפרנס מזה. החלטתי לבחור במקצוע מעניין, אך מאוד לא מתגמל כלכלית".

אבל אתה יודע מצוין שגם בהיי-טק, כדי להרוויח טוב - עובדים קשה מאוד ובמשך שעות ארוכות.

"ההיי-טק זה לא גן שעשועים. בהיי-טק אין שעות עבודה. מצד שני, הבעיה המרכזית אצל רופאים זה לא שעות העבודה, אלא העובדה שאין זמן למשפחה או לחיות. בהיי-טק עובדים הרבה, אבל בסופו של דבר יש שליטה על החיים. אפשר להחליט שמגיעים מאוחר יותר, אפשר לצאת באמצע היום, לקחת חופש, והתגמול הוא על תוצרים ולא על שעות עבודה.

"הרפואה היא כמו צבא", מסביר פרידמן, "עובדים בין 7 בבוקר ל-16:00. קשה מאוד, למשל, לקום בבוקר ולקחת את האוטו למוסך.נכון שיש יתרונות ברפואה, כמו הביטחון התעסוקתי שאין בהיי-טק, אבל רופאים מפסידים את חיי המשפחה, לא רואים את הילדים שלהם גדלים או את בני הזוג, אין להם שליטה על הזמן שלהם".

פרידמן מעיד כי גם לאחר סיום ההתמחות, העבודה כרופא עדיין שוחקת ותובענית: "אני רואה אצלנו רופאים בני 55 ו-60 שמבקשים אישור לחופשה שנתית ממנהל המחלקה חודשים מראש. רופא צריך לקוות שבאותה תקופה שהוא רוצה לטוס אין בדיוק בחינה למתמחים או בעיה אחרת".

לטענתו, אחד ההבדלים העיקריים בין מקצוע הרפואה לעבודה בהיי-טק הוא היחס לעובדים, שלא תמיד מתאמצים כדי להקל עליהם את העבודה. "בהיי-טק כל הזמן מדברים על המשאב האנושי - יעשו הכל כדי שהעובדים יהיו מאושרים. מנהלים יקחו על עצמם יותר כדי שעובד יוכל לצאת לחופשה. בבית החולים המשאב האנושי כמעט לא נחשב. הוא הזול ביותר".

מה יקרה לדעתך אם המשבר יחלוף, וההסכם לא ייפתח?

"זו תהיה נקודת שבר גדולה ברפואה. לא יראו יותר רופאים שמוכנים לסבול ולהישאר במערכת רק בגלל שהם מרגישים סיפוק וזה משהו שבוער בלבם. אנשים ייהפכו לפקידים. אני לא מבין את הטענה שרופאים בורחים מבית החולים ולכן לא רוצים להחתים שעון נוכחות. אני רואה מתמחים נכנסים לניתוח שיודעים שלא יסתיים לפני 21:00 (למרות שיום העבודה שלהם מסתיים רשמית ב-16:00; רל"ג).

"הצלחנו להדחיק את העובדה שאנחנו פראיירים, ועכשיו נקבל דו"ח שמראה כמה שעות עבדנו ועל כמה קיבלנו תגמול", אומר פרידמן. "אנשים מתחילים להרגיש פראיירים ולכל אחד יש את האופציה לעבוד במקום אחר. אנשים בבתי החולים חיו בתוך בועה עד היום, ואולי לא שמו לב עד כמה העבודה הזו קשה ולא מתגמלת".

לטענת פרידמן, התפטרות המתמחים יכולה לגרום נזק למערכת הרפואה גם בטווח הארוך. "אפילו אם 10%-15% מהמתמחים יחליטו לא לחזור בסופו של דבר למקצוע - זה אובדן ענק. מי שמנסה לשבור אותנו, שוכח שאנחנו המשאב הכי נדיר ויקר שקיים במערכת הזו שנמצא בחוסר אדיר, ושבעולם של שוק חופשי כל אחד יכול לבקש כמה שהוא רוצה. מומחה צעיר בהרדמה הוא שווה ערך למתכנת ריל טיים בהיי-טק - עובד נדיר שיכול לעשות מכרז בין חברות שונות. אנחנו כבולים להסכם קיבוצי שאומר שנקבל 6,000 שקל בחודש ונידרש לעשות תורנויות בלילה כדי להשלים הכנסה. באיזשהו שלב לרופאים נשבר מזה".

מה צריך לקרות כדי שתניחו את הנשק?

"הידברות מסודרת שלא יוצאת מהגישה שההסכם חתום וסגור. ההסכם לא פותר את הבעיות המרכזיות של המערכת. הבעיה המרכזית היא שכדי להרוויח שכר סביר שמשתווה לשכר של אנשים בעמדה דומה, רופאים בישראל צריכים לעבוד 200%-300% משרה. זה בולט מאוד במקצוע כמו הרדמה, שבו אין כמעט אפשרות לעבודה פרטית.

"כמעט כל הרופאים אצלנו עושים תורנויות בכל גיל, גם המומחים, כדי להגיע לשכר סביר כי אין להם אפשרות לפרקטיקה פרטית אחרי הצהרים. כדי להתפרנס בכבוד במקצועות האלה, רופאים ממשיכים לעבוד כמעט כל חייהם כמו מתמחים - וזה שורש הבעיה. ההסכם הזה אומר שעל העבודה הבסיסית נמשיך לקבל סכום שלא יאפשר לגדל משפחה בישראל ב-2011 - ונקבל תגמול טוב יותר רק על העבודה הנוספת. ההסכם מנציח את המצב המעוות הזה ואפילו מחמיר אותו".

ד"ר אוסקר אמבון, מנהל בית החולים זיו בצפת

"יש שתי מדינות - הפריפריה והמרכז - וזוויות הראייה אחרות"

>> בשבועות האחרונים נשמע בעיקר קולם של המתנגדים להסכם בין הרופאים לאוצר, אך מי שקיבלו העדפה מתקנת במסגרת ההסכם - רופאי הפריפריה שיקבלו תוספות שכר משמעותיות יותר, העדפה בתקנים ותשלום גבוה יותר עבור תורנויות וכוננויות לא זכו כמעט לחשיפה.

ד"ר אוסקר אמבון, מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת, מקווה ומאמין שההסכם אכן ישפר את מצבם הקשה של בתי החולים בפריפריה, שסובלים מהזנחה רבת שנים, ממחסור כרוני ברופאים וכתוצאה מכך מעומס בלתי נסבל על הרופאים שעובדים בהם. "לפני כמה שנים עמדתי בראש ועדה שפירסמה המלצות לסגירת הפערים במערכת הבריאות, ואכן כמעט כל מה שהמלצנו באותה ועדה בא לידי ביטוי בהסכם - תוספות השכר, המענקים והתקנים. ההרגשה היא שיש כעת שעת כושר מבחינת משרדי הבריאות והאוצר, וזה כולל את הקמת הפקולטה לרפואה בצפת עם השדרוג של בתי החולים המסונפים אליה".

אתה מאמין שרופאים אכן יעברו לפריפריה בעקבות ההסכם?

אני מאמין שכן, גם על פי הנסיון מחו"ל לצעדים דומים שנעשו במדינות כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה, וגם מהתגובות בשטח. מאז שנחתם ההסכם פנו אלי כמה רופאים, זוטרים ובכירים, שהתעניינו במעבר אלינו בגלל התנאים המיוחדים. זה נותן לי אינדיקציה שאנחנו בדרך הנכונה".

לדברי אמבון, "ההתנגדות הקולנית להסכם מגיעה רק מחלק מהרופאים - זו לא נחלת הכלל. הרי יש פה שתי מדינות - הפריפריה והמרכז - וזוויות הראייה הן אחרות. ההסכם הוא מורכב מאוד, ואני חושב שהוא טוב. אני לא יודע אם זה הכי טוב שניתן היה להשיג, אבל זה טבעו של משא ומתן. הוא נותן מענה לכל אותם דגלים שההסתדרות הרפואית הניפה. היא הכריזה מההתחלה שתשפר את התנאים של הרופאים ממקצועות במצוקה ומהפריפריה - ויש תשובה לכך.

"יכול להיות שלאנשים היו ציפיות לתוצאות אחרות מאלה שהוכרזו כיעד, ולכן נגרם תסכול. אבל אצלנו אף רופא לא הגיש התפטרות - לא במחזור הראשון ולא בשני - וזה אומר הרבה. זה לא בגלל איומים, אף רופא כאן לא קיבל איומים. נקודות המבט הן באמת אחרות".

האמנת שההסתדרות הרפואית תלך עד הסוף עם הדגל של הפריפריה? "למען האמת חששתי מכך שהכוחות החזקים של המרכז ימנעו מההסתדרות הרפואית (הר"י) להשיג את הדרישות בנושא הפריפריה. אחרי חתימת ההסכם הכרזתי באוזניהם שטעיתי. באמת כל הכבוד שהם הצליחו לעשות את השינוי".

מה דעתך על מחאת המרכז והתפטרות המתמחים?

קשה לי להבין את זה. זה קשור חלקית לפער הדורות, כי המתמחים שייכים לדור ה-Y. כרופא ותיק שהלך ללמוד רפואה בגלל המקצוע ולא הסתכל בכלל על השכר - קשה לי לקבל זאת. אלה החלטות קשות מאוד, ואני לא מצליח להבין את מי שבאמת יעזוב את מקום עבודתו - על כל ההשלכות האישיות והמערכתיות - ויכול לחיות בשקט עם ההחלטה שלו. בסופו של דבר, אחרי הסיפור של שכר ושעון, יש חולים שיגיעו לבית החולים ולא יהיה להם מענה.

"מי שהלך ללמוד רפואה עשה זאת בגלל הצורך לעזור לזולת, בגלל הדברים הערכיים שגורמים לך לבחור את המקצוע - וכאן רואים שהאינטרס האישי גובר על אינטרס קהילתי והמקצועי מצד אלה ששוברים את הכלים ותורמים למצב של כאוס".

ד"ר אייל וינקלר, מנהל מחלקה בשיבא

"המתמתחים היום זה דור אחר. בעבר אכלנו מה שהורידו עלינו"

>> כשבנו הבכור של ד"ר אייל וינקלר נולד, הוא לא הגיע לחדר הלידה, למרות שהיה באותו בית החולים - במרחק של מאות מטרים ספורים. "הייתי באותו הזמן בניתוח, ולא הסכמתי לעזוב באמצע, כי אמרו לי שיש מצוקה וחשתי אחריות", נזכר וינקלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי שיבא.

כיום, לדבריו, מאוד לא סביר שאחד ממתמחיו ינהג באופן דומה. "זה באמת דור אחר. מה שבנפשם זה איכות החיים, הסתכלות קדימה, ליהנות מהחיים, ליהנות מהמקצוע, לעבוד באופן נורמלי. משפחה וילדים לפני הכל", הוא אומר. "הם גם אומרים לנו: אנחנו לא נהיה חמורים כמוכם, הרופאים מהדור שלי. גם הילדים שלי אומרים שהם ממש לא מעוניינים בעתיד לשבת עם המשפחה בליל הסדר, בקולנוע או בבריכה ולהגיד פתאום: 'ביי, אני חייב לעוף לבית החולים'".

וינקלר מנהל את אחת המחלקות שבהן כל המתמחים, שישה במספר, הגישו מכתבי התפטרות. המחלקה שלו, הכוללת גם את יחידת הכוויות, תשאר עם חמישה מומחים בלבד, מהם שניים במשרה מלאה ושלושה במשרה חלקית. "מבחינת המחלקה לכירורגיה, ההתפטרות של המתמחים היא קטסטרופה ואנרכיה. אם יגיעו נפגעי כוויות חדשים - יש כאן גם גם סכנת חיים", אומר וינקלר.

"נערכנו לימים הקשים, בכך שהחלטנו על סבב תורנויות לילה למומחים ומעבר לפעילות חירום בלבד - כוויות וניתוחי טראומה שמחייבים פלסטיקאים. כל פעולה שניתן לבטל - תבוטל, וזה כולל גם ניתוחים חשובים מאוד.

"מבחינתי זו קטסטרופה, בעיקר ביחידת הכוויות שיש בה כעת שני מאושפזים במצב קשה. כמו שזה נראה כרגע - אני לא רואה איך אני אפילו מצליח לשמר את פעילות המחלקה אחרי היום החמישי".

וינקלר משדר אמביוולנטיות כלפי המתמחים והצעד הקיצוני שבו בחרו לנקוט. "יש סימפטיה גדולה מאוד בקרב הרופאים הבכירים לצעד של המתמחים שנתפש בעינינו כצעד שמעיד על אומץ שלנו לא היה", הוא אומר. "בדור שלי אכלנו את כל מה שהורידו עלינו - היינו צריכים לעשות תשע ואפילו עשר תורנויות בחודש ויותר, נשארנו אחרי סיום המשמרת עד הערב, ולא אמרנו מלה. היינו מאושרים כי רצינו לנתח. זו הייתה משאת נפשנו. היה נורא קשה, אבל לא היינו מתוסכלים.

"התסכול מתחיל לקראת גיל 40 - כשהחברים מהתיכון שהפכו לעורכי דין ולאנשי היי-טק לוקחים את כל המשפחה לפסח לקלאב מד, ואתה יכול לקחת את כל המשפחה אולי לשיבא. אני מסתכל לפעמים בקנאה ובפליאה על מתמחים שלי. כשבא בשישי-שבת אורח חשוב מחו"ל, הם לא באים איתי לדבר אתו - כי זה סוף שבוע עם המשפחה. בזמני, היה מוסכם ביני לבין אשתי שהכל עליה".

וינקלר ממשיך ואומר כי "לפני ההתפטרות אמרתי להם - מצד אחד אני מעריץ אתכם על האומץ, אבל מצד שני מחר בבוקר יכולה להיות החלטה של המתמחים שלא לוקחים דם לחולה בלי סוכן ביטוח או משטרה. הם שוברים את הכלים. אני גם לא חלק מאלה שמדברים סרה במנהיגי השביתה. הם הביאו את ההסכם הכי טוב שיכלו להביא".

וינקלר טוען כי "הרופאים הצעירים שמוחים היום, הם אותם אנשים ששונים ממנהיגי השביתה כי הם מסוגלים לעשות 'שאט דאון' מוחלט למערכת. מצד אחד קשה לי עם זה, אך מצד שני זה מעורר את הערכתי. המתמחים הם טייסי כמו F16 של הרפואה בישראל והמאבק שלהם הוא הסיכוי היחיד לכך שיחול באמת שינוי יסודי במצבה העגום של הרפואה הציבורית".