בתי החולים הממשלתיים בפריפריה סובלים מגירעון עמוק וציוד מיושן

>> בתי החולים הממשלתיים בישראל נאבקים לשמור את ראשם מעל המים, ולא תמיד מצליחים בכך: הדו"ח הפיננסי השנתי של משרד הבריאות על המרכזים הרפואיים הממשלתיים שמפרסם השבוע חשב המשרד, דוד גרשונוביץ', מגלה כי הגירעון התפעולי של בתי החולים שבבעלות הממשלה עמד ב-2010 על 625 מיליון שקל - גידול של 12% לעומת אשתקד. בתי החולים היחידים שסיימו את השנה ברווח תפעולי או באיזון הם המרכזים הרפואיים הגדולים - שיבא, איכילוב ורמב"ם.

במשרד הבריאות סבורים כי הדבר מצביע על כך שקיים גודל אופטימלי של מוסד רפואי המוביל לעצמאות כלכלית. ב-2010 אמנם עלו הכנסות המרכזים הרפואיים ב-5.8% לסכום של 8.15 מיליארד שקל, אך ההוצאות גדלו אף הן והגיעו ל-8.5 מיליארד שקל.

הסיבות המרכזיות לגירעון, לפי הדו"ח, הן עלייה בהוצאות השכר לרופאים עקב הסכם הבוררות מסוף 2008, עלייה בהוצאות התפעול של בתי החולים וירידה בהכנסות המרכזים הרפואיים בשל הגידול בהנחות לקופות החולים. לאחר סבסוד המדינה, בסך 556 מיליון שקל, עמד הגירעון הנקי של בתי החולים על 109 מיליון שקל - 1.4% מהיקף פעילותם.

ההנחות שנותנים המרכזים הרפואיים לקופות החולים משמשות כדי למשוך אליהם את מבוטחי הקופות, שהם מקור ההכנסה העיקרי של בתי החולים. לפי הדו"ח, 2010 היתה שנת שיא בהנחות שניתנו לקופות החולים עבור השירותים השונים במסגרת ההסכמים ביניהם - בשנה שעברה נתנו בתי החולים לקופות החולים הנחות בהיקף של 1.49 מיליארד שקל, לעומת 1.16 מיליארד שקל ב-2009. ההנחה הממוצעת עמדה על 18.4%, אך במקרים מסוימים הגיעו ההנחות אף ל-27%.

במקרה זה אין יתרון לגודל: דווקא שירותי בריאות כללית, הקופה הגדולה ביותר, מקבלת את ההנחות הנמוכות ביותר (15.4%), ואילו הקופה הקטנה ביותר, לאומית, זכתה להנחה ממוצעת של 27%. עם זאת, הכללית דווקא שיפרה את שיעור ההנחה שהיא מקבלת - מ-3.8% ב-2007 ל-15.4% ב-2010.

המרכזים הרפואיים שונים זה מזה גם בשיעור ההנחה שהם מעניקים לקופות: המרכזים הרפואיים מאזור המרכז - שיבא, וולפסון ואיכילוב, העניקו ב-2010 את שיעור ההנחות הגבוה ביותר, בשל התחרות באזור. הדו"ח מצביע על מעין מעגל קסמים, שבו הקופות לוחצות על העמקת ההנחות מכיוון שגם מקורותיהן הכספיים נשחקים (גירעון הקופות עמד ב-2010 על 384 מיליון שקל), והן רואות בהנחות דרך למתן שחיקה זו.

"למרכזים הרפואיים ישנה תלות חזקה בקופות החולים, ובעקבות זאת קטנה יכולת המיקוח שלהם", נכתב בדו"ח. "יש להסדיר את מתן ההנחות לקופות החולים, על מנת לעצור את הסחף בשיעורי ההנחות, הפוגעים קשות ביכולת המרכזים הרפואיים לעמוד ביעדי התקציב שלהם".

"אנחנו עדים לשרשרת מזון, שבה בכל חוליה יש מישהו שסובל ומגלגל את הסבל שלו על אחרים", אומר גרשונוביץ'. "קופות החולים, שנמצאות בגירעון, לוחצות על בתי החולים כדי לקבל הנחות. בתי החולים פונים אלינו כדי להגדיל את תקציבם - והמערכת כולה נמצאת במצב של חוסר יציבות".

תלויים בתאגידי הבריאות

מהדו"ח עולה תמונה של תלות המרכזים הרפואיים במקורות מימון שמחוץ לתקציב המדינה, ובראשם הכנסות מתאגידי הבריאות (קרנות המחקר) שלצד בתי החולים - גופים שנועדו להפעיל את תשתיות בתי החולים מחוץ למסגרת הפעילות הרגילה ולאפשר גמישות ניהולית וסיוע כספי לבית החולים.

לפי הדו"ח, תאגידי הבריאות הם צינור החמצן של בתי החולים: ב-2010 נרשמה עלייה של כ-19% בסך ההעברות מתאגידי הבריאות לבתי החולים, שהגיעו לסכום שיא של כ-477 מיליון שקל (לעומת כ-401 מיליון שקל ב-2009). מתוך סכום זה, 203 מיליון שקל הועברו כשכר עבודה לעובדי בתי החולים, 103 מיליון שקל לרכישת ציוד רפואי, 24 מיליון שקל למיכון ומחשוב, ועוד.

באשר לציוד הרפואי, חושף הדו"ח תמונה עגומה, לפיה במרכזים הרפואיים ציוד מיושן, והם אינם מתוקצבים בצורה מספקת על ידי תקציב המדינה. בנוסף, הם תלויים במידה רבה ביכולתה של ההנהלה לגייס תרומות ולבצע העברת כספים מתאגיד הבריאות.

"הנכסים הקיימים במרכזים הרפואיים סיימו כבר יותר משני שלישים ממשך חייהם האפקטיבי", נכתב בדו"ח. כמו כן, מצוין כי גם בנושא זה קיימת שונות מדאיגה בין בתי החולים, כאשר במרכזים הרפואיים וולפסון, נהריה ובני ציון, העלות המופחתת של כלל נכסיהם ביחס לעלותם המקורית היא בשיעור נמוך במיוחד של כ-20% - כלומר, משקפת בלאי של 80% - דבר המעיד על ציוד מיושן יותר.

גם המרכזים הרפואיים פוריה, זיו והלל יפה מציגים שיעור גבוה יחסית של בלאי לעומת כלל המרכזים הרפואיים (77%-75%). מנגד, המרכזים הרפואיים רמב"ם וברזילי מציגים שיעור נמוך יחסית של פחת (40% ו-43% בהתאמה), דבר המצביע על ציוד חדיש בעל בלאי נמוך באופן יחסי.

"היקף ההשקעה ברכוש קבוע במרכזים הרפואיים השונים מושפע בצורה מכרעת מיכולתו הפיננסית של תאגיד הבריאות למימון הרכוש הקבוע מתקציבו", נכתב בדו"ח, שמבהיר כי "מרכיב הפחת על הרכוש הקבוע הינו מרכיב מהותי, ולמרות זאת אינו מקבל ביטוי בתקצוב המרכזים הרפואיים הממשלתיים ובתמחור שלהם".